"אז ספר לי שוב למה אתה לא רוצה להתחתן"
דוקטור, אני חושב שאני אוהב אותה. בעצם אני אוהב אותה, אבל לא יודע אם הגיע הזמן. אני עוד צעיר, כולה בן 30, וברור לי שאיך שנתחתן אמא שלי תתחיל לשאול מה עם ילדים ו...
על הדלת תלוי שלט מתכת עם הכיתוב "ד"ר יהושע פ. פסיכולוג". אני מצלצל בפעמון, מקווה שלא איחרתי. את הדלת פותח גבר כבן 50, בעל זקן מסופר בקפידה ומשקפיים שיצאו מהאופנה יחד עם השלייקעס. "צהריים טובים. איחרת קצת..." אומר הגבר במבטא גרמני משהו.
אני מביט בשעון, 12:03. באמת ייקה. "סליחה, לא מצאתי חניה. איפה לשבת?" הדוקטור מחווה על ספת פסיכולוגים נטויה, כמו בסרטים. מה, הוא רציני? הוא באמת רוצה שאני אשכב ואדבר לתקרה?
"כאן?" אני מקווה שהתבלבלתי.
"כן".
הוא מתיישב על כורסת עור ליד החלק המוגבה בספה שלי, כך שגם אם ממש אתאמץ אין מצב שאוכל להסתכל עליו במהלך הטיפול. נו טוב, קיבלתי עליו הרבה המלצות, נראה שהוא יודע מה הוא עושה.
"טוף, אולי נתחיל בזה שתספר לי מה לדעתך הבעיה?"
"אהם, אז ככה: אני וחברה שלי יוצאים כבר שלוש וחצי שנים, ובזמן האחרון היא התחילה לדבר על חתונה. אמרתי לה שזה עדיין מוקדם ולאן היא ממהרת, אבל היא אמרה שאם אני אוהב אותה באמת אז אין לי מה להסס. אני לא יודע מה לעשות. מה אתה אומר, דוקטור?"
"מה אתה חושב?"
מצד שני:
רק בת 21 וכבר רוצה להיות שם, מתחת לחופה
חן מורן
רבים צוחקים עליי, חושבים שאני סתם שוקעת בפנטזיות ילדותיות, כמו בת שמונה שמלבישה את הברבי שלה בשמלת כלה ומבקשת מאמא שתקנה לה ברביות תינוקות. אני דווקא רוצה קריירה וכסף, רוצה להרגיש שאני מגשימה את עצמי, אבל עדיין יש לי את הכמיהה הזאת לבעל וילדים
"אז זה קשור לאמא שלך".
"מה? לא. סתם ציינתי שיתחילו ללחוץ עלינו ושאנחנו עוד צעירים..."
"איך היחסים שלך עם אמא שלך? היא היתה אמא אוהבת? חיבקה אותך הרבה?"
"כן, נראה לי. אני לא זוכר שהיו בעיות".
"עד איזה גיל היא רחצה אותך?"
"מה? מה זה השאלות האלה? מה זה קשור? יש לי אחלה אמא, היא תמיד אהבה וחיבקה אותי. ובכלל, אבא שלי רחץ אותי כשהייתי ילד".
"ואתה כועס עליו? שהוא לא נתן לאמא לרחוץ אותך?"
"מה? לא, מה פתאום".
"אתה כועס עליו בגלל דברים אחרים?"
"לא משהו מיוחד. לפעמים אני מתעצבן עליו, אבל לא דברים רציניים. זה לא שאני רוצה להרוג אותו או משהו", גיחכתי קלות.
"אה-הא... חלמת פעם שאתה הורג את אבא?"
"מה?! לא. זה סתם ביטוי! אני מת על אבא שלי! ועל אמא שלי! מה זה השטויות האלה, דוקטור? אפשר לחזור לעניין?"
"טוב, אז ספר לי שוב למה אתה לא רוצה להתחתן עם חברה שלך".
מבט פסיכולוגי:
הוא לחץ להתחתן כבר, היא נבהלה
יעל דורון
הם הכירו לפני חמש שנים, אחרי שנה עברו לגור יחד, ומאז לא ממש התקדמו. הוא רוצה למסד את הקשר, נראה לו טבעי, והוא לא מצליח להבין למה היא כל הזמן דוחה את הדיבור על חתונה. ממה היא פוחדת? על טיפול זוגי לפני החתונה
"כן, זה מפריע לך?"
"האמת שכן, אכפת לך לכבות אותו?"
"למה הסיגר שלי מפריע לך?"
"מה זאת אומרת? אני לא רוצה שתעשן לידי!"
"זה בגלל שהוא כזה גדול? זה מאיים עליך?"
"לא מאיים ולא נעליים! אין לי שום בעיה עם הגודל שלי, פשוט העשן חונק אותי. אתה לא אמור ליצור סביבה שבה ארגיש בנוח לספר על הבעיות שלי?"
"אז אתה מודה שיש לך בעיה?"
"לא בדיוק בעיה, פשוט לא מתאים לי ילדים עכשיו. וגם מיכל... אחרי כל כך הרבה זמן, אני כבר לא כל כך בטוח אם זו אהבה או הרגל".
"אז אתה לא אוהב אותה".
"לא אמרתי את זה. תפסיק להכניס לי מילים לפה. אלוהים, אתה כמו אבא שלי!"
"שוב אנחנו חוזרים לאבא שלך. למה אתה כל כך כועס עליו? אתה מרגיש שהוא לוקח לך את אמא?"
"לא לוקח לי אף אחד, זאת אשתו. אני גם לא אמרתי שאני כועס עליו, פשוט יש לו נטייה להכניס לי מילים לפה בוויכוחים. ולא שאנחנו מתווכחים יותר מדי. או פחות מדי. כמות נורמלית לגמרי של ויכוחים. אולי נחזור רגע לחברה שלי?"
"עוד מעט. בינתיים תספר לי על החברים שלך. יש לך חבר טוב, מעין ידיד נפש?"
"מה זה קשור עכשיו? יש לי הרבה חברים, ואחד מהם הוא באמת קרוב יותר מאחרים. זה מישהו שאני מכיר מהגן, אחלה גבר. אני אוהב אותו כמו אח".
"היית אומר שאתם ממש קרובים?"
"כן, מאוד".
"והיו לך אי פעם מחשבות מיניות עליו?"
"מה??? לא, מה פתאום! סתם, חבר טוב. זהו! אני סטרייט לגמרי, אף פעם לא היו לי תהיות בנוגע לזהות המינית שלי. אני גם לא הומופוב, סתם בחור סטרייט רגיל".
"אתה בטוח?"
"בטח שאני בטוח!!!"
"אז למה אתה לא אוהב את חברה שלך?"
"אני מת על חברה שלי!!!!"
"לפני רגע אמרת שאתה לא בטוח בזה".
"בטוח, בטוח! אני אוהב את חברה שלי יותר מכל דבר בעולם!!!"
"אז למה אתה לא מתחתן איתה?"
(דממה)
אני שוב מתרומם מהספה. הסיגר, כבוי, עדיין בפיו של הדוקטור המזוקן, ואליו הצטרף גם חיוך קטן וזחוח.
"אתה מקבל צ'קים?"
"כן".
"אחלה. 400 שקל לפקודת יהושע... מה שם המשפחה?"
"פרויד".
אני מרים את המבט בפליאה ורואה אותו מחייך חיוך רחב, כזה שלא חשבתי שהוא מסוגל בכלל לחייך.
"סתם, פרידמן".
"תודה, דוקטור פרידמן".
"אתה יכול לקרוא לי שוקי".
לפנייה לכתב/ת 
"איך היחסים שלך עם אמא שלך?"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
