אלת האהבה רותחת על אסף אשתר

אל אסף אשתר, בן אנוש

רציתי לפתוח ב"שלום" או בכל ברכה אחרת, אך אני רותחת מזעם.

בימים כתיקונם אני משאירה את הסערות וחרון האף להדד, אל הסערה וקרוב משפחה אהוב, אך הפעם לא יכולתי עוד להבליג. כיצד אתה, אדון אשתר, בן אנוש, בשר ודם, בן-חלוף וצל עובר שכמוך מעז לשאת את שמי לשוא?! וכשאני כותבת שאתה נושא את שמי לשווא איני מתכוונת להידמות לאותו אלוהים יחיד שהמצאתם לכם, אותו חסר גוף ודמות, אלא לעובדה ששם משפחתך מעיד בך לשקר כי הנך משתייך לאותם החולקים לי כבוד ויקר כמו רבים וטובים המהלכים על הארץ שתחתי. אפילו שלמה מלככם הגדול כרע לפני ברך!

אך אתה, המתקרא אשתר, רוממות האלילות נישאות בשם משפחתך ופולחן האל האחד במעשיך. כמו כל בני דורך נטשת את דרך הישר וקידשת באיוולתך אל אחד בלבד.

האם ידוע לך כי האמונה באל אחד היא הבסיס לכל הרוע והעוול בעולם? האם ראית קנאות דתית בקרב עובדי אלילים? ודאי שלא. הקנאים הפנאטים אינם נמצאים במחנה עובדי האלילים שכן הם יכולים לקבל מספר רב של השקפות, של עולמות, של אמיתות. אבל אצלכם, המונותיאיסטים, קיימת אך ורק אמת אחת ואל אחד שאינו סובל דבר שאינו הוא עצמו. כמה עלוב.

בנוסף בני אנוש רימה ותולעה שכמוכם, הורדתם מעל סדר היום את האלים המכוננים את הטבע וקידשתם אל ערטילאי ועמום. על כן אתם פוגעים בטבע ללא הרף, שכן אתם סבורים בטיפשותכם שכל העולם נברא עבורכם. הורסים, מזהמים ומשמידים מחד, ומאידך "נזר הבריאה" תכתירו את עצמכם ללא כל בושה! אלוהי הארץ, השמיים והים כבר מענישים אתכם בשל כסילותכם: צונאמי, גלי חום וקור, טייפונים ורעידות אדמה, אך אתם אינכם מבינים רמזים.

הוי אסף, בן אנוש עפר ואפר שכמוך. עד מתי תפסח על שני הסעיפים: בשמי תתהדר אך תמשיך, קשה עורף, להקדיש את כל אונך וכישרונך כדי לרצות אל אחד אשר יום אחד לא ישעה עוד לקרבנותיך ומנחותיך ואשר ישליך אותך ללא היסוס לעת זקנה. לאל הפכפך שאין לו גוף ודמות, שמחרונו תחרד ואשר הזכרת שמו בלבד מעבירה בך ובדומיך חלחלה: אלוהי הרייטינג.

לכבוד עשתורת בת אל, אלה בזכות עצמה.

רציתי לפתוח ב"אשמח לקבל פרטים על הכוהנות שלך ופולחני המין שלהן", אך אשתדל לענות לך במעט יותר רצינות.

עשתורת יקרה, למרות שאת, למעשה, אלה של הצידונים, וכל קשר ביני לבין צידון מסתכם בכמה גיחות לעיר בתקופת מלחמת של"ג, הריני רואה את חליפת המכתבים בינינו כזכות גדולה וכבוד נדיר שנפלו בחלקי.

על אף שאת סבורה כי איני מאמין בך ובכוחותייך, זוהי גם הזדמנות פז בשבילי להודות לך מקרב לבי על חלקך האפשרי באהבת רעייתי היפה ובהולדת שתי בנותיי המקסימות. (ואם תוכלי לזכות אותי בברכה שזקנתי לא תבייש את נעוריי במסגרת התחומים שאת אמונה עליהם, הרי אהיה אסיר תודה לך כל ימי חיי...)

אלה נכבדת, במכתבך ניכר, מעל הכל, זעמך הרב על כל השקפה אנושית מונותיאיסטית. את טוענת שאין קנאות דתית בקרב עובדי האלילים. אם הצדק עמך, הרי כל מה שסיפרו לי על התעללות היוונים או הרומאים בימי קדם והתנכלותם לבני עמי, שכל חטאם היה באמונתם – כל הסיפורים האלה כנראה מצוצים מהאצבע. (הנה מסתבר לי, לחרדתי, שהסיבה העיקרית לחג החנוכה היא לכל היותר הפסטיגל).

אני מוכרח להודות שקשה לי לסלוח על הפשעים המחרידים שנעשו בשם דתות מונותיאיסטיות, כמו הנצרות, למשל... אך ניסיונך לצייר את כל מחנות עובדי האלילים בצבעי גן עדן של סובלנות, ראש פתוח ורוחב השקפות הנובעים משלל אמיתות, נראה לי מעט יומרני. (איפה הייתה ידידתך היוונית אפרודיטה כשמאמיניה השמידו את בית המקדש שלנו? באיזו אהבה השתעשעה ונוס הרומית כשרבי עקיבא הוצא להורג באכזריות חייתית?)

עוד את טוענת בלהט במכתבך, שכל אסונות הטבע המתרגשים ובאים עלינו, אינם אלא עונשים על חטאי המאמינים באל אחד. טענה דומה שמעתי, למרבה הפלא, מפי כמה וכמה אנשי דת מונותיאיסטים. לטענתם מקור כל הצרות הוא דווקא נטישת האל האחד. סלחי לי, אם כן, שאני מעט מבולבל.

כעשתורת את מציינת את העובדה שאני, אסף, נושא את שמך בשם משפחתי "אשתר" ומאשימה אותי בנשיאתו לשווא.

יקירתי, אל נא בזעמך, ואל תראי לי זאת לעוון, אך יהודי אני. אמנם כזה שחוטא מדי פעם באכילת מאכלות "אסורים" בבחינת "גדי בחלב אמו" (מעדן פולחני שנועד להודות לך ולפארך, כמדומני) אך עדיין יהודי אני. כזה שמאמין, בדרכו החילונית, בקיומו של בורא עולם.

מה עם אלוהי הרייטינג?

אך אמונותיי, יקירתי, אינן מסתפקות בכך. כשחקן אני מאמין, אודה ולא אבוש, גם ב"אלוהי הרייטינג". הרי ידוע שעם השחקנים נחלק לשני מחנות עיקריים: מחד גיסא אלה האומרים "אנחנו רוצים להיות מפורסמים" ומאידך גיסא אלה שמשקרים... לכן הרייטינג (שאת תואר ה"אלוהות" אני גוזר אך ורק ממכתבך) הינו חשוב עד מאוד.

פנייתך המפתיעה דווקא אליי, כנציג המאמינים באל אחד, מחמיא לי מאד, (גם אם עליי לזקוף זכות זו לשם משפחתי אותו קיבלתי מאבותיי), אך אינני מבין מדוע את מתעקשת לייחס לשאיפה הזו לאחוזי צפייה גבוהים תכונות של מונותיאיזם.

לעניות דעתי, מאז ומתמיד גילו עובדי אלילים נטייה להעדיף אל מסוים בהתאם לעיסוקם או מצבם: יורדי הים – סביר שיקפידו לרצות את אלי הים שיבטיחו נתיבם במים, היוצאים למלחמה – יתרפסו בפני אל המלחמה שיעניק להם ניצחון, אוהבי השתייה - יהללו את אלוהי היין והעוסקים בטלוויזיה – יסגדו לאלוהי הרייטינג... האם זהו מונותיאיזם?!

צר לי להוסיף ולומר, עשתורת יקרה, שהנוסח המתלהם, הנרגן והפוגע של מכתבך (לא אומר "מתנשא"... אחרי הכל את אלה ומטבעך/תפקידך להתנשא מעל בני אנוש)... ובכן, מכתבך מעלה בי תמיהה מהוססת שמא... אולי... הוא בא מתוך חולשה... אולי מתוך תחושת מצוקה שלך...

את חייבת להודות – את כבר לא פופולארית כמו פעם... את נדחקת, סלחי לי, להיסטוריה... אמנם שמך ושמם של רוב הקולגות שלך עדיין טבוע עמוק בתודעתנו ובתרבותנו כמיתוס מפואר ונצחי, אך בואי נודה על האמת... מכתבך אליי, עם בקשתך המפורשת שאעזור לך להחזיר את בני דורי לפולחנך... יכול להיות שהוא נכתב מטעמך בניסיון נואש לשוב ולהעלות לעצמך את ה... רייטינג?

מצטער, בזה לא אוכל לעזור. אני בקושי מצליח להתמודד עם שרידי הרייטינג של עצמי... מקווה שלמרות הכל נשאר ידידים... גם אם זה לא מובע במכתבי, אני מעריץ שלך...

בברכת יופי, פריון, אהבה ואון

אסף אשתר 

פרויקט "מכתבים מהתנ"ך ובחזרה" מרכז פניות מדמויות תנ"כיות לאנשים אמיתיים בני זמננו המנסים לסייע מכישרונם וניסיונם. 

פרק א': ורדה רזיאל-ז'קונט עונה ללאה אמנו

פרק ב': יוסי שריד מייעץ לאליהו הנביא

פרק ג': פרופ' קרסו, איך נרפאים מהצרעת?

רוצים לדבר עם העורך אסף וול? שילחו מייל - assafv@legend.co.il.