שתף קטע נבחר
 

משה ורינת, אגדה עירונית אופטימית מאוד

הוא חזר מהפגישה העיוורת דלוק ונלהב, משוכנע שהיא-היא האחת והיחידה. ואז עלתה במוחי דרך פעולה שטרם נוסתה בארץ, שיטה ייחודית שלמדתי מיועץ לזוגיות מודרנית בניו-יורק

שלשום קיבלתי טלפון מפתיע ממשה, חבר טוב מתקופת הצבא. הוא התלונן על כך שמהרשימות שלי עולה לא פעם תחושת מלנכוליה ופסימיות. "למשל הסיפור שלי עם רינת, למה שלא תכתוב עליו?" ברקע שמעתי את רינת צורחת "בשום אופן! שלא יעז לפרסם את הסיפור שלנו, משה, אני מזהירה אותך!" ובאותו רגע הבטחתי שאכתוב עליהם בשמחה, ובכלל, איך אפשר לסרב לחבר שגובהו שני מטר ושוקל 120 קילו?

 

* * * *

 

הכל החל באביב 2003, כשחזר משה מפגישה עיוורת מוצלחת עם בחורה בשם רינת והתקשר לדווח לי עד כמה מושלמת היתה: "שיער שחור ארוך חלק, דקיקה, צוחקת המון כמו שאני אוהב, ובנוסף גם סטודנטית אינטליגנטית. בילינו ארבע שעות בבית קפה, בחוף הים ועל הבר, והלוואי שזו תהיה אשתי! יש כימיה, והיא האחת!"

 

משה התלהב, אבל אנחנו הרי מכירים היטב ריטואלים כאלה. ברור כשמש שההתלהבות המוגזמת גודעת כל קשר רומנטי באיבו, משום שאם יש דבר אחד ששנוא על בנות עירנו זה כשגבר מעוניין בהן יותר מדי. מתוך שנכווה ונבעט אינספור פעמים בעברו, משה כבר אמור היה להפנים את העובדה, שכשאתה נמצא בלב ההוריקן האמוציונאלי אתה שוכח את כללי הברזל. אתה חושב שאתה הכי חכם, אתה מנסה לחזר אחריה ולהיות "מתוק", ואתה תמיד מוּעף בלי סנטימנטים.

 

"תרגיע, בנאדם", ציננתי אותו. "אתה באמת מעוניין בה? זו באמת ה'אחת' שלך?" הוא אישר בלי לחשוב פעמיים, ועל מנת שלא להתאכזב פעם נוספת ביקש ממני סיוע. הרהרתי דקה או שתיים באיזו אסטרטגיה ננקוט ומה לייעץ לו, ואז עלתה במוחי דרך פעולה שטרם נוסתה בארץ. היתה זו שיטה ייחודית שלמדתי מיועץ לזוגיות מודרנית בניו-יורק, ושם היא דווקא תפסה חזק.

 

"אחי, אני רואה שאתה מתלהב, וזה יופי, אבל אם אתה מעוניין בסיוע שלי אז מה שאני מבקש ממך זה למחוק לאלתר את מספר הטלפון של רינת מהסלולרי שלך, מכל מאגר זכרונות דיגיטלי, או מפתק, או אפילו מהמוח. אתה מבין?" כך בדיוק לימד אותי יועץ הזוגיות ההוא.

 

לרגע השתררה דממה על הקו. "אתה לא נורמלי, בנאדם", סח משה וגיחך. "אני מסוגל להתאהב בה, ולמעשה יכול להיות שכבר התאהבתי... להשמיד את המספר? אתה בטח צוחק..." אמר שלום וניתק.

 

מובן שלא צחקתי. מתיאוריו הבנתי כי רינת המושלמת שלו התאימה בדיוק למה שנוהגים לכנות כאן בחיבה זונה תל-אביבית קלילה. לפיכך, מספר הטלפון שלה, בשילוב ההתלהבות של משה, הם מתכון להרס הסיכוי הקלוש ביותר למערכת יחסים.

 

הזמנתי אותו לבירה בלגית שהולכת טוב עם מפּחי-נפש

כעבור שעתיים התקשר אלי ובקול נכאים בישר שהחליט לקבל את העצה הכי דבילית ששמע בימי חייו ושהוא כבר מצטער על כך שאין ביכולתו כבר שום דרך להשיג את רינת. הזמנתי אותו לבירה בלגית משובחת שהולכת טוב עם מפּחי-נפש והבטחתי לו שרצף הכשלונות הרומנטיים שלו עומד להסתיים בקרוב.

 

האמת, בעצמי לא הייתי כל כך בטוח, משום שדרך פעולה זו טרם נוסתה כאן בעבר. אבל כלפי משה הפגנתי ביטחון עצמי, כאילו היה זה המהלך ההגיוני ביותר שניתן להעלות על הדעת, ובינינו, באמת שלא היה לנו מה להפסיד יותר.

 

כעבור שלושה שבועות התרחש ה"מאורע", וזה היה בדיוק כפי שחזתה השיטה האמריקנית. רינת עצמה הרימה טלפון למשה, והוא התקשר לבשר לי, כולו צהלה: "היא התקשרה אלי וכעסה שלא טלפנתי, אז מכרתי לה תירוצים שטותיים ובכלל לא היה לה אכפת, היא רק התעקשה שאזמין אותה לדייט נוסף".

 

הם קבעו כבר ליום שלמחרת, אבל מובן שהפצרתי בו לדחות את הדייט הזה בכמה ימים, כיוון שזמינוּת יתרה ומובנת מאליה היא רק עוד רעה-חולה נפוצה במקומותינו. משה כבה במקצת לשמע בקשתי זו, אך ציית כמו חייל ממושמע.

 

הפגישה השנייה ביניהם התקיימה כעבור שבוע והיתה אף מוצלחת מקודמתה, אלא שמשה מָעד כשאיזכר בפניה צימרים בגליל או משהו רומנטי מסוג זה. זימנתי אותו לסבב התייעצויות חירום והוריתי לו שמעתה ואילך הוא חייב להתברג אצל רינת במשבצת היזיז ובשום אופן לא לחרוג מכך. "שום רומנטיקה ושום קירבה שמעבר ליחסי המין!" - זו היתה האסטרטגיה שנבחרה, ועל שֵינה במחיצתה אסרתי עליו בכל לשון של איסור.

 

ניכר היה כי משה סובל מהשיטה החדשנית, משום שהתאהב ברינת עד עמקי נשמתו. אולם לאור "הישגי" העבר שלו בתחום הנשים העירוניות, החליט לציית הפעם ויהי מה.

 

גם אני לא רוויתי נחת מצפייה בסבלו של חבר טוב, אך בליבי ידעתי שכל דרך פעולה אחרת תוביל לבעיטה. למודי ניסיון, חשנו שלמרות החיבה והמשיכה הפיזית כלפיו, רינת תשליכהו מתוך אינסטינקט אם רק תחשוד שהתאהב בה בעוצמה כה עזה.

 

בעידודי הוא סירב להופיע איתה לאירועים

חודשים רבים מילא משה את משימתו כ"יזיז" של רינת, ואהבתו אליה רק הלכה ונתעצמה. בעידודי הוא סירב להופיע איתה לאירועים, להכיר את בני משפחתה, סתם לצאת איתה, או אפילו לישון במחיצתה לילה שלם.

 

בתחילת 2004, ובהתאם לשיטה הניו-יורקית, טלפנתי למשה והוריתי לו להציע נישואים לרינת. תפסתי אותו בזמן נהיגה, והוא סיפר שכמעט התנגש ברמזור מרוב הפתעה. הסברתי לו שאם שרדה האהבה שלו עד כה, הרי שזה הזמן לצאת מתוך שריון ההגנה ולהכריז על הכוונות, שתלויות היו ועומדות למן הדייט הראשון.

 

רינת ומשה התחתנו בתל-אביב בקיץ 2004, ולפני מספר חודשים נולדו להם תאומים חמודים, בן ובת, אז שיהיה במזל!

 

  • הסיפור אמיתי, פחות או יותר, ואם לא היה, הרי לפחות יכול היה להיות.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים