סינדרום השנה השישית
המסורת של הענשת הנשיא בקדנציה השנייה נשמרה, אבל אל תצפו לזעזועים במדיניות החוץ האמריקנית
למי שבקיא בהיסטוריה הפוליטית האמריקנית, הישגיהם של הדמוקרטים בבחירות לקונגרס בשנה השישית לכהונתו של ג'ורג' וו. בוש, לא באו כהפתעה. ככלל, כל הנשיאים שכיהנו בקדנציה שנייה במאה העשרים הובילו את מפלגתם לתבוסה בשנה השישית, כאשר היקף התנודה לרעתה של מפלגת הנשיא הוא בממוצע שלושים מושבים בבית הנבחרים ושישה בסנאט. תוצאות הבחירות מעידות כי המסורת הפוליטית נשמרה. החריג היחיד היה קלינטון ב-1998, וזאת משום שאת המהלומה הפוליטית הכבדה הוא ספג כבר בתום השנה השנייה לכהונתו, כאשר הרפובליקאים בהנהגתו של ניוט גינגריץ' השתלטו אז על בית הנבחרים. כעת איבדו הרפובליקאים את הרוב שבו החזיקו בבית הנבחרים מאז 1994. המצב בסנאט עדיין אינו ברור ותיתכן ספירה מחודשת של הקולות בכמה מדינות, בהן וירג'יניה ומונטנה, בטרם יתברר המאזן הסופי.
רבים רואים בתוצאות הבחירות הצבעה כנגד מדיניות הנשיא בעיראק, ואכן יש יסוד לטענה זו. מה גם שהממשל עצמו נאלץ להודות כי המצב שם הולך ומחמיר, ונדרש שינוי כיוון. יהיו גם שיפרשו את הישגיו של שר הצי לשעבר ווב, שכיהן בממשל רייגן והפך לדמוקרט ולמתנגד חריף של מדיניות הנשיא, כהוכחה ניצחת לכך שהזעם הציבורי בשאלת עיראק מחליש את הרפובליקאים גם במעוזים מובהקים שלהם, כמו וירג'יניה ומדינות המערב התיכון.
אף-על-פי-כן, מתחייבת מידה של זהירות. שתי הנשים שהחל מהיום מנהיגות את המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2008 - היו"ר המיועדת של בית הנבחרים ננסי פלוסי והסנאטורית מניו-יורק (שניצחה בנקל) הילארי קלינטון - הקפידו להבהיר בנאומי הניצחון שלהן כי תידרש מדיניות חדשה בעיראק, אולם זו צריכה להיות מדיניות מאחדת; מדיניות שגם הרפובליקאים יוכלו לתמוך בה, ובעיקר - כזו שתחזק את ידי הלוחמים ולא תחתור תחתיהם, כפי שעשו הדמוקרטים בזמן וייטנאם.
רבים ממובילי המפלגה החדשים - החל מתמי דקוורת', הקצינה קטועת הרגליים שהתמודדה במחוז השישי באילינוי (שלא נבחרה לבסוף), וכלה באדמירל שלושה כוכבים ססטאק, שניצח את חבר הקונגרס הוותיק וולדון בפנסילבניה - הם אנשי צבא לשעבר, והמפלגה הדמוקרטית נוקטת כעת אסטרטגיה של חיבוק חם לחיילים, תוך רמז מאשים כלפי הדרג המדיני ששלח אותם לעיראק. צפוי לפיכך דיון נוקב על המשך הדרך, אבל לא מהלך מפלגתי חד-צדדי שיסתיים במה שניתן יהיה לתארו כתבוסה אמריקנית. יש גם יסוד להאמין, אם כי הדברים טרם עמדו במבחן פוליטי של ממש, כי בסוגיית האיום האיראני - מטיבים הדמוקרטים להבין את המוטל על הכף לא פחות מעמיתיהם מצדו השני של המתרס.
אשר לישראל, מי שצפה בשידור הניצחון של הדמוקרטים מוושינגטון לא יכול היה לטעות במשמעותו של ההרכב המוביל בחגיגות: היה שם מי שניהל את הקמפיין המפלגתי במאבק על בית הנבחרים, רם עמנואל (בעבר עוזר קרוב של הנשיא קלינטון), הנושא שם עברי מובהק ומי שבילה תקופה מחייו בקריית-שמונה, וכן הסנאטור צ'אק שומר ממדינת ניו-יורק, גם הוא יהודי שמחויבותו לישראל אינה מוטלת בספק. גם בהרכב הבא של הסנאט יהוו היהודים חמישית מחברי הסיעה הדמוקרטית, בהם הסנאטור בן קרדין ממרילנד, שזיקותיו הציוניות ידועות לכל. המפלגה הדמוקרטית הייתה תמיד ביתם הפוליטי של רוב יהודי ארצות-הברית, ואין פלא שמנהיגיה ומועמדיה מיהרו להתכחש לספרו החדש של הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, ולהמחיש כמיטב יכולתם שהמחויבות לישראל הייתה ותישאר עמדה דו-מפלגתית איתנה בשני בתי הקונגרס.
ד"ר ערן לרמן, מנהל משרד ישראל והמזרח-התיכון של הוועד היהודי האמריקני (AJC)
רם עמנואל וננסי פלוסי. מחויבות עמוקה לישראל
צילום: איי אף פי
מומלצים
