"אני מתה סופית, תקראו לאמבולנס"
"מרחק נגיעה" זה "האלופה" החדש, רק שהפעם נוסף לגלי המעריצות גם הציבור החרדי, שמוצא את הדרכים שלו לצפות בסדרה. אבל למרות החותמת של צו פיוס, נראה שהסיבה האמיתית להצלחה היא לא הרצון לקרב לבבות אלא לקרב את הנרי
אתם לא מבינים!!!
זה הולך לקרות!!!
הרגע שכולם חיכו לו!!!
אני אמות עד יום שלישי!!!
(הודעה שפורסמה בפורום "מרחק נגיעה")
אמש (ג') שודר פרק גורלי בתולדות הסדרה "מרחק נגיעה", בו המרחק בין זוג האוהבים הדו-מגזרי התבטל והפך לנגיעה. "כמה יביא הפרק לדעתכם? 35%?" שאלו המעריצים המסופקים בתום השידור (24.6% ליתר דיוק). כך או כך, גם בחיים
האמיתיים הסדרה מוכיחה שהאהבה - צופים רבים לה. הרומן בין זוריק העולה החדש (הנרי דוד) ורוחל'ה (גאיה טראוב) הנערה החרדית, בחסות עמותת "צו פיוס", מפעים לבבות רבים מאוד, כפי שמעידים אחוזי הצפייה הרבים שהסדרה זוכה לה. באינטרנט אפשר להלביש על המספרים הגדולים האלה פנים. בפורום הסדרה בתפוז התקבצו מיטב מעריצות הסדרה (פלוס 3-4 מעריצים) כדי לפנטז על הנרי דוד כמו שאחרים מפנטזים על גלידה שנקטפת מהעצים. נשים ונערות צעירות "חיות משלישי לשלישי", לדברי שני דלל (18) מרמת גן, אחת ממנהלות הפורום. "השבוע שלנו כאילו מסתדר על-פי התוכנית. אנחנו יודעים איזה יום היום לפי יום השידור שלה. ואחרי הפרק אנחנו גם מהמרים על הרייטינג".
זוריק ורוחל'ה. חיות משלישי לשלישי
אבל ישנם צופים רבים שטבלאות המדרוג מפספסות. למרבה הפליאה, נראה שאי אפשר לעצור את הסחף לכיוונה של הסדרה גם במגזר החרדי, שם רבים מסכימים שסקרנות יכולה למוגג מחסומים קשים. מסתבר שחרדים רבים צופים בה בסתר, כך נלחש ברחוב וכך נאמר בראש חוצות באשכול מיוחד שנפתח לסדרה בפורום "חדרי חרדים" באתר הייד פארק. השמועה שבמכשיר של החילונים מוצגת סדרה חדשה ובה דמויות ליטאיות מבני ברק, היוותה את יריית הפתיחה לחגיגת הורדות מהאינטרנט ולצפייה גלויה יותר או פחות אצל שכנים. משיחה עם נציגים משני מגזרי צפייה אלה עולה המסקנה שהפיוס הוא לא לב העניין כאן. אצל החילונים, ההיכרות עם המגזר האחר ועם דרך התנהלותו היא רק תוצר לוואי לחיבה הגוברת לסדרה שלא מצליפה בהם תוכחות: ההצלחה שלה מתחילה ונגמרת בכוח המשיכה של ז'אנר הרומן הרומנטי ובפנים היפות של הגיבור הטרי התורן שלו. החרדים לעומת זאת, החלו לצפות בה כדי לבדוק אם עושים עוול למגזר שלהם.
ובכל זאת כולם התמכרו, כולם מרוצים, כולם מחכים לעונה השנייה. והמכנה המשותף הזה הוא כנראה המכנה הרחב שמרים את אחוזי הצפייה מעלה מעלה. יש שיאמרו שמכנה רחב הוא מכנה נמוך - אבל אם מכנה משותף זה מקרב בין לבבות, גם אם במידה מוגבלת ועקיפה, מי אנו שנלין.
יש מישהי שלא?
תטיס, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית, מנהלת את קומונת הסגידה להנרי דוד בפורום, עם מנהלת נוספת, דתייה, ובה ממוצע הגלישה הוא 25+. "אני גרה בשכונה שמתחרדת וזה אפשר לי להסתכל עליהם קצת אחרת". אבל מדבריה עולה שהשינוי הגדול התחולל דווקא ביחסה לבחורים ממוצא רוסי. "חברה שלי אמרה לי שהיא בכלל לא חשבה על בחורים רוסיים כאופציה והנרי נתן לזה לגיטימציה. למרות שהיה סשה דמידוב לפניו, זה בכלל לא מתקרב למה שאנחנו מרגישות כלפי הנרי. למה פתחתי את הקומונה? כי הרגשתי דברים שבגיל 15 לא הרגשתי וצריך להוציא את זה איפשהו. וזו גם אהבה אסורה - אני מכורה לזה! יש מישהי שלא? זה שאף אחד לא הכיר את השחקנים שהכימיה ביניהם מדהימה, הפך אותם ליותר מזוהים עם הדמויות".
שני דלל, מנהלת הפורום, מסכימה איתה: "אני מכורה לסדרה, כי זו לא עוד סדרה על דתיים וחילוניים וזה לא 'כוכב נולד' ונורא צורם לי לדעת שזה מה שקורה לנערה שבסך הכל מאוהבת. אני נערה בגילה של רוחל'ה ואני עושה מה שבא לי, בלי שתהיה לזה השפעה על המשפחה שלי. יש בפורום המון דתיים שמספרים על חוויות דומות. הפורום שלנו מאוד פעיל והבנות בו מאוד מתרגשות לקראת כל פרק. וכולם יותר ויותר נרגשים לקראת כל פרק, הנה לקראת הפרק החמישי פתחו שרשור כבר ב-16:00, כשהפרק משודר רק ב-22:00. אנשים סופרים את השעות. 'החלה הספירה לאחור'! הן כותבות".
הסיבה היא הסדרה או הנרי דוד?
"אני מניחה שבעיקר הנרי. הנה פתחו קומונה שמוקדשת רק לו והבנות שם מתכוונות לחגוג לו יומולדת. ההערצה אליו מטורפת. מישהי כתבה אחרי שראתה אותו אתמול בפרק: 'אני מתה סופית, תקראו לאמבולנס'".
כמו ליהודה לוי למשל?
"הוא משהו יותר חדש. הקטע עם יהודה לוי היה קיצוני יותר והוא עבר מאז שנגמרה 'האלופה'".
ומה עם גאיה שמשחקת את רוח'לה? זה היה שונה אם אגם רודברג היתה משחקת את הדמות?
"לא, אגם רודברג צעקנית. לגאיה יש סקס אפיל מטורף. היא מתאימה לתפקיד כי היא שקטה וצנועה".
מתוך הסדרה. ההערצה אליו מטורפת
אולי כדי להיות סמלים של שני מגזרים שהישראלים לא ממש מכירים נדרשו שחקנים לא מוכרים, כאלה בלי עבר, שיוכלו לכבוש את לבנו ממקום נקי. "יהודה לוי ואגם רודברג מייצגים משהו מוכר וז'אנר שחוק", אומר שגיא מיכאלי, חייל והמנהל השני של הפורום. " יהודה לוי לא היה יכול לנהל שיחות נפש עם רוח'לה ברוסית. וזה לא הנרי עבורי, כי עד כמה שהוא נחמד וכל זה - אני פשוט לא בקטע. זה המכלול. הנושא של הסדרה די נדוש, אבל יש בו סוג של רענון מסוים: הסטייל הזה עדיין לא היה בטלוויזיה: חרדים ועולים חדשים זה משהו נורא חדש".
אתה לומד משהו מהסדרה על "הצד השני"?
"אני מגיע ממשפחה עם כיפה סרוגה לכן כל הנושא הזה מוכר לי. יש מכרים מהעדה החרדית ולא פעם הייתי בבית עם כיפה שחורה. יש אנשים שיכולים להשליך ממנה על ההקהילות האלה, אני משליך עליה את מה שאני יודע ובוחן אותה לפי מה שאני כבר יודע".
אין חיה כזאת
גם מהעבר החרדי של המתרס לא נותרו אדישים לסדרה. איש תקשורת חרדי מסביר: "צפיתי בפרק האחרון והחברה מוצגת בו באופן יפה מאוד. יש תמימות – אבל זה הציבור ואנחנו מאוד גאים בתמימות הזאת. אנשים צופים בסדרה דרך האינטרנט, או מעבירים ביניהם דיסקים. ויש גם אפשרות לצפות בה בשידורים חיים".
אם אסור טלוויזיה למה אינטרנט מותר?
"הרבה אנשים לא מחזיקים טלוויזיה בבית, אבל יש להם מחשב לצורכי עבודה. יש סקרנות טבעית וכשמציגים את הציבור בפני הציבור החילוני, החרדים רוצים לראות איך מציגים אותם".
שמת לב לאי-דיוקים?
"הראו אתמול תלמידי ישיבה ומשגיח הולך ביניהם. אין משגיח בישיבות. הדמות של ליאת וולגרית, היא לא חרדית. לא אהבתי את הקטע של המכות אתמול. התופעה הזאת כבר לא מתרחשת היום. וגם נדיר מאוד שבחורה חרדית מסמינר תלך עם חילוני. ועוד תזמין אותו לדירה שלה? לא יכול לקרות בחיים, לא מכיר, אין חיה כזאת. בחורה צעירונת כמה שבועות לפני החתונה שלה? בכל מקרה הסיפור פסול מבחינתנו לחלוטין, כי המשנה החרדית אומרת קודם חתונה - אהבה תבוא אחר כך. מבחינת הלבוש: כיסוי הראש של האמא צנוע מדי לאישה שיש לה שיער ארוך ולא תואם לאיך שבעלה נראה. אבל הדמות, תנועות הגוף, החיוך – זו הידישע מאמע בול".
מה יקרה לנערה שמתאהבת ככה בני ברק?
"זה זעזוע בכל קנה מידה. היא תצטרך להסתפק במשהו שהוא לא בדיוק בחור ישיבה. אולי מישהו שעובד חצי יום. אם ישמרו את זה בתוך המשפחה ויחזיקו את העניין בסוד יהיה בסדר, אבל אם ייוודע לחתן, לחברים למשפחה שלו - כל בעולם יידע תוך 2-3 דקות למה התבטל השידוך. גם אם יגדל פאות עד הרצפה לא יקבלו את הנער הרוסי לחברה. הם לא יוכלו להישאר בבני ברק ולא יוכלו להראות את הפרצוף שלהם בשום מקום. לגבי מה יקרה בסדרה אני לא יודע, כי הם המציאו דמות של חרדים - מי שלא בא מהעולם הזה מתייחס לחרדי כאל פולקלור. זה רק סרט, הם חיים בסרט, כמו שאומרים".
רחל קליין, עיתונאית מ"רשת קו עיתונות דתית", לא חוששת להביע את אהדתה לסדרה: "מאוד אהבתי את הסדרה. הכל אותנטי וזה יופי של דבר! אני מתמוגגת מלראות אותה והייתי מוכנה לשחק בסדרה כזאת, אם היו מזמינים אותי. הצפייה בה מצריכה ממני לוגיסטיקה מיוחדת ועשיתי מאמצים לצפות בה כשעלתה. אני שמחה שנותנים במה לעולם החרדי, ליכולות שלו, לנוכחות ולאיכות שלו, למרות שפה ושם אנשים יכולים להסתייג מדברים מסוימים שלכאורה נראים פרימיטיביים. ראינו גם את 'לגעת בשמיים' ואת 'החצר' ב-DVD, וב'מרחק נגיעה' אני צופה אצל שכנתי שהיא מזרחיסטית. אתמול היא אמרה לי שאני מפסידה את הפרק הגדול. אחותי ואחיה מורידים את הפרקים מהאינטרנט".
יש סיבות נוספות לצפייה?
"אנחנו תמיד אוהבים לגעת באסור, 'מים גנובים ימתקו'. הרבה הורים לא היו רוצים שהילדים יחשפו לסדרה כזאת, אבל אני ממרומי גילי פתוחה יותר. ודאי שיש פן אסור, אבל דברים כאלה קורים. שמעתי גם שהרבה מאוד חוזרים בשאלה שמאוד מתחברים לסדרה. הבחורה משחקת נפלא ויש לי נגיעה אישית לעניין: עד לפני 5 שנים גרתי ברחוב רמב"ם בני ברק ואני מזהה את הרחוב בסדרה. למרות שיותר הגיוני שמקרים כאלה יכולים לקרות מחוץ לבני ברק, בפרדס כ"ץ למשל.
"בתקופה ששודרה 'החצר' אנשים חרדים דאגו להשיג את הדיסקים, אבל אי אפשר היה לתת לזה במה מעל עיתון חרדי או רדיו חרדי . יש תוכנית ד"שים ב'רדיו קול חי' ומישהו חמד לו לצון ומסר ברכות לנישואין של שתי דמויות מ'החצר' ואני בטוחה שרבים התגלגלו מצחוק. זה ממש הווי כזה, הצפייה בסדרות האלה. עם 'החצר' זו היתה הפעם הראשונה שבעלי, אני והילדים יכלנו לשבת יחד ולצפות בסדרה. אני אמא לארבע בנות. הגדולה כן תיחשף ל'מרחק נגיעה' מתוך רצון שלה. הבת השנייה מאוד חרדית, לכן לא תיחשף אליה והשתיים האחרות קטנות מדי. בכל אופן לא יינתן היתר צפייה בה מרבנים, כי חוששים לפרוץ פרצה שיהיה מאוד קשה לשים לה אחר-כך את הגבול".
נראה לך שלומדים משהו עליכם מהצפייה? את לומדת משהו על הצד השני?
"לומדים שמה שברחוב אחד הוא מעשה יומיום ברחוב ליד ממיט אסון. את רוב הדברים שקשורים בעולים אני יודעת. אותי מעניין דווקא הצד החרדי. כל אחד קרוב לביתו ואנחנו בסופו של דבר אגואיסטים".
