"ההכרה הבינלאומית תהווה חיזוק לסרט הבא"
לדרור שאול היתה הרבה אמונה בסרטו "אדמה משוגעת", ועדיין הופתע כשהתבשר על הזכייה בפרס דב הקריסטל בפסטיבל ברלין. עכשיו הסרט ממשיך לפסטיבלים נוספים ויש לו עוד שני פרויקטים בתכנון
זמן קצר לאחר שהסתיים אירוע "השטיח האדום" ומסיבת הקוקטייל של קאסט הסרט "בופור" ביום ג' בברלין, כששב לחדרו במלון, צלצל הטלפון בחדרו של הבמאי דרור שאול, שסרטו "אדמה משוגעת" הגיע לפסטיבל ברלין כמתחרה בפסטיבל בקטגוריית “Generation”, המיועדת לגילאי 14+ והשופטים בו הם בני נוער. בקו השני היה יוהנס רקסין, המפיק הגרמני של הסרט, שהכריז בהתרגשות, שבדיוק קיבל מסר חד משמעי, על כך שפרס דב הקריסטל בדרך אליהם. למרות השעה המאוחרת, מיד החל סבב טלפונים בין כל חברי המשלחת, שהתבקשו לשמור על דיסקרטיות מוחלטת במשך שלושה ימים, עד לרגע ההכרזה הרשמי אתמול (ו'), בטקס החגיגי שנערך באולם סוני סנטר.
דרור שאול ותומר שטיינהוף חוגגים
"התרגשתי מאוד על הבמה, רציתי כבר לספר לכולם שזכיתי. כל הזמן הזה הייתי צריך לשמור את העניין בסוד ועד אז רק התלחששנו בינינו", סיפר השחקן הצעיר תומר שטיינהוף, שמשחק בתפקיד הראשי כנער המתבגר בקיבוץ לצד מחלת הנפש של אימו, "פעם סרט ישראלי היה נשאר רק בישראל. זו פריצת דרך ענקית ועכשיו כל כך קל כבר להגיע לכל העולם: פסטיבל טורנטו, סאנדאנס וברלין. את פסל הדב שלקחנו אנחנו נאכיל קצת, כדי שבסוף יהפוך לזהב".
"אין מילים לתאר את האושר ולהעביר את התחושה. זה לא פרס כספי, שאתה הופך למיליונר ונגמרו הצרות. זו מעין מדליה, ציון", שיתף שאול במהלך אירוע הרמת כוסית שערך הצוות לכבוד הזכייה. "בלי להאמין אי אפשר לזכות, זה עדיין תפס אותי בהפתעה, כי רק להיכנס לפסטיבלים האלו זה קשה. מה שבכל זאת יש ברמה הפנימית, זה שבפעם הבאה שאני אשב בשלוש בלילה, עם תסריט שלא רוצה להיפתר, אחרי 900 כוסות קפה ומוזיקה ברקע, האמונה תהיה יותר חזקה, בגלל ההכרה הבינלאומית והידיעה שהסרט הזה ממשיך את שרשרת ההצלחה שלו ושל הקולנוע הישראלי".
אתה מרגיש שעשיתם היסטוריה עם רצף הזכיות של "אדמה משוגעת" בעולם?
"בשנתיים האחרונות כל פעם שישראלים קיבלו פרס או הכרה קפצנו משמחה, כי כל הזמן אמרנו לעצמנו שאם גם אנחנו נצליח, נהיה חלק מתופעה. מה שהכי יפה זה שיש בארץ שלנו פרגון מאוד גדול בין הבמאים, מדובר בקהילה של כמה מאות אנשים, ביניהם שמי זרחין, איתן פוקס וגל אוחובסקי, יוסף סידר, דובר קוסאשווילי, ערן ריקליס, ניר ברגמן, קרן ידעיה ואחרים, שמכירים אחד את השני ומתייעצים יחד. בסאנדאנס החינוך הוא לקהילה אמנותית וזה מה שמתחיל לקרות גם אצלנו. אמנם יצירה זה דבר מאוד אינדיבידואלי, אבל ברמת חלוקת המידע, הגיבוי והתמיכה יש התקדמות. תחושת הביחד בה כל אחד מעודד את השני, משפיעה בארץ וגם בעולם".
אחרי ההישג הזה, לאן עכשיו?
"מכאן הסרט ימשיך להציג בפסטיבלים במיאמי, פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס, ברמודה, איסטנבול ומלטה. עד סאנדאנס עבדנו קשה, עכשיו אני כבר פנוי לסרט הבא ומפתח שני פרויקטים בארץ, אחד לבד ואחד בשיתוף עם חבר. הסוכן שלי בלוס אנג'לס מחפש לי שם גם תסריט להפקה אמריקנית".
שאול מעניק ראיון ניצחון לתחנת הרדיו החשובה ביותר בברלין, "רדיו איינץ"
ועד הפעם הבאה, איפה יוצב הפסלון הזה?
"כשהודיעו לנו שזכינו בדב הקריסטל הערתי את שרון שמיר, המפיקה של הסרט, שהייתה אמורה לטוס למחרת הביתה ואמרתי לה שכדאי שתישאר. בכל הסיבובים שלנו, תמיד הבאנו לילדה שלה, נלי בת השלוש, דובי במתנה בתור פיצוי על ההיעדרות של אמא שלה. גם הפעם היא תקבל ממני דב, אבל אני לא בטוח שיהיה כל כך כיף לישון איתו במיטה".
צילומים: קרן נתנזון
