מדוע נשים מרוויחות פחות?

נתון ידוע שמתפרסם באופן שגרתי הוא שנשים מרוויחות פחות מגברים. אף שבעולם המערבי הצטמצם בשנים האחרונות הפער המגדרי בהכנסות, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שגם בשנת 2006 עמדה המשכורת הממוצעת של נשים בישראל על כ־63% מזו של הגברים.

קשה להסביר את הפער בנתוני התעסוקה: שיעור ההשתתפות של הנשים בכוח העבודה ב־2006 היה 50.4% לעומת 61.1% בקרב הגברים, והן עבדו בממוצע 38.3 שעות בשבוע לעומת הגברים שעבדו בממוצע 45.5 שעות. יתרה מזאת, מקצועות רבים עוברים "פמיניזציה". למשל תחום המשפטים, שבו מסיימות כיום את התואר יותר נשים מגברים.

מכאן עולה השאלה: האם, כפי שנטען בעבר, הבדלי השכר בין המינים מוסברים באפליה פשוטה, או שיש להם סיבות אחרות?

ציפיות שכר נמוכות יותר

חוקרים מדווחים על ממצאים שונים הנוגעים להבדלי שכר מגדריים. מתברר למשל שבקרב עורכי דין בקנדה ובארצות הברית לא ניתן להסביר הבדלי שכר מגדריים באמצעות אפליית שכר פשוטה. חוקרים אחרים מדווחים שעדיין קיימים הבדלים גדולים בין המינים בהון הפסיכולוגי ובהון האנושי שלהם. נמצא שלנשים יש ציפיות נמוכות יחסית בנוגע לשכרן לעומת גברים. ציפיות אלו משפיעות על הדרך שבה הן מנהלות משא ומתן בתהליך הקבלה לעבודה, וכמובן גם על השכר שהן מקבלות.

כמו כן נמצא שמחויבות למקום העבודה נחשבת לגורם שמשפיע על גובה השכר. אף שהדברים לא תמיד נאמרים, הציפייה הרווחת מנשים היא שיהיו מחויבות קודם כל למשפחה, ולכן אינן יכולות לתת את אותה המידה של תשומת לב למקום העבודה.

הדבר נכון במיוחד בישראל, מדינה שבה הערכים החברתיים עדיין מסורתיים. בישראל עדיין רואים את האשה קודם כל כאחראית על התנהלות הבית. דבר זה מתבטא גם בהבדלים בין המינים בהשקעת שעות עבודה בבית. האשה נתפשת בדרך כלל כמרוויחה את המשכורת השנייה בבית. נוסף על כך, ישנם מחקרים אשר מראים שמצב משפחתי עודנו משפיע על גובה השכר. גבר נשוי נתפס כמפרנס ולכן זקוק למשכורת יותר גבוהה.

מסלולי קריירה שונים

חוקרים מצביעים על כך שנשים וגברים בוחרים בקריירות שונות, אפילו אם הם עובדים באותו תחום מקצועי. במחקר שעשיתי עם ד"ר דליה רחמן־מור ועו"ד מאיר קוגמן במסגרת ביה"ס למינהל עסקים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, שהתפרסם לאחרונה ב־International Journal of the Legal Profession, מצאנו שעורכי דין ועורכות דין בישראל בוחרים במסלולי קריירה שונים. לעורכי דין יש נטייה לפנות לתחומי עיסוק אשר נחשבים ליוקרתיים יותר מאשר לעורכות דין.

כמו כן נמצא שעורכות דין עובדות כשכירות לעתים קרובות יותר. יתרה מזאת, בקרב עורכי דין שעובדים במשרה מלאה והם בעלי מחויבות גבוהה לארגון, הסיכוי שעורך דין יגיע למעמד של שותף בפירמה גדול פי ארבעה מהסיכוי של עורכת דין להגיע לסטטוס זה. עם זאת, לא נמצאו במחקר הבדלי שכר כאשר הושוו עורכי דין ועורכות דין בעלי מעמד זהה באותו ארגון.

ממצאים אלה מצביעים על כך שהחוק בישראל מונע כיום אפליה, כאשר תנאי ההעסקה במקום העבודה הם זהים. עם זאת, במצבים שבהם יש פחות הגנה חוקתית, למשל בתהליכים של גיוס עובדים לתפקידים מסוימים, כמו גם בעת קידום עובדים בתוך מקום העבודה, עדיין ניתנת עדיפות לגברים אף כאשר ישנן נשים בעלות נתונים זהים. בסופו של דבר לגברים עדיין קל יותר להגיע לתפקידים בכירים, אפילו בתחומים מקצועיים, כמו גם להרוויח משכורות גבוהות יותר.

פרופ' תמר אלמור מביה"ס למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל, מתמחה במגדר בעסקים, אסטרטגיה עסקית ויזמות בינלאומית