גרפיקאים: תלמדו תוכנות ותהיו מיליונרים

בעקבות הטור (יש האומרים סאטירי) האחרון שנכתב על כל הטכנולוגיות שמעצב צריך להכיר היום על מנת לעבוד, קיבלתי תגובות שונות שנעו בין סלידה עמוקה וקללות נאצה לבין מחמאות, מילים חמות והצעות מגונות.

בין הטוקבקים שפורסמו (ופורסמו הרבה), היו כמה הערות על גבול הפיגור שהאשימו אותי בכך שכל מטרת הכתבה היתה לעודד אנשים ללמוד עוד תוכנות ולקנות עוד ספרות מקצועית - כי בסיכומו של דבר, הכותב (במקרה זה אני), מתפרנס מהדרכה וגם מנטור עושים בוחטות לא קטנות ומעבירים לי עמלה על הרווחים (כן, טוקבקיסט 67,

אני מדבר אליך).

תלמדו תוכנות ותגיעו לנירוונה

ואני רוצה לחדד את המסר: גבירותי, רבותיי, אחי ואחיותי הגרפיקאים/המעצבים. אם תלמדו תוכנות, תגיעו לנירוונה, כל החיים יראו אחרת, תהיו מיליונרים, בחורות/בחורים יפלו לרגליכם/ן, יהיו לכם את התשובות לכל השאלות וכמובן גם נעורי נצח - כה אמר רבי אדובי.

אלברט איינשטיין אמר פעם: "שני דברים אינסופיים: היקום והטמטום האנושי. לגבי הראשון אני עדיין לא בטוח".

ולענין אחר. הסטודנטים שולטים.

יוצא לי ללמד פה ושם במכללות ברחבי הארץ (בצלאל, שנקר, ויצ"ו חיפה וכדומה). מה נדהמתי, הופתעתי והייתי אך-שמח (הכל בו זמנית) לראות שהסטודנטים לוקחים את עתידם (או לפחות מקווים כך) בידם, ובו זמנית מארגנים לי ולהם חופש ארוך במיוחד.

באמת כל הכבוד. בזכותכם הספקתי להשלים הרבה שעות שינה, לסדר את הארונות בבית, להחליף בגדי חורף בבגדי קיץ, לבקר כמה חברים באיזור שדה בוקר ואפילו לשפר את הטכניקה שלי על הגיטרה בס שקניתי לפני שבועיים.

בכל מקום בעולם סטודנטים יוצאים לרחובות בתקווה לשנות דברים. אצלנו, מה שמלחמה שלמה לא עשתה, בייגה הקטן הצליח. מאות סטודנטים/סטודנטיות יצאו סוף סוף מהפאבים אל הרחובות במחאה על הרצון להעלות את שכר הלימוד. מה אומר לכם אולי בכל זאת יש עתיד.

משכורות על הפנים

השביתה הזו גרמה לי לחשוב על עוד מגזר מוכה וחבול. המעצבים הגרפיים. תקפצו רגע לאיזה משרד פרסום, תחליפו מילה או שתיים עם המעצבים ותבינו. המשכורות על הפנים, שעות העבודה מטורפות והלקוחות לא מעריכים בגרוש.

ובכן למה לא לעשות שביתה ענקית, ואולי אז אז נוכל לראות איך העולם מסתדר בלי המעצבים.

כמה טוב יהיה לראות את מנהל השיווק יושב ומנסה להבין את התוכנות ולעשות "עוד שינוי קטן וגמרנו" מספר 105.

איזה כיף יהיה לראות את ההוא שהבן שלו מעצב לוגויים ואתרים (בזול) סוגר לו מודעה לידיעות אחרונות תוך חצי שעה (בשעה 23:30).

בואו נבדוק מה רוחבו של החיוך שיהיה מרוח על פנינו כאשר הסופרוויזר ישב לבדו ויעשה הגהות ותיקוני

טקסט "כי הייתי מאד עסוק ולא היה לי זמן לטפל בזה". נשמח גם לראות לאן בדיוק יתקשר התקציבאי במקרה העונה לשם "שכחתי איזה משהו קטן לבאנר" בדיוק בדקה שהמעצב סוף סוף יוצא הביתה (21:00) - אבל הפעם לשם שינוי הוא ילחץ על כפתור המעלית ובאמת ילך הביתה.

תחשבו על חודש בלי לחץ, בלי סקיצות, בלי אידיוטים שאומרים לכם,"אני רציתי בצבעים חמים ואתה השתמשת באדום". חודש של להספיק להגיע הביתה כשאור בחוץ. חודש שאפשר לקבוע עם חברים סרט ולא להוסיף את המילה "טנטטיווית...". בקיצור הגיע הזמן לשביתה ויפה שעה אחת קודם ואתם יודעים מה, אפילו תחסכו למנהל משרד הפרסום את הפיצה המפורסמת של חצות, שיחנק איתה.

ומה בקשר לדרישות, אני מאמין שזה יהיה קל:

1. התחלת העבודה בשעה 10:00 וסיום ב 17:00 בלי שעות נוספות. קחו את המשכורת הגלובלית שלכם ודחפו אותה.

2. המשכורות יועלו מיידית ב-100% ללא דיחוי.

3. אין שום דבר שלא סובל דיחוי, גם התערוכה הדבילית שלכם בברלין נקבעה לפני שנה.

4. תקציבאי שטועה, מתקן את העבודה בעצמו.

5. שכחת תיקון קטן? הנה העכבר, הנה ספר פוטושופ נפגש מחר בבוקר, אם מחפשים אותי, אני בספא.

6. מחשבים חדשים לכל המשרדים כולל מסך 21 אינץ' ולא פחות - מדפסות שעובדות ומהר מקרר משקאות קלים מלא בכל שעות היום.

7. חופשה באילת אחת לשבועיים.

8. ערבי שתייה עד עילפון כל יום חמישי, אפשר להוסיף קריוקי לחנונים.

9. הפסקת אוכל של שעה (עדיף ארוחת גורמה), בלי הפרעות גם אם זה "ממש ממש ממש ממש ממש אבל ממש חשוב".

10. כאשר מקבלים כל מיני צ'ופרים מלקוחות הם יגיעו קודם כל למחלקות הגרפיות ורק אחרי זה לתקציבאים, מנהלים וכו'.

11. התקשרות עם לקוחות נודניקים אסורה בהחלט או לחלופין לקבוע "תעריף לקוח נודניק". כנ"ל לגבי לקוח שלא יודע מה הוא רוצה. תדע - תתקשר.

12. המילים: "נראה לי שעדיף", "עוד שינוי קטן", "אשתי אומרת", "ישבנו וחשבנו", "דחוף", "היום", "הצבע לא נראה לי", "עוד לא מאושר", "זה נורא יפה אבל..." יוצאו לחלוטין מהלקסיקון, ויומרו במילים הבאות: "מושלם", "מאושר", "לא דחוף", "מחר", "מה שאתה תחליט", "הכל נראה מעולה", "שלח להדפסה", "למה שוטף + 30? אני מביא לך מזומן", "אין צורך בסקיצה לך על זה".