תקדים: איכון סלולרי - לא ראיה מוחלטת

מהפכה בתשתית הראייתית במשפט הישראלי: בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בהחלטה תקדימית כי איכוני טלפון סלולרי (זיהוי ואיתור מיקומו של טלפון נייד באופן אלקטרוני) אינם יכולים לשמש כראיה מוחלטת, אלא נחוצים הוכחה נוספת בנוגע להימצאותם באתר הנטען. 

מאז שנות ה-90 התייחסו בתי המשפט לאיכוני טלפונים ניידים כראיה כמעט ודאית, ואיכוני טלפונים שימשו עד היום בכ-150 משפטים כראיה מרכזית שעליה התבססה ההרשעה, ועד כה איש לא ערער על כך.

עו"ד דן קוואל, המייצג את אחד הנאשמים בפרשה יחד עו"ד טלי גואר, מספר כי במהלך המשפט התעקש לחקור מומחים של ארבע חברות סלולאריות, ואז לטענתו התברר לו כי הם מוסרים נתונים שגויים ומסתירים פרטים במתכוון כדי להגן על האינטרסים שלהם. בנוסף, כך טען, הדבר נעשה ברשלנות. "ככל שחקרנו התמונה היתה יותר מדהימה", אמר.

קוואל וגואר הוסיפו: "חברות הסלולר פועלות בדרך רשלנית שיש בה זלזול בזכותם של אזרחים, משום שהראיות שהן מוציאות עלולות להביא למעצרי שווא ולהרשעות שמבוססות על נתונים שגויים. במהלך המשפט הוכחנו בשני מקרים שהאיכון לא היה נכון".

בית המשפט: הפלטים לא אמינים

בית המשפט קיבל את טענותיו של עו"ד קוואל וקבע שהתביעה לא הצליחה להרים את הנטל שהוטל עליה בנוגע לאמיתות פלטי איכון שיחות ולכן הם אינם קבילים במשפט. משמעות הדבר היא כי סיכויי הזיכוי של האחים אוחנה עלו באופן משמעותי שכן האיכונים היו חלק עיקרי מהראיות. בית המשפט קובע עוד כי "אין מדובר כלל בעניינים טכניים, אלא במהות ואמינות ראיות".

השופטים שלי טימן, תחייה שפירא ושרה ברוש קבעו כי אין בשום פנים ואופן הוכחה שדרך עריכת הרשומות שהתביעה ביקשה להגיש יש בה כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה - אלא ההפך הוא הנכון. "הוכח שהפלטים אינם אמינים, יש בהם טעויות ועלולות להיות בהן טעויות בשל דרך הפקתם", אמרו.

עוד קבע בית המשפט כי מומחים שהעידו מטעם חברות הסלולר סתרו את עצמם במהלך העדות וכי אף אחת מחברות הסלולר אינה עומדת בכל התנאים המצטברים הנדרשים כדי לתבוע קבילותם של פלטי מחשב.