האלטרנטיבה הדתית: "זוכרים, שרים ומספרים"

מתחברים לזכר הנופלים, בטקס דתי: 3,000 בני אדם מילאו אמש (יום א') מפה לפה את בנייני האומה בירושלים והשתתפו בטקס "זוכרים, שרים ומספרים", שעל פי המארגנים נועד להעמיד אלטרנטיבה לטקסי "השרים בכיכר" ודומיהם.

מטקס קטן, שהחל לפני 4 שנים בבית ציוני אמריקה בתל אביב, הפך הערב לטקס הזיכרון הבולט בציבור הדתי, בהשתתפות הרבנים ישראל מאיר לאו, הרב גרוסמן ממגדל העמק, הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, ואמנים בולטים, בהם יהורם גאון וצמרת זמרי המגזר הדתי. בחוץ נותרו מאות אנשים שלא הצליחו להיכנס לאולם לאחר שהכרטיסים אזלו כבר בשבוע שעבר.

חיילי "נצח יהודה" במשמר הכבוד (צילום: דודי ועקנין) 

את הערב פתחו לוחמי גדוד הנח"ל החרדי "נצח יהודה" במשמר כבוד. הם איבדו השנה את חברם לנשק, סמ"ר רועי פרגו'ן, שנורה למוות על ידי מחבל בעת שעמד במחסום. בזה אחר זה עלו האמנים ונושאי הדברים. הם סיפרו ושרו על כאבם וההתמודדות שלהם עם יום זיכרון זה. משה (בוגי) יעלון, הרמטכ"ל לשעבר סיפר על יום הזיכרון הפרטי שלו והרב גרוסמן סיפר חוויות מהמלחמה האחרונה.

עוד ריגשו את הקהל ד''ר נמרוד עדי, הרופא המפורסם שצולם במלחמת לבנון השנייה יחד עם סרן תומר בוהדנה שפונה וסימן את "וי" הניצחון. שוש ויינשטיין, אם שכולה שנלחמה למען הבאת ילד נוסף לעולם לאחר שבנה, אדם, נהרג במדרחוב בירושלים ודוד חטואל ששכל את אישתו וארבעת בנותיו, התחתן ובחודשים האחרונים זכה לבת חדשה. הם סיפרו על כאבם האישי ועל תקומתם ובחירתם בחיים, לאחר התופת.

הדתיים ותרבות הזיכרון

דב קלמנוביץ (51), נפצע לפני 19 שנה מבקבוק תבערה שהושלך עליו בעודו נוסע במכוניתו בפאתי בית אל. לימים הוא הוגדר כפצוע הקשה של האינתיפאדה הראשונה. דב נפצע בצורה קשה מאוד ולאחר מאבק ארוך יצא מכלל סכנה והחליט כי מעתה יקדיש את חייו לפעילות ציבורית למענם של פצועי פעולות האיבה. בין שאר פעילויותיו הקים את "ארגון נפגעי פעולות האיבה" ויזם את הטקס "זוכרים, שרים ומספרים".

"לפני ארבע שנים נוכחנו לראות כי אין תרבות זיכרון במדינה שדתי יכול להתחבר אליה", מספר קלמנוביץ, "ושאין טקס שמאחד את הרוגי צה"ל והטרור. היום הזה הוא הגשמת נדר אישי, כאדם שריחף בין חיים ומוות ושרד, באירוע כזה אני זוכר את החברים שלא שרדו ולא הגיעו לאיפה שהגעתי, זו בעצם ההנצחה וסיפור החיים שלי: 'לא אמות כי אחיה, ואספר מעשי יה', ואת זה אני מנסה להעביר ולהנחיל בערב זה".

"אנחנו מנסים להעביר חוויה של יום זיכרון אחר. כולנו מתחברים אל היום הזה, דרך הטקס, באופן שלא התחברנו אליו בעבר. לשבת לשמוע את הרבנים, את הזמרים ושירי הקודש זו אווירה אחרת ואופי אחר. השנה בחרנו להעביר את המסר של 'חייבים להמשיך קדימה' והדוברים הדגישו את המסר הזה. בשונה מאירועים אחרים אנו לא מתמקדים בשכול ובעצב ובאובדן אלא בהמשך החיים. המטרה שלי בסוף הערב היא שהמשתתפים יצאו עם תקווה בעיניים".

זוכרים, עם תקווה לעתיד. הטקס בבנייני האומה (צילום: דודי ועקנין)

על פי קלמנוביץ יש לקשור בין זכרם של חללי צה"ל לזכר הרוגי פעולות הטרור - "חללי הטרור הם חלק מחללי מערכות ישראל והמלחמה האחרונה בצפון הוכיחה את זה שיש עורף וחזית ובשעת המלחמה, כולנו חזית ויעידו תושבי הצפון שישבו במקלטים אל מול אויב שיורה ללא הרף. השהות פה בארץ היא חלק מהמערכה ויש לנו חיילים במדים וחיילים ללא מדים".

יש לפידות, זמר ויוצר מהמובילים במוזיקה החסידית, כתב והלחין שיר מיוחד על סיפור חייו של דב. על השיר הוא סיפר: "הרגשתי, שביום זה אנחנו זוכרים ומזכירים את הנופלים ושוכחים את אותם הפצועים שמתמודדים יום-יום עם כאב הגוף והנפש מהחוויות שעברו". לדבריו, "זהו שיר מיוחד מאוד בשבילי שמספר על הקושי ועל ההתמודדות של הפצועים עם מראות התופת שעברו. ההשראה לשיר הגיעה אליי מסיפור חייו של דב. אדם שהוכיח שיצא מהתופת, המשיך ושרד ומראה לכולם שהתפקיד שלו לא נגמר, אם הוא יצא מהתופת כנראה שיש לו עוד עבודה רבה למען הכלל".

בין לבין עלו אמנים רבים ובהם, ישראל פרנס שזו לו השנה הרביעית להשתתפותו בטקס, להקת שלהבת, אהרן רזאל, עובדיה חממה בביצוע מרגש ומיוחד ל'אנא בכח', הכנר אייל שילוח, החזן יעקב מוצן ששר את תפילת 'אל מלא רחמים' לזכרו של אחיו אברהם חיים שנהרג על הגנת המדינה ויהורם גאון ש"סגר" בשירי ארץ ישראל וספק הבטחה-ספק תפילה, במילות השיר: "אני מבטיח לך שזו תהיה המלחמה האחרונה".