מייק אוקנין: עושה עסקים עם פישמן, מעריץ את דנקנר
בגיל 35, בלי ניסיון עסקי משמעותי, מייק אוקנין הקים מרכז קניות ענקי בבאר שבע ובונה מלון בניו יורק. כדי לא לעשות הכל לבד הוא גייס את אליעזר פישמן. איך? בלחיצת יד
מדינת ישראל היא מקום קטן וצפוף, וענף האופנה שלה קטן וצפוף במיוחד. השחקנים במגרש הזה מוכרים וידועים, וכך גם כללי המשחק. לכן, שכשלמגרש נכנס שחקן חדש הוא מרכז סביבו לא מעט עניין. כשמדובר ביזם בן 35 שרתם את איש העסקים אליעזר פישמן להקמת מרכז אופנה בבאר שבע - הוא מוכתר לכוכב התורן.
זה מה שקרה השנה למייק אוקנין. בנובמבר, בוועידת הקניונים באילת, הוא היה אחת הדמויות המחוזרות ביותר. רמי שביט, מבעלי המשביר החדש לצרכן, לא הפסיק לשבחו; רונן אשכנזי, מנכ"ל גזית גלוב ישראל, ואלי קידר, מנכ"ל זארה, אכלו איתו צהריים. שניהם, אגב, כבר שמעו ממנו "לא": אשכנזי כשביקש להיכנס כשותף למרכז החדש, One Plaza, וקידר כשהתבשר שזארה לא תוכל לפתוח חנות, לאחר שהחברה-אם בספרד התמהמהה באישור הלוקיישן. לאוקנין לא התאים לחכות.
בעזרת השם של אבא
אוקנין מגיע ל-One Plaza בג'יפ מרצדס שלו ומסתובב במתחם בבגדים סטייליסטים ומרכיב משקפי פראדה, אבל משדר צניעות אמיתית ומעיד שלא נוח לו לדבר על עצמו. "אני לא אוהב את החשיפה, קשה לי איתה, בישראל אין פרגון", הוא מסביר. "פתאום נהייתה מהומה סביבי, 'השותף של פישמן'. אני מבין שזה חלק מהמשחק, ושזה יקדם את המתחם".
ביום אביבי בפלאזה הוא מתענג על מזג האוויר ("תראי איזה כיף פה, רק בבאר שבע יש שמש כזאת"), תורם לקבצן מזדמן ועונה לכל שיחות הטלפון ב"מאמי'לה" או "אבא'לה". האבא האמיתי שלו, אשר אוקנין, הוא הבעלים של המוביל הדרומי צביקה, חברת האוטובוסים הוותיקה בדרום. מייק - שנולד בכלל כמשה, אבל בגיל 18, אחרי ביקור בניו יורק, החברים הדביקו לו את השם האמריקאי - גדל בבית עסקי והתכוונן לתחום עוד מנעוריו. "מגיל 17 הרביתי לבקר אצל המשפחה בארצות הברית והוקסמתי מהאפשרויות שיש שם", הוא מספר.
ב-2002 נסע להגשים את החלום, דווקא בברוקלין. "חברתי לשותפים אמריקאים כדי לבנות יחידות דיור. היתה אז מחשבה שברוקלין תהפוך למנהטן הבאה, אבל זה לא קרה. גם מתיו ברונפמן (הבעלים של בנק דיסקונט ואיקאה ישראל - ג"ב) השקיע שם, וכולנו יצאנו break even. אבל זה היה בית ספר טוב". ב-2004, עדיין בארצות הברית, כבר הכין את הקרקע לעסקים בישראל, ושכנע את אביו לקנות שטח בדרך חברון בבאר שבע, מול מרכז ביג, ששימש בעבר את כי"ל. העלות: 6 מיליון דולר. "לא היתה בעיה להשיג את המימון", הוא אומר בגאווה. "הבנקים מאוד מוקירים את אבא שלי בתור איש עסקים ממולח ומסודר לאורך שנים".
אוקנין ידע מה הוא רוצה לעשות עם הקרקע - להקים מרכז קניות שאינו קניון וגם אינו פאוור סנטר. "הבאתי את הרעיון של המרכזים הפתוחים בפלורידה. כולם אמרו לאבא שלי: 'תבנה קניון של 40 אלף מטר', ואני אמרתי 'לא'. מה שחסר כאן זה מרכזים פתוחים. הפלאזה זה שם גנרי - יש כיכר וסביבה החנויות הגדולות".
ב-2005 הוא חזר לארץ וחיפש שותפים להקמת המתחם. "כשאתה עושה עסקה בפעם הראשונה בישראל אנשים נורא סקפטיים, והסבירו לי שאני צריך שותף", אומר אוקנין, ומסביר שרצה לחלק את הסיכון שטמון בהשקעה בהיקף כזה; קרוב לוודאי שגם הבנקים, עם כל הכבוד שהם רוחשים לאבא אוקנין, דרשו גב רציני. "שני מועמדים הגיעו לקו הסיום - גזית גלוב ופישמן, שפשוט פעל מהר יותר". אוקנין הכיר את איל פישמן - בנו של אליעזר ומי שמנהל את כל הפעילות הקמעונאית של המשפחה (פישמן רשתות המאגדת בתוכה את טויס אר אס, זר פור יו, בסט ביי, ביג בוקס ו-Celio) - כשרצה להכניס למתחם את טויס אר אס. פישמן הבן הציע לקשר בין היזם הצעיר למבני תעשיה, חברת הנדל"ן של אביו, ואוקנין התלהב. "אהבתי את שיטת הניהול שלהם. הם נורא הוגנים, חמים, משפחתיים. אין להם את הקליקות והאינטריגות של חברות אחרות בארץ. אצלם לחיצת יד שווה חוזה, וככה זה גם נגמר בינינו - בלחיצת יד". איל פישמן מוסיף "בדיוק היתה לי בעיית מיקומים בבאר שבע, ראיתי את הפרויקט וזה נראה לי מאוד מתאים". מבני תעשיה רכשה 50% מהפרויקט והזרימה לו 8.4 מיליון דולר. "הם טיפלו בהנהלת החשבונות ובמכרזי הבנייה, אני בעיצוב, בשיווק ובתמהיל החנויות. במאי 2006 עלינו על הקרקע".
אופנה זה מצופים
מתחם One Plaza, שבנוי כרצף חנויות סביב הכיכר המרכזית (שהיא גם החניה), הוא אחד ממרכזי הקניות היפים בישראל. 40 מיליון דולר הושקעו בו כדי להגשים את החזון שעמו יצא אוקנין לדרך: התמקדות באופנה ובבילוי, ויתור על קניות היומיום. הפלאזה, הוא מסביר, נועדה להשלים את מתחם ביג שמעבר לכביש ולא להתחרות בו; מיקומם של שני המרכזים על דרך חברון (מהכבישים במעטפת של באר שבע), מאפשר גישה נוחה לבאים מחוץ לעיר.
"הבנקים רצו שאביא עוגנים - סופרמרקט וכו'. אמרתי להם שעוגנים מושכים אותך למטה, ושאני רוצה מצופים", מספר אוקנין. "מי שבא לקנות חלב לא קונה ג'ינס. נוסף על כך, חנויות אופנה משלמות לך אחוזים מהפדיון. ההבדל בין סופר לחנות של המשביר זה פי שניים בשכירות".
באמת יש מקום בבאר שבע למרכז קניות נוסף, פרט לקניון הנגב ולמתחם ביג, עם דגש על אופנה ובילוי?
"כל שנה אני קורא בעיתונים סקרים שבודקים היכן צורכים יותר אוכל ובילוי, ובאר שבע תמיד במקומות הראשונים. ההווי של הבאר שבעים זה בתי קפה ומסעדות. אין להם ים, אין להם חיי פנאי עשירים במיוחד. הם קהל שמאוד מחובר לאופנה וחשובים לו מותגים. יש באזור חצי מיליון איש שצריכים יותר מחנות קסטרו אחת, ויש מקום לשלושה קניונים".
כשהחל אוקנין לשווק את המתחם, הוא ידע שצריך קודם כל להביא את אחת הרשתות הגדולות. אם תצליח להביא את קסטרו או זארה, כל השאר כבר יבואו. "בהתחלה עבדנו עם חברת שיווק, ולחלק הגעתי דרכה. זה ענף נורא קטן וכולם מכירים את כולם. אתה יושב בבית קפה בתל אביב, למשל בארקפה ברמת אביב או בחמישי בערב בבויה בנמל, ומגלה שההוא זה הבעלים של זה ומתחיל להריץ עניינים. בהתחלה הרבה אנשים לא רצו להיפגש איתי, אבל אחר כך זה כבר זרם בקלות. רוני אירני, הבעלים של פקטורי 54, סגר איתי את העסקה ב-20 דקות. יש בישראל מין הילה מוזרה כזו, שכשאתה אומר שבאת מאמריקה, מתייחסים אליך כאילו הדוד סם הגיע. חושבים שאתה יודע מה אתה עושה. אני לא שחצן, נורא עממי איתם, איש של מילה, של פעם, סוגר עסקים בלחיצת יד, וזה כובש אנשים".
באוקטובר נפתחה הקומה הראשונה של המתחם ובה מותגי אופנה מובילים; בניית הקומה השנייה נמשכת, והיא עתידה לכלול מתחם לילדים ובתי קולנוע. אוקנין מאמין שהכנסות המתחם יגיעו לכ-5 מיליון דולר בשנה משכר דירה, ועוד כ-1.5 מיליון דולר מפדיונות.
מלון בוטיק בטרייבקה
המתחם הבאר שבעי, מבחינת אוקנין, אמור להיות אב-טיפוס למרכזי קניות דומים. "החלום שלי הוא לבנות עוד מתחמים כאלה, ושהפלאזה תהיה כמו קניון רמת אביב, רק של המתחמים הפתוחים. אני מאמין שיש מקום בערך לעוד שניים כאלה בישראל, ומתעניין גם בבנייה למגורים. אבל במקביל אני יוצא גם לחו"ל".
לחו"ל לקח איתו אוקנין את הפישמנים, בשותפות ההולכת ומעמיקה. "נוצרו בינינו יחסים שהם מעבר ליחסי עבודה, יחסי אמון", הוא אומר. אוקנין - שחי בבאר שבע, שבה מתגוררים שני ילדיו (הוא גרוש פעמיים) ובני משפחתו, אבל שוהה כעשרה ימים בחודש בניו יורק - שוב מהמר על הנדל"ן שם. על הפרק: מלון בשכונת טרייבקה בניו יורק. "קנינו בניין ב-22 מיליון דולר, ואנחנו מקווים להקים בו מלון בוטיק. אני מאמין גדול בשוק המלונאות בניו יורק. הרבה מלונות שנבנו שם הוסבו למגורים, כמו הפלאזה של תשובה, ועכשיו חסרים שם 15 אלף חדרים. החלטנו להתחיל בקטן, ואנחנו שואפים לעשות עוד דברים יחד, גם בצפון אמריקה וגם בארץ".
מי המודל לחיקוי שלך?
"אני מעריץ את הדרך שבה נוחי דנקנר הצליח בזכות עצמו. נוחי גאון. הייתי רוצה את המעוף של נוחי ואת האינטגריטי והאומץ של אליעזר פישמן".
אתה מתכוון להיכנס לבורסה?
"רק כשיהיה סל נכסים מספיק גדול, וכשהכסף בבנקים יהיה יותר יקר מזה שבבורסה. שוק ההון הרבה פחות זהיר, לכן ראינו חברות שעולות ויורדות ברגע. מניות נשחקות ללא כל קשר למצב המשק באמת. אני לא כזה, אני עוסק בנדל"ן, real estate. זה נכס אמיתי. לא מעניינים אותי מספרים. לאף אחד אין כדור בדולח שיגיד מה יקרה מחר בבוקר. כולם חכמים לאחר מעשה. יש פתגם שאומר 'לעולם אל תפחד ממומחים ומאליטות, כי בשעת אמת גם הם מדממים למוות. תסמוך רק על האינטואיציה' - וזה הכל בעסקים. אני עובד אך ורק באינטואיציה. עד היום לא היו לי נפילות עם זה".
לפנייה לכתב/ת 
מייק אוקנין. ממשיך לחלום
צילום: אוראל כהן
מומלצים
