בין ט' לט"ו באב: צאו מהסרט!
לכאורה, אין כמו הדור שלנו מומחה לאהבה. כל כך הרבה סרטים, שירים, ספרים, ציורים ואתרים עוסקים באהבה לפרטי פרטיה, ובראש כל חוצות. מאידך - כמות הגירושין, הבדידות, הניכור, והחסך באהבה היא כה רבה. אבי רט מציע לנו להחליף את המודל ההוליוודי בדגם היהודי
בין ט' באב ששורשיו שנאה, לבין ט"ו באב שפירותיו אהבה, נותרו לנו על לוח השנה מספר ימי מחשבה והתבוננות בשאלה ששאל חיים נחמן ביאליק ב"הכניסיני תחת כנפך": "אומרים אהבה יש בעולם...מה זאת אהבה...?"
על בשרנו ההיסטורי והעכשווי חווינו כיצד שנאה מובילה לחורבן. אולם לאן מובילה האהבה? אם נודה על האמת, דומני שהעולם המערבי, שכתב ושר וצייר ויצר סרטים וספרים על אהבה, עדיין מתקשה לענות על שאלותיו של ביאליק - מה זאת בעצם אהבה?
לנגד עיני העולם קיים דגם האהבה ההוליוודי האולטימטיבי: זוג היפיופים הנוצץ, העומד יחף על חוף הים בזמן זריחה או שקיעה, מביט בעיניים מצועפות זה בעיני זו ולהיפך, מוזיקה רומנטית ברקע, קלוז-אפ על העיניים והשפתיים, ואידך זיל גמור.
זה דגם האהבה היצוק בתודעתם של מיליוני בני התרבות המערבית וכל המושפעים ממנה ברחבי תבל. תבלין לדגם זה הם כל תרבות הסלבריטיז והטלנובלות למיניהן, בהם זוגות מתאהבים, בוגדים, בוכים, חוזרים, מתאהבים, מחליפים, מתחרטים, בוגדים וחוזר חלילה.
לכאורה - אין כמו דורנו מומחה לאהבה. כל כך הרבה סרטים, שירים, ספרים, ציורים, אתרים וכד' עוסקים באהבה, לפרטי פרטיה, ובראש כל חוצות.
מאידך - כמות הגירושין, הבדידות, הניכור, והחסך באהבה היא כה רבה – שאתה שואל את עצמך שוב ושוב את שאלתו של ביאליק - מה זאת אהבה ?
אולי טעה והיטעה העולם ההוליוודי את כולנו, כשדיבר על אהבה רגעית, תוצאתית, חושית וחוויתית. אהבה של ניצוץ, קליק, היסחפות, ומוזיקת רקע מתאימה. הוא לא דיבר על בניית זוגיות, ועל עבודה יום יומית לחיזוק התא המשפחתי, על אינטימיות, על אמון ואמינות, על נתינה וויתור, על התמודדות עם משברים, על שותפות רוחנית, על הורות והמשך קיום הדורות, על נתינה הדדית והקשבה רגישה, על תהליך ארוך וממושך, אפור ויום יומי, שכולל ויכוחים וחילוקי דעות, והנאה מדברים קטנים שבחיים.
תהליך שכולל התעסקות עם הורדת הפח ועם הקניות בשוק, שכולל יכולת לדחות סיפוקים ולעמול קשה כדי לשמר את הזוגיות, של התמודדות עם חינוך הילדים, של פיתוח ידידות ורעות, שלום ואחווה אמיתיים.
הרי באותה מידה שנתקשה לקבל שהדיאטנית המדריכה אותי כיצד לרזות ולשמור על המשקל תהיה שמנה באופן קיצוני, ונתקשה לקבל את הקרדיולוג המסביר לי על נזקי העישון – מעשן בעצמו, כך אנו מתקשים לקבל את הדגם הזה של האהבה ההוליוודית, כאשר אנו יודעים שבחייהם האישיים של השחקנים, הסופרים והיוצרים - הם לעיתים רחוקים מאוד מאוד מאהבה, וגם זה בלשון המעטה.
אם העולם המערבי כל כך מומחה לאהבה, לשירי אהבה, לחגי אהבה, לסרטי אהבה, לפסטיבלים של חופש ואהבה - אז למה הנתונים היבשים מלמדים על למעלה מחמישים אחוזי גירושין, ויש מקומות אף למעלה משישים אחוזים, על כל ההשלכות האישיות, הרגשיות, החברתיות, הקהילתיות, הכלכליות והמשפחתיות הנגזרות ממספרים אלו? מה זה אומר על כוחה של חברה ותרבות לשמר זוגיות ותא משפחתי, להבין מהי אהבה, ומתוך כך ליצור תרבות של אהבה?
אם יש כל כך הרבה אהבה - אז למה העולם המערבי מדבר כל כך הרבה בשיח הציבורי, התקשורתי והאמנותי שלו על תחושת ניכור, בדידות, דיכאון, ייאוש ודומיהם? למה ידיהם של הפסיכולוגים ושאר המטפלים מלאות כל כך בעבודה? או בלשונו של ארקדי דוכין: "בין האפל לנסתר בעולמנו המר, אומרים שיש עוד תקווה, קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה...".
אז איפה הכל מתחיל?
אבל אולי העולם פשוט מפספס את האהבה. נוח לו לחפש את האבידה תחת הפנס ולא במקום שבו היא אבדה. האהבה מתחילה באדם עצמו, בתוכו, במידותיו, בערכיו. באמונתו. היא לא קשורה תלויה ומותנית בבחורה הבלונדינית או בשקיעה הרומנטית על חוף הים.אהבה מתחילה בעין טובה, בראיית הטוב בזולת, בהבנה שהזוגיות יוצרת את השלם, בהבנת השוני שבין האיש לאישה וההשלמה ההדדית ביניהם, בהפנמה כי שלושה שותפים באדם, וגם לקב"ה ולשכינה שביניהם יש מה להגיד בנידון. בתובנה שאהבה קשורה לצניעות, לליבון דברים באופן הראוי - בכבוד וברצינות, ולא הוצאת חדר המיטות ותכניו אל רשות הרבים. בהכרה שאהבה קשורה לא רק לבשר אלא גם לרוח. שאהבה קשורה לקדושה, ומעשה ההתחברות נקרא קידושין.
חוף אהבה או פסטיבל אהבה במקום כזה או אחר - אין בינם לבין אהבה ולא כלום. יש כאן רצון כלכלי פשוט לעשות כסף על גבם של בני נוער, תוך ניצול ציני של ההורמונים שלהם העובדים שעות נוספות בגיל העשרה ומעלה. התגפפות של בני ארבע עשרה בין השיחים, או על החוף, ועשן הסיגריות והנרגילות (במקרה הטוב..) אינן אהבה. הן בסך הכל חיקוי לבנטיני זול של הוליווד על תרבותה הקורסת וערכיה המנוונים.
את החורבן של ט' באב שסיבתו שנאה - אפשר לתקן רק באהבה. באהבה יהודית, שורשית, וערכית נכונה. אהבת אמת ואהבת עולם, שיסודותיה הרחק בעבר, וימי חייה הם נצח.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
