שלטון בלייר: צלה של עיראק מעיב על ההישגים

תקופת שלטונו של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, החלה בתחושה כללית של התלהבות נוכח השינוי המרענן שהוביל מנהיג הלייבור הצעיר, אז רק בן 43. אך כעבור עשור, כך נראה, טרפה החלטתו להצטרף למאמץ המלחמתי בעיראק את הקלפים, ופרישתו מלווה בטעם מר.

ככל שחלפו השנים, האפיר שערו וקמטים צצו על פניו. כל אחד מהם יכול לייצג את הפרשות הקשות שידעה בריטניה בעשור האחרון: מותה של הנסיכה דיאנה, פיגועי ההתאבדות בלונדון, החשדות לשחיתות שהובילו למעצר עוזריו הבכירים. אך מעל לכל אלה צנחה אהדתו בקרב הציבור בעקבות המלחמה בעיראק, שבה נהרגו קרוב ל-150 חיילים בריטים.

"...בראשות הממשלה, אתה נושא כל תקווה, כל התפכחות", אמר בלייר בספטמבר האחרון, בתחילת דרכו הארוכה והאיטית לקראת הודעתו היום (ה') על כוונתו לפרוש מתפקידו כמנהיג הלייבור ולאחר מכן, ראשות הממשלה. "האמת היא", הוסיף, "שאי אפשר להמשיך לנצח".

טוני בלייר מודיע על פרישתו (רויטרס)

מצב הרוח בבריטניה של היום שונה לאין שיעור מהאופוריה שבה התקבל בלייר ברחוב דאונינג, עת השיב את מפלגת הלייבור לשלטון לאחר שהיה במשך 18 שנים בידי המנהיגים השמרנים, מרגרט תאצ'ר וג'ון מיי'גור. עם כניסתו לתפקיד התחייב להפוך את ארצו למשגשגת, לחזק את מעמדם של עובדים, להוביל שלטון שיהיה מחויב לתת דין וחשבון לאזרח ולהשיב את מעמדה של בריטניה לקדמת הבמה העולמית.

שינה את פני הלייבור

חובב הרוק נ' רול נתפס כמשב של רוח רעננה. זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד נולדה לו ולרעייתו שרי תינוקת, ונראה כי בלייר עומד בהתחייבויותיו לבוחר. הוא שינה את שם מפלגתו ל"לייבור החדש" והוביל אותה לשלושה ניצחונות ברציפות בבחירות.

גם המדיניות הכלכלית הסוציאליסטית של המפלגה שונתה ובלייר הוביל מדיניות שביקשה לאזן בין כלכלה חופשית לרפורמות בתחום הרווחה. הכלכלה הבריטית אכן צמחה ויצאה מהמשבר שבו הייתה נתונה. לא סתם סומן שר האוצר בממשלתו, גורדון בראון, כמחליפו המיועד. כלכלתה של בריטניה היא כיום החמישית בגודלה בעולם, הליש"ט חזק מאוד, הרבה מכפי שהיה בתחילת שלטון בלייר. גם האבטלה צומצמה באופן משמעותי ולראשונה זכו העובדים בבריטניה לשכר מינימום.  

הצלחתו הדיפלומטית הגדולה ביותר היא בהובלת הסכם השלום בצפון אירלנד. תחילה נטש את דרכם של קודמיו בתפקיד והציע לזרוע הפוליטית של הצבא האירי הרפובליקני (ה-IRA) להכנס למשא ומתן בתמורה להפסקת אש. את פרי עמלו ניתן היה לראות שלשום, כשמנהיגי הפרוטסטנטים והקתולים באירלנד, הפכו מאויבים לשותפים בממשלה חדשה. בנוסף זכו סקוטלנד ווויילז לפרלמנטים משלהם.

בלייר בהשבעת ממשלת צפון אירלנד שלשום (צילום: AFP)

מנגד, פיגועי ה-11 בספטמבר בארה"ב ופיגועי ה-7 ביולי בלונדון, שבהם נהרגו 52 בני אדם ב-2005, גרמו להידרדרות ביחסי שלטונו עם המוסלמים. רבים מקרב 1.6 מיליון המוסלמים בבריטניה חשו בהבדל ביחס הרשויות כלפיהם לאחר שהממשלה הובילה חקיקה לוחמנית נגד הטרור. בין היתר הותר למשטרה להחזיק בחשודים זמן רב יותר ללא הגשת כתב אישום נגדם ועשרות ארגונים מוסלמים הוצאו אל מחוץ לחוק.

"הפודל של בוש"

אולם זה הבוץ העיראקי שהכתים באמת את תקופת שלטונו. למרות שמרבית המחוקקים תמכו תחילה בהחלטתו להצטרף למאמץ המלחמתי, עם הזמן פרשו מהממשלה בעקבות המהלך שני שרים בכירים והביקורת גברה לאחר שהתברר כי לא נמצאו כלי הנשק להשמדה המונית ששימשו להצדקת המלחמה.

תמיכתו של בלייר במדיניות שהוביל נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, עלתה לו בלא מעט רגעי מבוכה. הוא הואשם בהיותו "הפודל של בוש". בנוסף זכה בלייר בתענוג המפוקפק להיות ראש הממשלה הבריטי הראשון שזומן לחקירה פלילית (פעמיים), בפרשת השחיתות "מזומן תמורת תארים", שבמסגרתה חשודים יועציו הבכירים במכירת תארי אצולה בתמורה לתרומות.  

מה יעשה בלייר בן ה-54 ואב לארבעה לאחר שיפרוש? ניתן רק לנחש מכיוון שטרם חשף את כוונותיו. בינתיים תתחיל המערכת הפוליטית בבריטניה להיערך לבחירות כלליות שייערכו ב-2009 לכל המוקדם, ועד אז תתרגל למי שיירש אותו. אם לא יהיו הפתעות, יהיה זה גורדון בראון.