כיכר החתונות - סבבה, רק בלי הגיטרה

"שמעתי שאתה בעסקי המוזיקה וחשבתי שיהיה ממש מגניב אם תכתוב ביקורת על להקות חתונה" - ככה בשיחת טלפון, בלי שום התראה מוקדמת לניפוץ חלומות על ראיונות עם ליאם גאליגר (אואזיס) - התחילה קריירת עיתונאות המוזיקה שלי.

לכל הטוקבקיסטים: עוד לפני שמתחיל הקרב, אני כבר מניף בגאון את הדגל הלבן. אין יותר מבאס לחובב מוזיקה מלכתוב על להקת חתונות. אפילו יותר מבאס מלנגן באחת כזו. ובכל זאת, כמדען מדופלם וטרי הבנתי שברירת הצעות עבודה זאת לא בדיוק אופציה מבחינתי אז החלטתי להרים את הכפפה, ושינסתי את מותניי לפגוש בקורבנות הראשונים שלי - "כיכר החתונות"  (במלרע, כמו כיכר החתולות בירושלמית) - שבחוסר מזל מצידם בחרו להופיע בחתונה שהייתי מוזמן אליה יום אחרי שיחת הטלפון המפתיעה.

הכל כבר היה מוכן לי בראש - איך אני מגיע לאולם, אומר מזל טוב לעדי ואלדד, שאם רק היו יודעים שאני בעצם סוכן כפול היו שמים אותי בשולחנות של הדודים החרדים, ומתפנה לסרוק את חבורת הנגנים, שבדרך כלל צרובים לי בתודעה יותר כמו אילתור לא מוצלח לפרסומת של צו פיוס, מאשר כמו להקה.

אבל רצה הגורל ועל הבמה דווקא חיכתה לי הפתעה חיובית. זה אולי ישמע קצת פלצני, אבל לפני הכל עשתה אותי מבסוט העובדה ש"כיכר החתונות", בהחלטה עם המון אומץ - בטח במונחים חתונתיים, מתקנים עוול של שנים ועולים עם כל האינסטרומנטים הבסיסיים: גיטרה, תופים וגם - שימו לב - גיטרה בס, ולא קלידן שמנסה להחליף אותו (ויסלחו לי הקלידנים באשר הם, גם לכם יש תפקיד בעולם הזה). השנוי המבורך הזה עושה את ההבדל בין סינטטיות מוזיקלית לסאונד עמוק ומלא שזורם טוב אל הבטן. משהו כמו ההבדל בין שניצל תירס לשניצל רגיל של אמא.

בלי "final countdown"

על הבמה בלטו גם החלילנית שהוסיפה סקס אפיל, ונגן הכינור, שהרים את הלהקה פעם לכיוון הבוב דילני של הסקאלה, ופעם לכיוון הצועני הפרוע יותר - מהסוג שעושה חשק ללבוש מגפיים, לגדל שפם, לשפוך על עצמך קצת וודקה זולה ולפצוח בריקוד דבקה סוער.

את עניין המעברים שבין השירים, סוגייה שתמיד מלחיצה אותי, הכיכר עברו בצורה מרשימה. הפעם, כמה טוב, לא נרשמו הפתעות נוסח הספירה לאחור (final countdown של europe) או איזושהי וריאציה נוספת של מוזיקת גלגל המזל, שמשום מה תמיד מצליחה לעורר חיוכים מטופשים בסביבת הבמה.

באשר לשירה של הסולן, לא נותר לי אלא להגדיר אותה כפרווה - אבל במונחים הקרמבויים של המילה, כלומר הטובים. אני מתכוון לכך שהוא לא לוקח על עצמו יותר מדי בכוח, ונותן למרקם המיוחד של ההרכב לזרום חלק בתוך הרוקנרול. אז בקיצור, עם כל הסקפטיות והפחדים, כיכר החתונות באו לי לא רע בכלל.

רק שאלה אחת יש לי לזמר החביב - תגיד, מה לעזאזל חשבת לעצמך כשקנית את הגיטרה הירוקה הזאת? חוץ ממנה, אתם חמודים לאללה.