יהדות מתפשטת בבוסטון

נהוג לומר שיש 70 פנים לתורה, אבל במהלך השליחות שלי בבוסטון גיליתי שבארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כנראה שגם זה קטן עליהם. כאן גיליתי רבנים שאינם מזדהים עם אף זרם ביהדות, בית כנסת שמתנהל על פי החלטות ועד, ובית כנסת רקונסטרוקטיבי שפועל במרתף של כנסיה. וזו הייתה רק ההתחלה.

• הטור הקודם: הקשר היהודי-סיני בהונג-קונג

בגיל 28 נחתתי בניו-אינגלנד כשליחת עלייה צעירה מטעם הסוכנות היהודית. מצאתי קהילה מגובשת של כרבע מיליון יהודים, שקיבלה אותי בזרועות פתוחות עם אינספור ארגונים יהודיים, בתי כנסת והתאחדויות שונות.

במסגרת השליחות אני פועלת לחשוף את חברי הקהילה, ובעיקר את הצעירים שבהם, למדינת ישראל ולאפשרויות העלייה והקליטה בארץ. עיקר הקשר איתם נעשה באמצעות בתי הכנסת, שבניגוד למקובל בישראל, משמשים כמרכזיים קהילתיים של הקבוצות והזרמים בקהילה. רוב העבודה נעשית דרך המרכזים הגדולים של התנועה הרפורמית, האורתודוכסית והקונסרבטיבית אך עם זאת, נחשפתי כאן לזרמים רבים ומגוונים שמנסים לקרב את חברי הקהילה לחיים היהודיים באמצעים שונים.

עובדים חזק על ה"דייטינג". סטודנטים יהודים בבוסטון (צילום: טובה גרושקו)

אחת המטרות של בתי הכנסת היהודיים בארצות הברית היא לשרוד בשוק. המשמעות של זה היא שפעמים רבות הם מנסים להתאים את עצמם למאה ה-21, מאה שבה יש פחות אמונה, אבל לעתים קרובות אותם צרכים אמוניים.

"תבואי לסדנה שלי ביום שישי ותתנסי", הזמינה אותי גברת נכבדה מהקהילה היהודית, אותה פגשתי בתערוכה לציור מודרני בברוקליין. כשהתעניינתי מה לומדים, היא סיפרה שהנושא החדש הוא ציור דיוקנה של דוגמנית עירום. הפתעתי עוד גברה כשהתברר לי שבכתובת שנמסרה לי בעצם שוכן בית הכנסת הקונסרבטיבי באזור. לא יכולתי שלא לשאול את המנחה המתלהבת על בחירת המקום, והיא הסבירה לי שבהתחלה הם רצו להעביר את הסדנה בכנסייה, אבל הכומר התנגד. בקיצור, אנחנו יהודים, עם דמוקרטי.

בשר משמאל, חלב מימין

לא מזמן הוזמנתי לקונקורד כדי לשאת דברים בבית הכנסת "כרם שלום" שבאופן מוצהר אינו מזוהה עם אף תנועה, ומנוהל על ידי רב שקיבל את ההסמכה בתנועה הרקונסטרוקטיבית. מתחנת רכבת בעיר אסף אותי בחור נוצרי נחמד, שהביע את אהבתו העמוקה כלפי היהודים שבשבילם הוא עובד. "עם שמח עִם הרבה ערכים", איבחן מנקודת מבטו את היהודים, ובעיקר את הקהילה עמה הוא עובד.

יום שישי בערב מתחיל עם ארוחה חגיגית וכשרה. מאכלי הבשר הכשרים בצד שמאל של החדר מתחרים על מקום בקיבת האורחים מול מאכלי החלב הכשרים גם כן, שקורצים מצד ימין. בארוחה משתתפים הורים וילדים, כולם נראים במצב רוח מרומם ונענים למשימה של הרב לספר על חוויה חיובית מהשבוע החולף. אחרי הסיפורים והקינוח, כולם ממשיכים לאולם הגדול המשמש כהיכל תפילה.

הרב, בליווי חזנית, מקריא את התפילה מסידור, שחלקים ממנה חוברו על ידו. חברי הקהילה מצטרפים אל שליחי הציבור בשירה ובהתלהבות. באמצע התפילה אני מקבלת את הבמה ל-20 דקות בהם אני מנסה לספר על ההווי הישראלי, ועונה לשאלות על ההבדלים בין סנט פטרבורג בה נולדתי, לישראל בה גדלתי ולבוסטון שבה אני קופאת מקור כבר שנה שנייה. בסיום התפילה הרב מזמין את המשפחות לביקור בכנסייה הסמוכה ולפני ההתפזרות אני מקבלת מלא חיבוקים ונשיקות מכולם, ונפרדים זה מזה בהרבה אהבה ואהדה למדינה.

מי צריך מגה-פון?

אולם, מעבר לניסיונות של הקהילות להציע יהדות מתחדשת, הבעיה העיקרית שלהן היא לעצור את ההתבוללות. פעם לימדו אותי שעל פי המסורת, 40 יום לפני שאדם נולד בת קול מכריזה על זיווגו. זה בהחלט נשמע מבטיח, אבל כשמגיעים לגיל 30 מבינים שאולי הבת קול צריכה מגה-פון כי לא כל כך שומעים פה מי שייך למי.

בתי הכנסת תפסו את העניין והם מציעים תוכנית משלהם - מין שילוב של יהדות וחיי לילה כך שיהיה לאן לצאת ביום שישי וגם לא לשכוח את השורשים. אה, ובדגש על הזוגיות.

פעם בחודש מתכנסים צעירים בבית הכנסת הרפורמי לתפילה מקוצרת, המלווה במוזיקה של להקת רוק מקומית. הרב, ללא כיפה לראשו, מעודד את הצעירים לנוע בריקוד חופשי בהתאם לקצב. האווירה גם מעודדת לסקור את האולם במהירות, ולבחור בשניים-שלושה מועמדים לדייט, או לפחות לאיזה שיחה בכיף. בסוף התפילה הרב מזמין את הקהל לא להתבייש ולגשת לאנשים חדשים, להציג את עצמו ולבחון אפשרויות חדשות לזיווג.

70 פנים לתורה אמרתם? אולי 700.

טובה גרושקו היא שליחת הסוכנות היהודית בבוסטון.