יער בארי: בעקבות המים

כשגבעות הלס בנגב המערבי מתכסות בירוק, הופך יער בארי לאחד ממקומות הבילוי הכי מרגיעים שיש. המצב רק משתפר בחודש פברואר, כשהגבעות מתכסות במרבדים אדומים וזוהרים בין שדות חרושים וגבעות לס צהובות-ירוקות. ביער בארי מחכים לכם חניונים יפים וממצאים ארכיאולוגיים הקשורים בנוזל החיים - המים: מתקני אספקה, איגום וניצול של מים מתקופות שונות. האזור כולו מרושת בכבישים צרים, שנסללו לפני קום המדינה בידי הבריטים.

בארי הוקמה במסגרת "11 הנקודות" בנגב (מבצע משותף לסוכנות היהודית, קק"ל, ההגנה וחברת מקורות) בידי חברי הגרעינים של הצופים והנוער העובד. המבצע תוכנן בסודיות רבה: בערב מוצאי יום הכיפורים רוכזו האנשים והציוד בכמה יישובים, שמהם יצאו השיירות עם חשכה. אפילו המתיישבים עצמם לא ידעו בדיוק לאן פניהם מועדות. כך, בין לילה, הוקמו בארי, חצרים, נבטים, אורים, נירים, שובל, משמר הנגב, גלאון, תקומה, כפר דרום וקדמה.

קיבוץ בארי נקרא בראשיתו נאחביר, כשמו הערבי של האזור - שפירושו הוא "אזור בתרונות". מאוחר יותר שונה שמו כך שינציח את כינויו הספרותי של ברל (בארי) כצנלסון, שנפטר אז. הקיבוץ שכן תחילה כ-2 ק"מ ממערב למקומו היום ונקרא בארות. במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ בידי צבא מצרים ומגיניו נאלצו לחיות חודשים אחדים בבונקרים. בתום המלחמה עבר למקומו הנוכחי על גבעת אל-מושיריפה.

הנוף באזור מורכב משדות ירוקים ומרחבים פתוחים בהם דבר אינו חוסם את המבט עד לקו האופק. כמות המשקעים השנתית הממוצעת באזור אינה עולה בהרבה על 300 מ"מ בשנה - ולכן אינה מספקת להתפתחות צומח עבות. באין צמחייה רבה ובגלל קרקע הלס הרכה, יש בכמות המשקעים הזו עוצמה הגורמת לסחיפת הקרקע ויצירת נוף הבתרונות. התוצאה היא נופים מיוחדים, המקיפים עמק דמוי מכתש, כמו נופי ירח, שנוצרו כתוצאה מסחיפה חזקה של קרקע. 

שטיח של כלניות (צילום: אבי הירשפילד) 

מיתנן, קזוח ושמשון השלחופיות

שמורת בתרונות בארי משתרעת על פני 5,000 דונם וכוללת את האגן העילי של נחל סחף, שיצר כאן עמק דמוי קרקס הסגור משלושה עברים ופתוח למערב. קירות הלס הסוגרים על קרקס הסחיפה מתנשאים לגובה של 15-10 מ', ואדמת הלס שבקרקעית הקרקס מבותרת על ידי יובלי נחל סחף. בקרקס נמצא אתר פרהיסטורי מהתקופה הפליאוליתית, ובו ריכוזים גדולים של כלי צור. 

הצמחייה בשמורה מגוונת וכוללת שיחי מיתנן, קזוח עקום, סירה קוצנית, לוטם זעיר, שמשון השלחופיות, נואית קוצנית ומרווה מצרית. באביב פורחים כאן אירוס ארצישראלי, נורית אסיה ודבורנית דינסמור. בחודשים פברואר-מרץ מתכסה היער אודם כלניות. הכלנית המצויה ממשפחת הנוריתיים. השם ניתן לה בזכות הפרח המתהדר ככלה. פירוש השם המדעי בת הרוח. הכלנית פורחת בעיצומו של החורף כאשר נושבות רוחות עזות. המרבדים האדומים מנוקדים בפריחת עירית, כדן, זמזומית, דבורנית ופרחים נוספים. בתחום השמורה יש גם עולם חי ומגוון ובו צבאים, דורבנים, צבים ולטאות כוח.

מלבד הנוף והפריחה, אפשר למצוא כאן את מטע האגבות הראשון שניטע בנגב כחלק מניסיון כושל להקים תעשיית חבלים.

האגבות הם צמחים בשרניים המוציאים עמודי פריחה ענקיים, בגובה של 5 מטרים. ראשוני בארי, בסיוע קק"ל, שתלו באזור עשרה דונמים של אגבות מתוך כוונה להפיק מסיביהם חבלים. אך התוכנית הכלכלית נכשלה, בין השאר גם בגלל ייצור חבלים מחומרים סינטטיים.