אם ילדיכם משקרים - גם אתם משקרים!
הורים רבים נסערים לגלות שילדיהם הרכים משקרים. אבל אם תבדקו את עצמכם היטב, תגלו שגם אתם לא תמיד אומרים את האמת, לפעמים אפילו טוב שכך. למה הילד משקר, איך מלמדים אותו להבדיל בין שקר רע לשקר לבן, ואיך להגיב כשתופסים אותו על חם
תשובה: התנהגות אנושית נובעת פעמים רבות מ"עקרון העונג" האוטומטי, כלומר מהצורך הטבעי, התמים והראשוני להשיג תחושה טובה של הנאה, סיפוק ואהבה. כולנו, הורים וילדים, נתקלים בחיי היומיום בצורך להתמודד עם מציאות מתסכלת. השקר מזמן לנו מפלט ממנה ונותן תחושה של שליטה ואשליה כאילו ניתן לארגן את המציאות מחדש על הצד הטוב יותר. בעידן האינדיווידואליזם והאדרת ההצלחה האישית, השקר עשוי להיתפס כאמצעי ראוי בדרך להישגים ולהערכה.
שקר (כמו טנגו) זקוק לשניים. הוא תמיד יבוא לידי ביטוי בתקשורת בין שני בני אדם או יותר. בכתבה הזו נעסוק בביטוייו המגוונים של השקר בקשר בין ההורה וילדו.
מהו שקר כשר?
מרגע שילדים יודעים לבטא את עצמם, הם גם מתחילים לשקר. ההצהרה ההורית הנפוצה "אצלנו לא משקרים" אינה אלא אשליה. השקר הוא מנגנון טבעי ותקין שמעיד על יכולת שכלית, תחכום והבנה של מצבים חברתיים. כדי "לחזק ולתמוך" בהתפתחותו של המנגנון הטבעי הזה, המבוגרים בעולמם של הילדים משקרים ללא הרף: "מצטער שאיחרתי, הרכב נתקע" או "התספורת החדשה מאוד מחמיאה לך", הן רק דוגמאות. ההורים אף דורשים לא פעם מילדם לשקר: "אם השומר ישאל אותך, תאמר שאתה בן "5 או "אל תגידי לאמא שנתתי לך שוקולד."
אפילו התנ"ך, ספר החוקים שמנחה אותנו לגבי התנהגות מוסרית, נותן מקום לשקר בתנאים מסוימים. כך למשל בפרשת "וירא" מתבשרת שרה שהיא אמורה ללדת. תגובתה: "ותצחק שרה בקרבה ותאמר: האמנם אלד – ואדוני זקן." שיפוט המציאות שלה תקין והיא חוששת שמא אברהם זקן מכדי להפוך לאב. האל מסלף את דבריה ואומר לאברהם: "למה זה צחקה שרה, לאמר האמנם אלד ואני זקנתי." כלומר, האל בכבודו ובעצמו מסלף את האמת. כדי לא ליצור ריב בין אברהם לשרה, הוא מעדיף לא לדייק ולומר ששרה מוטרדת מהיותה היא עצמה זקנה.
הסיפור התנ"כי הזה מלמד שכדי למנוע סכסוך בין שני אנשים מותר לשקר. נראה אם כן שניתן להוסיף לספר החוקים, בפרק העוסק במצוות של בין אדם לחברו (בין "לא תגנוב" ל"לא תענה ברעך עד שקר(" את הכשרות ל"שקר לבן", שאותו מגדיר מילון אבן שושן: "כינוי לשקר 'כשר' שאין בו פגיעה בזולת, שקר משום דרכי שלום."
שקרים מהווים, אם כן, חלק ממערכת היחסים בין בני אדם. ישנם שקרים "רעים" ושקרים "לבנים",תמימים או פליליים, לגיטימיים או אסורים, ומערכת החוקים החברתית מתקשה לקבוע מתי ובאילו תנאים ייחשב שקר למשהו חיובי (האם מכירת אשליות שקריות בצורת קמעות או פרסומות לגיטימית.(? כלפי ילדינו, לעומת זאת, אנחנו מציגים חזית חינוכית נוקשה, אחידה ומרובעת שטוענת באופן גורף שאסור לשקר. אנחנו גם מעשירים את הילדים בפתגמים שמוכיחים את טענתנו כמו "לשקר אין רגליים" או "על ראש הגנב בוער הכובע." אז איך בכל זאת נלמד את ילדינו מתי מותר ומתי אסור לשקר? מה הגבול הנכון בין מותר ואסור כשמדובר על אי אמירת האמת? האם יהיה זה נכון לומר תמיד את האמת, כל האמת ורק את האמת?
יש שקרים שנועדו למשיכת תשומת לב (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
מדוע ילדים משקרים
ילדים משקרים לעיתים קרובות בשל תמימותם (האם באמת ניתן לקטוף את הירח,(? נטייתם להגזים ")לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים") וגם בשל הקושי בגילים צעירים להבדיל בין דמיון למציאות.
הילדות מאופיינת בחוסר שליטה אל מול עולם המבוגרים הקובע, המחליט, היודע. בשקריו יכול הילד להכחיש מציאות לא נעימה או להתחמק מעונש. לעיתים תהיה זו דרכו היחידה להרגיש שהוא שולט במתרחש, ופעמים רבות השקר הוא דרך עקיפה להבעת רגשות וצרכים שהילד לא מוצא דרך אחרת לבטא אותם.
ניתן לחלק את השקרים שמספרים ילדים לכמה סוגים עיקריים:
שקרים כמפלט והגנה: השימוש העיקרי שילדים עושים בשקר הוא כדי להימנע מכעס, מעונש או ממטלה בלתי רצויה. ילד בן שלוש יודע שאם שבר כוס בטעות, אמו תכעס. כדי להימנע מתחושה לא נעימה ולהשיג במקומה את המבט האוהב שהוא זקוק לו מאמו, הוא יגיב אוטומטית ב"זה לא אני." בגיל 6 הוא יאמר "סיימתי את כל האוכל, תודה" אחרי שנתן את תוכן צלחתו לכלב, ובגיל 9 הוא יאמר "אין שיעורים" כדי לפנות לעצמו אחר צהריים נטול מטלות. ילדים בגיל בית ספר ישקרו גם כדי להתגבר על תחושות מבוכה, בושה או כדי להסתיר כשלונות חברתיים או לימודיים.
שקרים נאיביים: שקרים נאיביים נובעים מהצורך של הילד לברוא עולם טוב יותר, לברוח מתחושות קושי או בניסיון להגשים משאלה. על פי מילון אבן שושן שקר הוא "כזב, סילוף האמת, דברים שאינם מתאימים למציאות." כבר מעצם ההגדרה המילונית ניתן להבין את מורכבות המושג עבור ילדים צעירים, שעבורם האמת היא לא דבר מוחלט. כך למשל עבור ילדים צעירים (בני (4-2 הגבול בין מציאות, דמיון ושקר הוא לא כה ברור. השקרים שלהם קשורים לתחושה שעולם הדמיון שלהם הוא אמיתי ולאמונה תמימה שמשאלותיהם יהפכו למציאות כמו "אבא שלי אלוף העולם בריצה."
כשילד משתעשע עם סיפורי 'כאילו' או משחקי 'נגיד ש', ניתנת לו הלגיטימציה להשיג דברים דרך הדמיון. ילדים רבים מגדילים לעשות וממציאים לעצמם חבר דמיוני (נפוץ בגיל (5-4 שאיתו הם מדברים, שבו הם מתנחמים ושאותו הם מאשימים במעשים הרעים שעשו. השימוש במילים 'נגיד ש' מכניס את הילדים לעולם הפנטזיה. הם יודעים, בלי לדבר על כך, שמא שבא אחרי 'נגיד ש' הוא לא באמת, אך זה גם לא שקר. זוהי אמת של דמיון, אמת של משאלה.
שקרים כדי להרגיש שליטה וכוח: לעיתים ילדים משקרים כדי להשיג תחושה של עצמאות אל מול התלות שמאפיינת את הילדות, או תחושת כוח אל מול ההורה ש'לא יודע את האמת.' השקר מאפשר פרטיות ובעזרתו הילד יכול להסתיר. במקום לגלות את סודותיו – הוא ישקר.
שקרים כאמצעי להימנעות מכאב ומחולשה: ילדים רבים יעדיפו להיות שקרנים ובלבד שלא יפסידו במשחק או ייחשבו לבכיינים ")אני לא בוכה, נכנס לי משהו לעין).
שקרים שנועדו להשיג תשומת לב: הפרזה, המצאה וסילוף מהווים פעמים רבות אמצעי כשר כדי להשיג עניין והערכה מאחרים.
שקרים כמקובל: ילדים מחקים את סביבתם ולומדים מצפייה בהתנהגות המבוגרים שקרובים להם.
איך לומדים מתי לוותר על הכנות
ילדים צעירים לא משקרים שקרים עבריינים מתוך רוע, אכזריות או חוסר מוסריות. שיפוט מוסרי מתבסס על היכולת להבחין בגוונים השונים של האמת והצדק, ומאחר שבגיל הרך ההבחנה בין טוב לרע ובין אמת לשקר עדיין לא מפותחת במלואה, אי אמירת האמת אצל ילדים היא לא שקר במובן הערכי.
על הילד לרכוש בהדרגה את ההבנה לגבי מותר ואסור ואת היכולת לשלוט בדחפיו. המצפון הוא המפקח על הדחפים האנושיים ומווסת אותם בהתאם לתביעות הסביבה. במושגים שתבע פרויד, מדובר על מאבק מתמיד בין ה"איד",' שכולל את הדחפים והיצרים המולדים ופועל לפי עקרון ההנאה, לבין ה"אגו",' שפועל לפי עקרון המציאות ותפקידו לתווך בין הדחפים של ה"איד" לבין המציאות. ה"סופר אגו" או "האני העליון" הוא המצפון, והוא המחולל של רגשות האשם. הוא השומר המוסרי ובזכותו, על פי פרויד, יכולים בני האדם לקיים חברה. הילד הצעיר נמצא בתהליך התפתחותי שבמהלכו הוא לומד ששווה לעיתים לוותר על הדחפים, הרצונות והתשוקות המיידיות כדי להשיג תחושה טובה ורגועה לאורך זמן.
בגיל 5 כבר יבין הילד שהשקר הוא מעשה שלילי ושהוריו מעודדים כנות, יושר ואמירת האמת. לאור זאת, הוא ישמח לבשר לדודה מפתח תקווה שאמו מכנה אותה "מכשפה".' לאט לאט, ככל שיתבגר, ילמד הילד להשיב על שאלות כמו האם בכל מצב ועם כולם נכון לומר את האמת, מתי מותר לילד להגיד מה הוא באמת חושב ומתי עליו לשקר, לזייף, לייפות, לסלף את האמת כך שתתאים יותר לנימוסים החברתיים, מתי האמת היא כנות מבורכת ומתי היא עלבון או רכילות בזויה.
לא פשוט לחנך ילדים וללמד אותם את התשובות לשאלות האלה. העדפת האמת היא ערך חברתי־מוסרי ברור, אך העולם שבו אנחנו מגדלים את ילדינו הוא לא כה ברור. הוא מסובך ומבלבל. יש צורך בסבלנות ובזמן.
הורים שמוטרדים מכך שילדם משקר מוזמנים להקפיד הקפדה יתרה על אמירת אמת בעצמם (אל תשקרו לעצמכם. גם אתם משקרים לעיתים.( זיכרו: גם הסתירה הקטנה ביותר בין מה שהורה עושה לבין המסר החינוכי שהוא מבקש להעביר יוצרת בלבול רב אצל הילד.
הורים רבים נעזרים בשקרים "קטנים" במלאכת ההורות: הם אומרים "החנויות כבר סגורות" כדי להימנע ממאבק כוח על הצורך לקנות עכשיו משהו, או מבטיחים "מחר נעשה את זה" כשברור להם שלא יוכלו לקיים. אלא שחשוב מאוד להקפיד על דיאלוג פתוח וכן עם הילד, גם אם הוא מעורר אי נוחות. בדרך הזו גם הילד ילמד לוותר ולשאת מצבים לא נוחים עבורו בלי לברוח לשקר או לגניבה.
מעבר לכך, כשהילד משקר חשוב להבין מה גרם לכך, מה המצוקה שהובילה לעיוות האמת. מה הוא רוצה להגיד ומדוע הוא זקוק לדרך עקיפה ולא מסוגל לבטא את עצמו באופן ישיר. לעיתים תגובות כעס וענישה מוגזמות או ציפיות גבוהות מדי מצד ההורים מחזקות אצל הילד את התחושה שעדיף לשקר כדי להימנע מעונש או מגרימת אכזבה להורים. כדי למנוע את זה, חזקו את בטחונו של הילד בכוחה של האמת בכך שתקשיבו לשקר, ובמקום להעניש עזרו לו למצוא פתרון נכון ויעיל יותר לבעיה שלגביה שיקר. עיזרו לו להבין את השתלשלות האירועים שהביאו לשקר ואת הפגיעה האפשרית בקשר כשמתפתח חוסר אמון. היזהרו מתוויות כמו "שקרן" ומהבעת חוסר אמון מתמיד כלפיו. על הילד ללמוד ששקר הוא התנהגות שלילית, אך אין די בעצם הידיעה. עליו גם להרגיש שהוריו מאמינים בו, ביכולתו ללמוד לשלוט בהתנהגותו ולתקן את טעויותיו, ואף עוזרים לו בכך.
ובחזרה לשאלתך: נראה שאין מקום לדאגה. כמובן שיש מקום, ואף חשוב, להתייחס למה שקרה ולהבין מדוע הילד שיקר בעזרת שיחה רגועה, הצטרפות לעולמו והבנת הח־ שיבות הגדולה שיש לקלפים בעיניו. העברת המסר שמשהו לא הגיוני בהסבר שלו וניסיון כן להבין ביחד איתו מה קרה עשויים לאפ־ שר לו לומר את האמת ויהוו הזדמנות עבורך לספר לו כמה חשוב לדבוק בדרך האמת. ככלל, תמיד טוב יותר אם ניתן לחזק ולתגמל על אמירת אמת מאשר להאשים ולהעניש על אמירת שקר.
- הכותבת היא יועצת ב"קו להורה".
- יש לכם שאלה בנושא גידול ילדים? התקשרו ל’קו להורה‘ - ייעוץ טלפוני חינם להורים מטעם השירות הפסיכולוגי בדקאנט הסטודנטים, אוניברסיטת ת“א. ’קו להורה‘ פועל בימים ראשון ורביעי, בשעות 09:00-15:00. טלפון: 6406888-03 או במייל
.
