ערב טוב, ניצנים

בכל שנה בחג השבועות אתם זוכים לטעום מחבורה של כשרונות צעירים, טאלנטים בפוטנציה, שכלי התקשורת מהמרים שיום אחד (רצוי בקרוב, ממש אחרי שתגמרו לקרוא את הכתבה הזאת), הם יגיעו רחוק. השנה, עם פרוס החג, הבנו שהגיע הזמן להעביר את הלפיד למקצוענים האמיתיים, לאנשים שנושמים את התחום מבפנים, ולא רק מהצד המסקר. אז נתנו לאנשים כמו משה איבגי, יהורם גאון, תיקי דיין, אסי דיין, יורם קניוק, רנה שיינפלד ועוד רבים וטובים, להמליץ על הדור הבא של עצמם. קבלו את ביכורי שבועות בתחום הבידור והתרבות, עם המלצה של הסוגה העילית.

• תיקי דיין בוחרת את אולה שצ'ור, שחקנית תיאטרון
  

אולה שצ'ור. "גם זמרת נהדרת" (צילום: גדי דגון)

"שיחקנו יחד בהצגה 'עיר הנפט', היא שיחקה את הבת שלי. היא שחקנית יוצאת מן הכלל, רצינית, מקצועית וחרוצה. היא גם רב גונית מאוד: לא רק שהיא שחקנית דרמטית אלא גם זמרת נהדרת, שמעלה שני ערבי שירה, אחד מהם ג'אז ברוסית, וגם קומיקאית מצויינת. היא כבר שחקנית נפלאה אבל מעניין יהיה לראות את הדרך, את הרצינות בקשר למקצוע, והאם תבצע את הבחירות הנכונות. בכל אופן היה לי תענוג לעבוד איתה, תמיד מרתק אותי לפגוש אנשי צעירים ומוכשרים".  

• אלכס אנסקי בוחר את מאיה קפלן, במאית תיאטרון
  

"במאית תיאטרון מיוחדת במינה, שיש לה ראש רענן וצעיר ומקורי, ואני חושב שתהיה במרכז הבמה בבימוי תוך שנים אחדות ותעשה דברים יפים ביותר שילוו אותנו שנים. כרגע היא עובדת באנסמבל הרצליה והיתה לה הצגה שזכתה בפרס בפסטיבל עכו ששמה 'שעתו האחרונה של קול' מאת יהושוע סובול. היא קול חדש בתחום שהוא די שגור וסגור לקבוצה מסוימת. חכו ותראו, עוד מעט היא תפרוץ". 

• גבריאל מוקד בוחר את אריק א', משורר
  

"אני מעוניין להמליץ על משורר לא כל כך מרכזי ומוכר בשם אריק א'. שמו המלא אריק אייזנברג, אך הוא מעדיף להיקרא כך. אייזנברג הוא מתכנת מחשבים במקצועו אך כותב שירים ומפרסם בעיקר בכתבי העת 'עכשיו' ו'עמדה'. השירה שלו היא שירה הגותית אבל מאוד קשורה לממשות, היא ארצישראלית ובעיקר תל אביבית. ומתקשרת למסורת הכתיבה על העיר הישראלית ולהקמת העיר הלבנה. הוא אינו חורז באופן אלתרמני, אלא קשור למסורת יותר אקספרסיוניסטית. יש בשיריו הרבה מאוד ביקורת חברתית נגד הקיטוב החברתי, לא באופן פשטני ולא בסיסמאות. בעיני הוא אחד המשוררים הרציניים של העשורים האחרונים".

• משה איבגי בוחר את רן דנקר, שחקן
  

איבגי ודנקר. "היה כיף לעבוד איתו" (צילום: אסנת קולק)

"אני מפרגן לרן דנקר שמשחק איתי בסרט 'חסר מנוחה'. הבחור היה מאוד רגיש, יש לו רצון גדול מאוד ללמוד ופוטנציאל נפלא. הוא צריך ללכת עוד צעד אחד קדימה ולא לעצור, ללכת ללמוד ולהשקיע כי הוא ממש מוכשר. היה כיף לעבוד איתו, זו הייתה חוויה מיוחדת".

• רבקה מיכאלי בוחרת את השחקנית והזמרת דנה עדיני ולהקת בנות נחמה
  

דנה עדיני. רוצים עוד!

"דנה עדיני היא השם הבא. היא שרה נפלא והייתי רוצה לשמוע אותה ואת הלהקה שהיא חלק ממנה, 'בנות נחמה', הרבה יותר.אני לא מבינה איך כל העולם לא מבקש עוד ועוד מהן! לא אני גיליתי אותן - לפני שנה הן השתתפו בפסטיבל זמר מעפן שהנחיתי עם עלמה זק ושם נחשפתי לכישרון. אפילו דיסק שלהן אין לי, אז אני יוצאת פה בקריאה נרגשת שישלחו לי דיסק!". 

• עידו תדמור בוחר את איתי פרי רקדן, ואת יוליה איגלניק, רקדנית
  

איתי פרי. "יודע לעבוד" (צילום: אלדד רפאלי)

"הראשון הוא איתי פרי מ'נולד לרקוד'. לדעתי יש בו שילוב נדיר של טכניקה קלאסית מובהקת, זרימה תנועתית ואישיות מופנמת מרתקת. על הכל הבחור 'יודע לעבוד', כלומר הוא אמביציוזי במידה הנכונה עם צניעות מרשימה. השנייה היא יוליה איגלניק, שעשתה מעבר כמעט בלתי אפשרי ממתעמלת לרקדנית. יש לה יכולות גוף חסרות תקדים ותרבות עבודה נדירים. מעל הכל פרפורמרית אדירה עם אש בוערת בקרבה".

• אלונה קמחי בוחרת את רונה קינן, זמרת יוצרת
  

רונה קינן. "מעניינת ואינטליגנטית" (צילום: אריאל ואן סרטן)

"אני בוחרת ברונה קינן, אחריה אני עוקבת אחריה כבר 12 שנה ומרגישה שהיא כבר הדבר עצמו. לדעתי היא הולכת להתפתח כל כך רחוק, שאם הייתה נסחרת בבורסה הייתי משקיעה במניות שלה. הרבה פעמים אנשים צעירים נורא מרשימים, אבל באופן אינטואטיבי אפשר להרגיש על איזה אחוז מהפוטנציאל הם יושבים. רונה צפויה לעוד המון לא צפוי וחדש. היא מוזיקאית שכותבת ומאחר שאנו אפופים בעולם של מבצעים בגלל 'כוכב נולד', יש משהו מלהיב באישה שהיא גם יוצרת וגם מבצעת. היא מעניינת, אינטליגנטית ומאוד טובה בטקסטים שזה הרבה פעמים בטן חלשה של מוזיקאים.

• חנה מרון בוחרת את הילה פלדמן, רותם זיסמן, מיכה סלקטר ויפתח קליין, שחקנים
  

"את הילה פלדמן ורותם זיסמן ראיתי לראשונה בהצגה 'רכוש נטוש' והן מאוד מצאו חן בעיני באיפוק וביכולת שלהן לעמוד על הבמה מול גילה אלמגור ובכל זאת לתת תחושה של צוות ולהביא לכדי ביטוי את הדמויות במחזה. לנו, השחקנים, תמיד קשה יותר לשחק במחזה ישראלי. קל בהרבה לשחק דמויות אקסצנטריות מעולם אחר. לשתיים האלה, כך נראה לי, יש עתיד.

"בשטח הגברי, התרשמתי מאוד ממיכה סלקטר. ראיתי אותו בהצגה 'מותו של סוכן' והוא שחקן יוצא מן הכלל. יש לו משהו שהוא יקר מציאות אצל שחקן וזה נוכחות בימתית. הוא מסוג השחקנים שכשהוא עולה לבמה הוא מסקרן, הקהל רוצה לראות אותו. אין הרבה כאלה ולו יש את זה. גם יפתח קליין, שמשחק את האח הצעיר שלו עשה עבודה מצוינת. הוא משחק תפקיד שבלשון המקצוע אנחנו קוראים לו 'כפוי טובה' כי הוא בצל כל הדמויות האחרות ובכל זאת הוא נשאר בזיכרון".

• יוסי פולק בוחר את להקת האכזבות
  

"לא נהוג להמליץ על קרובי משפחה ובכל זאת אני ממליץ בחום על להקת 'האכזבות', שבה חבר הבן הקטן שלי, שאול. זו להקת שהחלה את דרכה כהרכב מטאל-פאנק ועכשיו אפילו לי קשה להגדיר את המוזיקה שלהם. זו להקה מדהימה בעיני למרות שבאופן טבעי הם מנגנים מוזיקה שיכולה להיות הדבר הכי רחוק ממני. זו לא מוזיקה שהייתי מתחבר אליה בלי חוט מקשר, לא נמשכתי אליה מההתחלה אבל אחרי שהכרתי אותה היא עניינה אותי כי ראיתי שהיא יותר מתוחכמת ממה שחשבתי ובדברים מסויימים אפילו דומה למוזיקה קלאסית. בגילי המופלג להיכנס לדבר כזה ולמצוא בו עניין, זה לא סתם. התגברתי על הפערים בעזרת הילדים שלי. זה די נחמד".

• א.ב. יהושע בוחר את ניר ברעם ואת שחר מגן
  

"אולי אשמע בנאלי, אבל מאוד נהניתי משני ספרים של סופרים צעירים, שמופיעים ברשימת המועמדים לפרס ספיר. הספר הראשון הוא 'מחזיר החלומות' של ניר ברעם. ברעם הלך בגדולות ולא יצא בכלל מרוסק איברים. הוא עשה בספר מעשה חצי חלומי, הקיף נושאים גדולים והצליח להמריא איתם ממש לגבהים. 

"השני הוא 'שחיטה שחורה' של שחר מגן, ספר שמתמודד עם שאלות מאוד קשות ועושה את זה יפה מאוד. העיסוק בנושאים של שחיטה והגיבורה הווטרינרית לא נחשבים מושכים במיוחד בספרות העברית של היום, שעוסקת לרוב באהבות ובמסתורין ובכל מיני דברים מהסוג הזה, ובכל זאת מגן הצליח לעשות את זה מעניין ויפה.

"שני הספרים האלה מאוד עודדו אותי. שמחתי לראות שהם מועמדים לפרס. לא שפרסים תמיד מעידים על איכות, אבל הם מעידים על כך שעוד אנשים הרגישו כמוני שמדובר בספרים טובים, ואני אוהב להיות בקונצנזוס".

* גילוי נאות: שחר מגן הוא עורך מדור התרבות ב-ynet.

• יורם קניוק בוחר את מרינה גרוסלרנר, סופרת
  

גרוסלרנר. "מסתכלת על העולם קצת אחרת" (צילום: אלי אלגרט)

"אהבתי מאוד את 'חלומות ראווה' של מרינה גרוסלרנר. יש לה עין זרה, כאילו שהיא לא מכאן, והיא רואה במקומות שלנו דברים שאני לא הייתי רואה. היא מסתכלת על העולם קצת אחרת, ויש איזה קסם קפוא בכתיבה שלה. אמרו על מאנה שהוא צייר כמו שהוא צייר כי היה לו קטראקט בעיניים. מרינה מייצרת לעצמה מין קטרקט כזה, שדרכו גן צ'ארלס קלור, תל אביב, הכול נראה כאילו לקחו אותו ועיקמו אותו קצת, היא רואה צדדים אחרים של המציאות. היא נותנת המון תנופה לכעסים אפלים, היא כותבת על אנשים שרע להם, אבל לא מתלוננת, לא מייללת, היא אומרת את הדברים כמו שהם. קראתי והתענגתי על איך שהצעירים האלה מספרים אגדות מבולבלות לגמרי על האנושות, מבולבלות בכוונה, והכול נותן תחושה שהדברים לא ברורים, משתנים, לא קבועים, הדמויות שלה בונות בית אבל הוא מלא חורים. זאת לא סתם עוד טלנובלה או סיפור פוסט מודרניסטי מתחכם. היא פשוט כותבת יפה".

• גילה אלמגור בוחרת את נמרוד אלוני, איש חינוך, ואת יעלי רונן, במאית תיאטרון
  

"למרות שהוא לא ילד, אם הייתי יכולה להקפיץ את פרופסור נמרוד אלוני לראש המחנה בכל הנוגע לתחום החינוך, הייתי עושה את זה. אנחנו טובעים בבעיות של חינוך במדינת ישראל ואם פעם היינו עם הספר והחינוך היה בראש מעיינינו, היום התחושה שלי שהתרחקנו מזה. שביתת הסטודנטים נובעת מבעיות של שכר לימוד אבל נדמה לי שהם נאבקים על ערכים ומי שיכול לתת לזה פתרון הוא אלוני, איש שעוסק בפילוסופיה של החינוך ובמעשה. זה לא אדם שיושב במגדל השן מוקף בעדר חכמים, אלא אדם שמבקש להחזיר את הרוח לחינוך. יש לו חזון והוא לא מפחד מהניסיוני. הוא נותן דוגמה אישית, תקווה ואור בתוך חושך גדול. זה איש שצריך ללמוד ממנו וקשה לי מאוד להבין מדוע המערכת החינוכית לא מבקשת את עזרתו.

"בתחום התיאטרון הבחירה שלי היא ביעלי רונן. כבר מהעבודה הראשונה שלה אמרתי לה: 'בבקשה תרשמי אותי, אני רוצה לעבוד איתך'. מאז אני עוקבת אחריה. היא יוצרת ומפעילה את הצוות שלה לעבודה יצירתית. יש לה השקפת עולם פוליטית וחברתית שבאה לידי ביטוי בעבודות שלה ובעיני זו דוגמה ומופת לעשייה מקורית ישראלית. אני מחכה בשקט ליום שבו היא תרצה לעבוד איתי. חסרים לנו במאים וכשכישרון כזה נולד, צריך לשים עליו אור גדול".

• אסי דיין בוחר את יובל שפרמן, במאי
  

והוא גם התחתן השנה. יובל שפרמן עם השחקנית לירון וייסמן (צילום: פביאן קולדורף)

"הבמאי והתסריטאי יובל שפרמן הצליח למרות גילו הצעיר ולמרות היותו בוגר יחידה קרבית, לכתוב ולביים סרט נפלא -  'הדברים שמאחורי השמש' - אשר עוסק במשפחה המתפרקת לגורמיה. באופן גריאטרי כמעט הוא מצליח לפגין בקיאות בעולם של אנשים מבוגרים, זקנים, לסביות ונאפאסיסטים. כל זה כשהוא בגיל עשרים ומשהו (אני בגילו עשיתי פוזות של חסמבה הולך בשדות). לדעתי הוא צריך לשמוח שלא זכה בפרס אופיר כי אז היה לו שתן בראש במקום אותם נוירונים מופלאים, ותוך סרט או שניים הוא יצליח לנשל אותי מתואר הקולנוען המומלץ וישאיר אותי בודד גלמוד על ספסל בשדרה עם התואר נרקומן בלבד".

• יהורם גאון בוחר את הדס דגול , זמרת ויוצרת
  

הדס דגול. "קול חם, צלול ויפה" (צילום: יריב אלדד)

"אני ממליץ בחום על זמרת נפלאה בשם הדס דגול, ששרה בקולה החם, הצלול והיפה, אבל גם עם הלב, וזה ניכר בשירים. זמרת יוצאת דופן ביכולת ההבעה השירית, כותבת את שיריה, מילים ומנגינה, וגם עיבוד, אז אם זה לא זקוק לעידוד, מה כן? קצת תשומת לב, והיא תשאיר הרבה מאחור".

• מוני מושונוב בוחר את עידו רוזנברג, שחקן
  

עידו רוזנברג. "לא רץ אחרי פיתויי הטלנובלה" (צילום: צביקה טישלר )

"עידו רוזנברג שיחק איתי בהצגה 'העז או מי זאת סילביה' בתיאטרון הבימה. הוא שחקן מצוין, יכולת שילוב של טכניקה והבנה פסיכולוגית מעמיקה של הדמות, אינטואיטיבי, בוגר לחזותו, וזה יתרון במקצוע הזה. לא שייך לקליקה, לא רץ אחרי פיתויי הטלנובלה, וזה לא קל. מתייחס למקצוע השחקן בתיאטרון ברצינות הראויה, נטול ציניות, מהאנשים שחסרים כל כך בענף הזה. יש לו אמונה שלמה במקצוע התיאטרון והוא לא מתבייש בו. ובנוסף הוא גם יודע לשיר".

• מיקי גבריאלוב בוחר את להקת סינרגיה
  

סינרגיה. כמו הצ'רצ'ילים (צילום: ענת מוסברג)

"מדובר בלהקה שבשנתיים האחרונות מצליחה, עושה מוזיקה טובה, בלי הרבה תחכום. סינרגיה מזכירה לי את 'הצ'רצ'ילים', הלהקה האגדית בה הייתי חבר כנגן באס".

• ירדנה ארזי בוחרת את מירי מסיקה, זמרת
  

מירי מסיקה. "מקורית, חושנית, עוצמתית" (צילום: ענת מוסברג)

"לאחרונה נחשפנו לשורה של זמרות צעירות מוכשרות ביותר. אחת מהן בולטת במיוחד - מירי מסיקה. זמרת עם קול גדול, מיוחד ומרשים, וכל זה בצירוף להגשה אינטליגנטית ורגישה, מה שהופך אותה לאמנית מקורית, חושנית, עוצמתית ומסקרנת מאוד".

• נחום היימן בוחר את המוזיקאי עידן רייכל
  

"עזבו את כל השטויות שכתבו בעיתונות, אין ספק שמהרגע הראשון רייכל ספג את התרבות של קודמיו. המוזיקה האתיופית שהוא משלב ביצירות שלו זו המוזיקה של בית המקדש השני עד שחרב הבית. רייכל לקח את הדברים והערה אותם לתוך היצירה שלו ואני מאוד מכבד את זה, כי בדור הצעיר יש לא מעט שחושבים שהם המציאו את הגלגל, אבל אף אחד לא המציא אותו".

• יהודית רביץ בוחרת את המוזיקאי איתמר רוטשילד
  

איתמר רוטשילד. אמן, זמר, גיטריסט, מלחין, כותב (צילום: מוטי קיקיון)

"את איתמר גיליתי באלבום האחרון שלי שבו הוא כתב איתי שני שירים. הוא אמן, זמר, גיטריסט, מלחין, כותב, הוא הכל. בימים אלה הוא סיים להקליט אלבום משלו, ועדיין אין לו חברת תקליטים. כיום הוא כותב פרומואים לערוץ הספורט למחייתו ומחכה לחברת תקליטים ומופיע, ואני כמובן מנסה לעזור".

• רנה שיינפלד בוחרת את יסמין גודר, רקדנית וכוריאוגרפית
  

"אני מאוד אוהבת אינדיבידואליזם וייחודיות באמנות ובעיני אצל יסמין גודר יש את זה. היא מדברת מעמקי ליבה וההוויה שלה ולא עושה מה שנחשב כ-in. רואים היום הרבה יותר מדי דברים שדומים לדברים אחרים אבל היצירה של יסמין לא דומה לשום דבר אחר. היא חזקה, עוצמתית, אמינה ואמיתית וזה לא בא על חשבון הקומפוזיציה והיצירתיות. היא גם טכנאית טובה, אם מבנים והתעסקות בנושאים זה מה שאתה מחפש. היא חדה, ברורה ויסודית, טוטאלית ושלמה. האמנות שלה מאוד שונה משלי ואם אמנות באה מהמילים אמונה ואמת, לא תמיד קל לי עם מה שהיא עושה. אני לא יוצאת מאושרת ושמחה אחרי צפייה בעבודות שלה, אבל אני מאוד מכבדת, מעריכה ואוהבת אותה. היא גם רקדנית נהדרת והבחירות שלה במבצעים נפלאות".

סייעו בהכנת הכתבה: סמדר שילוני, אור ברנע, מרב יודילוביץ', מאיה פלדמן, דפנה לוי, מירב קריסטל וקרן נתנזון