לא כל המנצנץ
השופטים של "רוקדים עם כוכבים" החמיאו למתמודדים ש"התאבדו על הרחבה", אריאנה מלמד היתה מעדיפה אותם עם קצת יותר הומור עצמי, והרבה פחות שואו-אוף. כרוניקה של ג'יפה עתירת רייטינג ידועה מראש
את הכלל אפשר לנסח בערך ככה: "לכל ג'יפה עתירת-רייטינג יש סיכוי לעונה נוספת". זה היה ברור כבר במחזור הקודם של "רוקדים עם כוכבים", ועוד היה ברור ש"בפעם הראשונה בתולדותיה" של התוכנית, כפי שהתפייט קושניר, ינסו הפעם לעשות משהו מה-זה מיוחד ויוצא דופן וגם יצליחו: הנה, תראו איך הפכו את הרחבה היפהפיה של מרכז סוזן דלל, מופת של איפוק ארכיטקטוני, להכלאה בין בורדל לאולם חתונות.
פוליטיים, שיהגגו את עצמם לדעת. עד שהלווין יתרצה להעביר את מחול הפריסטייל של נעמה ורודריגו (שגם זכו), למה שלא תתעדכנו בעמי ואהוד ועמיר?
בהפסקה הכפויה, בגלל תקלת הלווין, אפשר היה לנסח עוד כלל: הכל בידור זול, הכל משועבד לנצנצים. לא רואים כוכבים? קבלו, במקום, מנה של פרשנים
רוקדים עם כוכבים (צילום: ערוץ 2)
"רוקדים עם כוכבים" היתה ועודנה אחד הדברים הכי נמוכים ומביכים ששודרו בערוץ 2 לדורותיו. עשרה טון נצנצים לא יסתירו את אופיה הפרובינציאלי, הצעקני, נטול החן ורווי השאפתנות של אנשים שמוכנים לעשות הכל – חוץ מלצחוק קצת על עצמם – תמורת זמן המסך המשובח שמוענק להם. כאלה, מתברר, לא חסר: נקודת האור היחידה של העונה בין המתמודדים, האחת שהפגינה מעט הומור-עצמי אמיתי, היתה מיקי קם. כל היתר, בלשון השופטים, ששו להתאבד על הרחבה.
לא היה רגע אחד של חן בלתי מאולץ בהנחיה הפומפוזית של קושניר, בחיוכי-הפלסטיק של הילה נחשון, הברבי העברית המושלמת, בהצהרות החד-הברתיות של המתמודדים או ברצינות התהומית של השופטים. גם כאן נרשמה נקודת אור אחת: סאלי-אן פרידלנד הביאה אל המסך נוכחות מרעננת, כריזמטית, של אשה שבאמת יודעת מהן פרופורציות, ושנדמה כי היא יודעת גם שיש חיים לפני ואחרי שתי דקות וחצי של ג'ייב.
ובאשר לכוכבים עצמם: "רוקדים" היא מקפצה. למה בדיוק? לקטלוג בגדי ים, לתוכנית אישית בערוץ הילדים, למתקפת פפראצי? רק מומחים לספין טלויזיוני יכולים להגדיר את רודריגו גונזלס או אילנית לוי כ"כוכבים", ורק 370 אלף משגרי 370 אלף smsים להאמין להם (אם נאמין שכל אחד שלח רק מסרון אחד). כשהמספר יגיע לחצי מליון, אפשר יהיה להתחיל לדאוג. בעונה הבאה, אולי.
אילנית לוי ובן זוגה. ועכשיו - לקטלוג
צילום: ערוץ 2
מומלצים
