סערה באיטליה: עוצרים את ייצור המוצרלה
כאילו שלא הספיקו לתושבי אזור נאפולי הרי הזבל ברחובות, עכשיו הם נאלצים להתמודד עם מכה נוספת של משבר האשפה המתמשך: חשד לחומרים מסרטנים בגבינת המוצרלה, גאוות המחוז. ברחבי העולם כבר מחרימים את הגבינה האיטלקית והממשלה ברומא הודיעה על השבתה זמנית של המחלבות. מנחם גנץ יצא למסע בבירת המוצרלה האיטלקית ונתקל בחקלאים זועמים: "בניגוד לפרה המשוגעת, אף אחד לא חלה פה וכבר סוגרים אותנו"
מבט בעיניו של וולטר דלה וולה מעיד כי הוא לא ישן בלילה תקופה ארוכה. עוד לפני שפרץ משבר המוצרלה הבינלאומי בשבוע שעבר הוא הבין כי העסק שלו בסכנה קיומית. כעת הוא חושש שמפעל חייו יירד לטמיון אפילו מהר יותר ממה שציפה.
"הממשלה החליטה לעצור את ייצור המוצרלה מחלב בופאלו בכל האזור למשך עשרה ימים," הוא אומר בכאב כשפניו נפולות. "מי יישא בהפסדים, ומי יבטיח לי שאחרי עשרה ימים אוכל לשוב ולמצוא את הלקוחות שלי מחדש ולא אאבד את השוק"?
לדלה וולה ולחבריו למחלבות יש, דרך אגב, סיבה טובה מאוד לדאוג. ככדור מוצרלה מתגלגל ומשתולל החלו השווקים ברחבי העולם לדחות בשבוע שעבר את גבינת המוצרלה האיטלקית. הסיבה הרשמית: ממצאים לפיהם התגלה בדגימות של הגבינה החומר המסרטן דיוקסין, ברמה גבוהה בהרבה מהמותר. הגבינה העגלגלה הצטרפה לרשימת הקורבנות של משבר הזבל בנאפולי וסביבותיה, שנמשך ללא פתרון באופק מאז חודש דצמבר האחרון והציף את האזור בהררי זבל. עיקר החשש הוא כי פסולת רעילה שהושלכה במשך שנים באזור משפיעה על איכות החלב המיוצר שם.
"הרגשנו ירידה דרסטית בכל יום נוסף שבו העיתונים פירסמו תמונות של זבל בעמודיהם הראשונים," מספר דלה וולה. אם בינואר ובפברואר נרשמה ירידה של 30 אחוז במכירות, בשבוע האחרון מאז שהחליטו ממשלות ברחבי העולם לעצור כניסה של גבינת מוצרלה לתחומיהם המכירות ירדו ב-60 אחוז. עכשיו גם ברומא החליטו שצריך לעצור את המכונות לחלוטין900 ." הבופאלוס של דלה וולה משקיפות משועממות, ללא עבודה, על המחלבה המושבתת.
ייצור מוצרלה (צילום: AP)
מחכים לטלפון מהבנק
אזור קזרטה, כשלושים ק"מ צפונית לנאפולי, הוא לב ענף המוצרלה, מעדן גבינה איטלקי מסורתי שנחשב לענף ייצוא מרכזי בתעשיית המזון האיטלקית. במפעל הייצור בקנצ'לו אד ארמונה, כשני קילומטרים מחוות הבופאלו של דלה וולה, שומרים העובדים על דממה. 15" שנים הם עובדים כאן במסירות, יום יום, מסביב לשעון. לא מפסיקים את הייצור אפילו בחג המולד או בפסחא. איך אוכל להיישיר אליהם מבט ולא לשלם משכורות"? הוא שואל וכמעט פורץ בבכי.
33 אלף טונות גבינת מוצרלה מחלב בופאלו מיוצרים באיטליה מדי שנה - מרביתן בחבל קמפניה שנאפולי היא בירתו. המכירות השנתיות של המוצרלה האיטלקית מסתכמות ב-200 מיליון יורו. בענף מועסקים כ-20 אלף עובדים. לפי הערכות נאמדים ההפסדים שנגרמו לכלכלה האיטלקית בשל משבר המוצרלה בכ-45 מיליון יורו.
יפן וקוריאה היו הראשונות להחרים את המוצרלה, אבל ההשפלה הגדולה עבור האיטלקים הגיעה מכיוון סין. למרות שהיא לא מייבאת אפילו כדור מוצרלה אחד מאיטליה, הודיעה ממשלת סין לתושביה להיזהר לפני שהם טועמים מהמעדן האיטלקי. ברומא התקשו לעכל את הצעד הסיני. "איך יכול להיות", זעמו פקידים ברומא, "שהמדינה שאחראית להרעלות במוצרי מזון בקופסאות שימורים, ובכלל לא צורכת מוצרלה איטלקית אלא חיקויים זולים של גבינות איטלקיות, מכריזה עלינו חרם?". התגובות החריפות של האיטלקים רק הרגיזו את הסינים עוד יותר. שעות ספורות אחר כך הם כבר הכריזו שהם סוגרים את שערי המדינה לכל סוגי הגבינות האיטלקיות, כולל הפרמג'נו.
אבל את דלה וולה ההפסדים עד כה פחות מעניינים. הם אמנם כואבים לו בכיס, אבל הוא לא מתכוון לבכות על החלב שנשפך: דלה וולה מודאג יותר מנהרות החלב שעדיין צפויים להישפך. "אני מעריך שעד כה ההפסדים שלי הם בסך 60 אלף יורו" הוא מסביר. "אבל בוא נניח אותם בצד. אתה צריך להבין, מחר בבוקר יסגרו לי את המפעל למרות שאני באופן אישי לא עשיתי שום טעות עסקית ולא פשעתי. 15 שנה אני כאן כל יום, משקיע את כולי בעסק, ופתאום הכל קורס מבלי שאני אוכל להשפיע על המצב. מחר בבוקר כל אחד ואחד מהיצרנים שבאזור יקבל טלפון מהבנק שהוא מפסיק לכולנו את האשראי. שום בנק לא ייתן לי אשראי ויכסה את המשכנתאות שלא נוכל לשלם. ואני אומר לעצמי, מה כבר הבנק יכול לעשות? מה יעשו לי? ייקחו לי את החווה ואת המפעל? נו, אז מה? בכל מקרה הממשלה לא מאשרת למפעל להמשיך לפעול. וכשהם יחליטו שמותר לי לייצר, אני כבר אאבד את השוק ולא אוכל להשתלב בו מחדש."
בקול שבור דלה וולה מספר על מיליוני היורו שהשקיע ביחד עם שלושת אחיו בהקמת המפעל שהיה חלום חייו של אביו. קשה לעמוד בפני הכאב שלו, במיוחד כשאביו ג'וספה דלה וולה בן ה-־72 עומד כשעל ראשו כובע בוקרים פשוט ומקל עץ דק בידו, עימו הוא מהלך בין עדרי הבופלו. צלחת עשירה במוצרלה מוגשת לי על צלחת פלסטיק. הטעם מושלם. צריך להיות בני מזל לטעום מוצרלה טרייה כל כך. "לפני חמישים שנה אכלנו מוצרלה כשזבובים חגו מעליה, והנה אני בריא ושלם," נזכר ג'וספה. "אתה רוצה להגיד לי שהיום, עם כל הטכנולוגיה והבדיקות שאנחנו עורכים, היא לא מספיק בריאה"?
כדורי מוצרלה (צילום: AP)
לקבור את המבט באדמה
מאז שנתגלו במוצרלה האיטלקית אחוזי דיוקסין גבוהים מנסים היצרנים לשכנע את הקהילה הבינלאומית שאין סכנה בגבינה שלהם. הם גייסו לטובתם עשרות וטרינרים שקבעו כי גבינת המוצרלה ראויה למאכל. אבל החלטת ממשלת איטליה להשבית את ייצור המוצרלה לעשרה ימים הנחיתה מכה קשה על ניסיונות החקלאים האיטלקים להרגיע את הצרכנים ברחבי העולם. עכשיו אפילו האיטלקים נזהרים מהגבינה שמיוצרת בקזרטה. רשתות המרכולים הגדולות בטורינו, מילאנו ורומא הורידו את מחירי המוצרלה בעשרות אחוזים במטרה להיפטר מהמלאי שנותר להם במדפים. "מוצרלה היא לא לחם", אומר דלה וולה. "זה לא מוצר חיוני ובסיסי, מדובר במוצר איכות. אפשר להסתדר בלעדיו."
אז דלה וולה אולי זועם על המצב שאליו נקלע ללא אשמתו הישירה, אבל האמת חייבת להיאמר: במשך עשרות שנים ידעו תושבי הדרום ובעלי חוות הבופאלו שהזרוע הנאפוליטנית של המאפיה האיטלקית - הקאמורה - הפכה את האזור שלהם לפח הזבל הלאומי של המדינה. אין כמעט תושב בדרום שלא היה מודע לכך שהזבל הכימי והתעשייתי של המפעלים בצפון המדינה זרם במשאיות מאורגנות על ידי המאפיה, היישר למרחבים הפתוחים של חבל קמפניה ובמיוחד לאזור קזרטה. התושבים ידעו ושתקו. כך זוּהמה אדמת חבל קמפניה, שבו אין כמעט מפעלים שמייצרים פסולת תעשייתית, בכמויות אדירות של חומרים רעילים. כעת התושבים משלמים את המחיר.
בעלי מפעלי התעשייה בצפון איטליה, שנעזרו במאפיה כדי להיפטר מהפסולת שלהם בניגוד לחוק תמורת מחירים נוחים מזו שהציעה הממשלה - הם הראשונים להתנער מאחריות או להפגין הזדהות עם תושבי חבל קמפניה ששוקעים עכשיו בזבל. סרט תיעודי חדש, "ביוטיפול קאנטרי", המוצג בימים אלו ברחבי איטליה, מתאר את חומרת משבר הזבל בדרום. בחישוב מהיר מעריך הבמאי כי לו ניתן היה להוציא את הזבל הקבור מתחת לאדמה באזור קזרטה, נאפולי ובכלל במחוז קמפניה, היה מתקבל הר גבוה יותר מהאוורסט. במקרים מסוימים, נטען בסרט, העדיפה המאפיה משיקולי נוחות לקבור את המשאיות, כפי שהן, מבלי לפרוק בכלל את האשפה.
"מדינה בלי הנהגה"
למשרד של דלה וולה במפעל הייצור מצטרפים חמישה יצרנים נוספים. כמו דלה וולה גם הם מפנים אצבע מאשימה כלפי הממשלה האיטלקית. "מה כבר אפשר לצפות מהממשלה, למה בכלל יש לנו אותה"? שואל אחד מהם. "איטליה", הם טוענים בכעס, "נמצאת במשבר מהגדולים בתולדותיה. התושבים וגם האיחוד האירופי לא נותנים אמון בפוליטיקאים האיטקלים. אנחנו חיים במדינה ללא הנהגה".
גם הפוליטיקאים המקומיים לא מקבלים אצלם הנחות. כאשר אני שואל אותם לגבי תפקודו של נשיא המחוז אנטוניו בסולינו, שטף קללות מציף את חלל המשרד. "ממשלת איטליה סגרה אותנו בגטו, הקימה סביבנו את חומת ברלין," זועם פטריציו פטריל, יצרן מוצרלה שהמחלבה שלו ממוקמת בסמוך לזו של דלה וולה. "הכי נוח עבורם זה להשוות אותנו למאפיונרים. בזה הם הסירו את האחריות מעליהם. הם גם לא משאירים לנו ברירה. עם מי יש לדבר כשמחליטים ברומא לסגור את הייצור? הרי לא מדובר במחלת הפרה המשוגעת או שפעת העופות, שאנשים חלו, התאשפזו ובדקו אותם בבית חולים. כאן עוד לפני שהתגלה מקרה אחד של בן אדם שחלה בגלל המוצרלה, כבר סגרו לנו את הייצור. אם החלטתם שזה מה שנחוץ על מנת להחזיר לאיטליה אמינות בקהילה הבינלאומית, תישאו בהוצאות ותבטחו את ההפסדים".
"אני חולב בכל יום 4.5 טונות חלב," ממשיך דלה וולה. "עכשיו במשך עשרה ימים אני אהיה חייב לחלוב ויצטברו לי 45 טונות חלב בופאלו. תגיד לי אתה, או שיסבירו לי בממשלה, מה אני אמור לעשות עם כל החלב הזה, לאן אני אמור להשליך אותו? ובעיקר, לעזאזל, למה מכריחים אותי לזרוק חלב שהוא טרי, תקין ואיכותי? יש איזשהו שר שמסוגל לענות לי על כך?".
