לא נושיט את הלחי השנייה

לי עדיין יש צלצולים באזניים מהסטירה בה "זכה" אמש ח"כ יעקב כהן, בשמו של כל חרדי באשר הוא. סטירה על דעותיו, ערכיו ואמונתו הנוגדות את השקפת עולמו של היורש של מוחמד עלי ממשרד המשפטים. בתזמון מצמרר, כל תסריט האימים הזה קורה בתוך 'ימי בין המצרים', חמישה עשר יום מתשע באב, חורבן בית המקדש - המקור הקדמון לצרות שרודפות אחרינו כבר יותר מאלפיים שנה.

חילופי הדברים בין השנים נראים לי, כמו לכל אדם מן הישוב הזויים, מתלהמים ולא במקום, לגמרי לא במקום. אבל כמו שאני מלמדת את הילד הקטן שלי, גם אם מאוד כועסים לא מרביצים. לצערי מה שמובן ובסיסי אצל ילד בן חמש לא ברור לעורך דין הממונה מטעם המדינה על אכיפת החוק והצדק (מה זה אומר בכלל עלינו?). זה שמרשה לעצמו לחלק 'כאפות' לנבחר ציבור כשהעניינים מתחממים.

צחוק הגורל הוא שעורך דין המתיימר להבין חינוך נכון מהוא, נותן 'דוגמה' ומבהיר לכל מי שאי פעם היה לו ספק, איזה חינוך הוא קיבל ומה הוא שווה. אמנון דה-הרטוך, נציג היושר, האמת המוחלטת והצדק 'יעשה סדר אצל החרדים' ויסגור את הברז על כל מערכת החינוך שלהם. לא נראה לו לאיש שאצל חלק ממוסדות הלימוד של הבנים, לא יידעו בדיוק את רכיביה המדויקים של מערכת העיכול (בהתאם לתוכנית הליבה), בה בשעה שאת ההתנהגות הדוחה שלו אני לא מצליחה לעכל.

ובחזרה לתשעה באב. אני יודעת שלדבר על הנסיבות של מה קרה אז ומה קורה היום, זה לעוס ברמות על. אבל כנראה שלמרות הכול רבותיי, ההיסטוריה לא מפסיקה לחזור על עצמה. השנאה 'לאחר' מפעפעת בנו כמו ארס, משחיתה כל חלקה טובה ברוע טהור. בית המקדש מקור הטוב, טבורו של העם היהודי לא נחרב בגלל שהעדיפו את הפגאניזם הרומאי והאשורי על פני זה שלמעלה. הוא נחרב כי אנחנו כעם החרבנו את עצמנו. אותה שנאה שזכתה לכינוי 'שנאת חינם', כבר הביאה לחורבננו פעם אחת. אבל אנחנו לא לומדים את הלקח, מחכים ששוב כמו פעם הכול יתפרק לנו בידיים.

כהן, עם הלבוש החרדי שלו והמבטא האידישאי, מייצג בדיוק את מה שהישראלי שצרך יותר מדי 'תקשורת משקפת' שונא. רק בשל מה שהוא, גם אם לא החליף איתו מילה וחצי מילה.

הסטריאוטיפים זורמים מהפה כמו החצבני באביב ואין סכר.

הנורא מכל הוא, שגם כשכל התירוצים השונים שאנשים נותנים לעצמם כדי לשנוא את החרדים ייעלמו, גם אז תישאר אותה שנאה, וזו אמת שלי אישית קשה מאוד להתמודד איתה.

הסטירה המצלצלת של כהן מחזירה אותי לעיניים דומעות של קולגה. אחרי שירות צבאי מלא, עובד למחייתו, אשתו עובדת, משלם מיסים, כמו כל אדם אחר , 'אזרח יצרן ומועיל' על פי כל הקריטריונים הקשוחים ביותר. ועדיין הוא חווה את השנאה את היחס המזלזל והמשפיל, את ההתנשאות על הדוס הפרימיטיבי, בגלל לבושו ומראהו החיצוני שמקטלג אותו לחלק מ'האחרים'. הוא רק אחד מני רבים שחיים בדיוק באותה תחושה יום יום, שעה שעה.

כמה רוע, אגדות אורבאניות וסילופים יכול ציבור שלם לספוג, לבלוע את הרוק ולהמשיך הלאה?

מה שאמר חבר הכנסת כהן, בזעם הוא תמצית ההוויה היהודית בעולם. הנפש, הרוח היא החשובה. להורה במקרה הזה, זכות וחופש לקבוע את התכנים אותם ילמדו ילדיו. מי שרוצה להשאיר את לימודי החול לגיל 20 בצמוד ללימודים אקדמיים, מקצועיים, או השלמת בגרויות, כפי שעושים רבים מאוד במגזר, זו זכותו! אתה אמנון או כל אחד אחר לא תסטור לו על כך!

הציבור החרדי מגונן על ילדיו, ובצדק. הוא יעלה על בריקאדות על עיקרון הרוח ולא מהיום. על זה יהודים הרגו עצמם במצדה וקפצו ללהבות באירופה של ימי הביניים, אם לא הם וגבורתם ורוחם האיתנה איפה היינו היום? התשובה הכואבת היא שהיינו נכחדים ממש כמו המואבים, הכנענים והמצרים הקדמונים. הדברים הלא ראויים, לא נאמרו מתוך זלזול בשואה, שלהערכתי, גבתה גם קורבנות ממשפחתו של כהן עצמו.

אז, אנשים, אנחנו חמישה עשר יום מתשעה באב והשעון מתקתק. תגידו לי אתם מתי תמות השנאה העתיקה הזו ונהיה סוף סוף חופשיים?