חתול תעלול
לא הספקתם לבקר ב"חתוליאדה"? היינו שם בשבילכם ופגשנו מגדלים מסורים, חתולים נדירים, ואת עם ישראל - שלא יכול בלי לגעת
תערוכת ה"חתוליאדה" היא האירוע המרכזי של חובבי החתולים בישראל, המפגישה בין מגדלים חובבים ומקצועיים ומאפשרת לציבור הרחב לבקר ולהכיר את היצורים הפרוותיים, המפונקים והמטופחים בארץ. התערוכה, שהתקיימה בסוף השבוע האחרון בתל-אביב, עוררה הפעם עניין רב אבל גם העלתה כמה שאלות בנוגע לנחיצות אירועים מסוג זה, הפתוחים לקהל הרחב וגורמות לעתים למתח מיותר לבעלי החיים.
"אירוע כזה הוא מחויב המציאות, אחרת גזעים מסוימים פשוט ייעלמו", אומר לי יוסי, בזמן שהוא מחזיק בידיו חתול בנגאלי נדיר. "אני אישית אוהב חתולים, ויש לי בבית ארבעה חתולי רחוב הזוכים לאותו יחס ופינוק כמו החתולים הגזעיים אותם אני מגדל".
בתערוכה הוצגו חתולים רבים כשלצידם שלטי מכירה לגוריהם. "שלא יבלבלו לך את השכל", אומר לי אחד מנותני החסות שביקש להישאר בעילום שם. "יש כאן הרבה ביזנס, וחלק מהמגדלים רואים בחתולים מקור הכנסה ותו לא". כדי לחזק את דבריו נלקחתי הצידה בידי אחת המגדלות שהצביע על בחור שהציג בגאווה את חתוליו: "האיש הזה מגדל את כל החתולים שלו בבית, הוא בנה להם כוכים קטנים לחסוך עלויות ומגדל אותם בתת תנאים".
בתערוכה ניתן היה לראות כמה מדקדקים המגדלים (רובם יוצאי מזרח אירופה) בכל פרט ופרט, הברשה בלתי פוסקת, יצירת עניין בעזרת עזרים טקטיים (נקראים "טיזרים") שאחרי כמה דקות התחילו לגרום לי למצמץ בעצבנות, ועד לשולחן גיהוץ עמוס חומרים ומברשות שנועד לטיפוח החיה נון סטופ במהלך התערוכה.
"החוויה למגדל ולחתול היא קטנה מאוד", מספרת לי תמי, האוחזת חתול מהגדולים שיש כיום בעולם: "לוקחים את החתול ומוצאים אותו מהסביבה הטבעית שלו והוא לא הכי נהנה מהאירוע כפי שאני לא. לשאלה למה לקיים בכלל אירוע שכזה עונה תמי "על מנת שבית הגידול ימשיך לשמר את הגזע, הוא חייב לדעת שהוא עומד בתנאים המדויקים והסטנדרט הנדרשים וזה נעשה רק כאן. אתה חייב את האישור של השופטים שראו את החתול במו עיניהם, כי כיום, באינטרנט למשל, עושים "קסמים" לחתולים עם תוכנות עריכה והתוצאות ברורות".
עסקי חתולים
בזווית העין ראיתי כיצד חלק מהאנשים שהציגו את החיות השתדלו למעט ולנופף בהן, דאגו שלחיה לא יהיה קשה מדי, ולא הטרידו אותה כשישנה. אך היו גם אחרים, שהתייחסו לחתולים באדישות מופגנת. הגדיל לעשות אחד מהם, שנופף וסובב את החתול מעל לראשו כדי למשוך תשומת לב. לשאלתי אם זה לא מציק לחתול ענה "ממש לא".
שני וטרינרים שנכחו במקום, אמרו שהחתולים דווקא אדישים למצב. "ממה שאנו רואים החתולים היו במתח ("סטרס" בתחילה, אבל ניתן לראות שרובם מורגלים לעניין והם די אדישים. בכל מקרה, חתול שלא מורגל באירוע כזה - קל לא יהיה לו".
המגדלים המקצועיים טרחו לרכוש כלובים נדירים המותאמים במיוחד לתערוכות, כאלו היוצרים חיץ מוחלט בין החתולים המבוהלים לבין הקהל הישראלי התאב לגעת ולמשש. לעומתם, חלק מהמגדלים לא הקדיש מחשבה לעניין, והמחזה של עשרות ידיים נדחפות פנימה לא עשה עלי רושם חיובי כלל. "הקהל הישראלי זה אסון", מוסיפה תמי. "אנשים טוענים כי בגלל ששילמו דמי כניסה - מגיע להם לגעת בכל חתול שיחפצו. בפעם האחרונה כשניגשתי עם החתול שלי להצגתו בפני השופטים היה נחיל של ידיים שהיה עלי להרחיק מהחיה".
צילום: רויטרס
ככל שעבר הזמן התחלתי לרחם על החיות, וחשתי צורך עז לעזוב את המקום. החתולים נשלפו והוכנסו, הצפיפות החלה להעיק, ואף על פי שאני לא חובב חתולים כלל - התחושה האישית שלי היתה של מועקה. אני לא מבין מדוע אירוע כזה דורש קהל כלל, אם הכוונה היא כפי שמתארים המגדלים היא לקדם את האינטרס של החתולים ולשמר את הגזע. פתרון מקורי הציעה שוב, תמי שלא חששה להתבטא לעומת רוב האנשים עימם ניסיתי לשוחח בנושא. "כמו שבספארי או בגני החיות יש דף הנחיות כיצד לנהוג בבעלי החיים, מן הראוי שיהיה דף כזה גם לציבור שמגיע לאירוע. הקהל צריך להבין שיש דברים שלא עושים כגון לגעת ולהפחיד את החתולים, וחבל שהמארגנים לא חשבו על העניין כלל", היא מציעה.
האור בקצה המנהרה, עבורי לפחות, היה בפינת אימוץ - שם פגשנו את מירי שהציגה לנו חתול עצוב עם שלוש רגליים, אבל סיפרה שטובים סיכוייו להיות מאומץ דווקא באירוע שכזה. "אנשים מאוד אוהבים ומתגודדים דווקא כאן, אמנם החתולים קרויים חתולי "פח זבל" אבל בסופו של דבר אנשים יוצאים עימם ולא עם החתולים הגזעיים, כי כמו שאתה רואה אישה יפה בים או בתצוגת אופנה, בסוף אתה בוחר ללכת עם האישה הפשוטה החברותית שהיא הדבר האמיתי".
למעוניינים לאמץ (ולחסוך אלפי שקלים ברכישה לעומת החתולים הגזעיים) אתר עמותת חובבי החתולים יכול לעזור, ואם מישהו יאמץ את החתול חסר הרגל, נשמח לשמוע על כך.
