"דבר גדול קרה בשוק העבודה"

משהו מההישג שבתקדים המהפכני של עורכת הדין ורד פרי, שמצליח להסעיר את המשפחות ממעמד הביניים, נולד כאן, בערוץ ההורים של אתר ynet.

"בואו נמשיך לעבוד, נפסיק לשלם על זה" קראתי ב-2005 בטור שלי, "סוד של אמא עובדת", שפורסם וסחף אלפי אמהות עובדות לשרשרת טוקבקים חד משמעית ותומכת. היום, ערב חג החירות, נסגר מבחינתי המעגל, ומתחילה, אולי, עונת קציר הפירות שנזרעו בחורף 2005.

כך כתבתי אז:

תתפלאו, אבל יש רק דבר אחד בעולם שמאפשר לי לצאת לעבודה. לא הכישורים שלי, לא המשכורת שאני מקבלת, לא העובדה שאני חיונית, נחוצה, יעילה. לדבר הזה שמאפשר לי לצאת לעבודה יש פנים, שם, ידיים, רגליים ולב ענק. קוראים לו גננת / בייביסיטר / סייעת המועדונית / מטפלת.

כן, כן חברות יקרות, בואו נשים את הקלפים על השולחן: אנחנו מצליחות לפתח לעצמנו קריירות, מסלולי קידום ותשוקות ניהול, רק בזכות רשת הביטחון הענקית שמעניקות לנו נשים אחרות. אלה שמקבלות מאיתנו שכר תמורת הזכות והחובה להיות אמא מחליפה בזמן שאנחנו עובדות, מתפרנסות, מגשימות, מתקריירות או איך שלא תקראו לזה.

השורה התחתונה היא אחת: רוצה לעבוד? תשלמי, והרבה. אולי לא הרבה באופן יחסי, כי הרי אין מחיר לחינוך ולטיפול בילדים היקרים שלנו, אבל בהחלט הרבה ביחס למה שאת מסוגלת להכניס. אם אתן מסכימות עם הכתוב כאן, ואם גם אתן חושבות שצריך לפעול, ומיד, על מנת להגדיל את נתח המשכורת שייוותר בידינו לאחר הפרשת התשלום ההוגן לכל אותן נשים (וגם גברים, לגנן המחליף בגן שלנו קוראים יניב וגם הוא צריך להתפרנס) - ששומרות על ילדינו בזמן שאנחנו בעבודה – כתבו כאן תגובה.

זה לא עולה זמן, זה לא עולה כסף, זה רק דורש מאיתנו להאמין שאנחנו יכולות לשנות. ואיך יגדל הפער הזה בין הסכום שאנחנו מרוויחות לסכום שאנחנו מעבירות הלאה? על ידי כך שהפוליטיקאים, ובעיקר הפוליטיקאיות הבכירות והנבונות שלנו, יפנימו שהכרה בהוצאות הטיפול בילדים לנשים עובדות חיונית ומתבקשת ויפעלו לקידום הנושאים הללו, אם באמצעות תיגמול ותמריץ חברות ומפעלים המעודדים העסקת נשים (הכסף הנוסף שיקבל המעסיק יאפשר לו לשלם שכר גבוה יותר לאמהות שילדיהן נמצאים בגנים פרטיים או עם מטפלות), או באמצעות הפתרון הקל יותר לביצוע: הטבות מס המוענקות לנשים עובדות.

אלה כאמור ציטוטים מתוך הטור שכתבתי לפני כשלוש שנים, ושגרמו לכן וגם לכם להצביע באמצעות העכבר ולשלוח תגובות מזדהות.

שלי יחימוביץ' מרימה את הכפפה

בעקבות פרסום הדברים יצרה עמי קשר שלי יחימוביץ', אז אשת תקשורת דעתנית שחצתה את הקווים והתמודדה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, וכיום חברת כנסת ואחת הלוחמות הנמרצות למען השגת שיוויון בשוק העבודה. היא הודיעה, קבל עם ואתר, שהיא מרימה את הכפפה ומוכנה לרוץ עבור האמהות העובדות גם על עקבים. ואכן, קומת המרתף בפירמידת הצרכים שניסחה יחימוביץ' ושהפכה למצעה האישי - היו האמהות העובדות.

"ענת, הרמתי את הכפפה", כך כתבה לי חברת מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', בתגובה לטור: "לידיעת הפוליטיקאים, הפעם אנחנו מצביעות מהרחם", כתבה יחימוביץ': "כמה ימים אחרי שהצטרפתי למפלגת העבודה, פרסמת כאן טור שכוון ישירות אליי. איני יודעת אם ראית, אבל כבר אז הגבתי בשמי והבעתי הסכמה עם הדברים. מצאה חן בעיני גישתך, גם העקרונית, וגם תרגומה לשפת המעשה, ובוודאי שהיא נפלה אצלי על קרקע פוריה ממילא.

"ביקשתי מעמיר פרץ להוביל את מטה הנשים לקראת הבחירות, ואחרי עבודה יסודית ומעמיקה עולה היום הקמפיין, שהוא במידה רבה בהשראת הטור ההוא שלך", מוסיפה יחימוביץ'. "הקמפיין הוא אינטרנטי בשלב זה ואחר כך יירד לשטח".

כבר ב-3 בדצמבר 2005 הביעה שלי יחימוביץ' הסכמה מלאה עם קריאתי לפעול למען שינוי חברתי וכלכלי בגיזרת האמהות העובדות. "שלי יחימוביץ', קבלי משימה לאומית ראשונה: האמהות העובדות".

ואכן מפלגת העבודה העלתה אז באתר האינטרנט שלה את קמפיין הנשים החדש, עליו חתומה יחימוביץ' כיו"ר מטה הנשים של העבודה.

היום: צעד ענק לקראת כיבוש המטרה

והנה, כמעט שלוש שנים אחרי, נפל אתמול דבר בישראל: עורכת הדין ורד פרי עשתה היסטוריה והצליחה להוביל לפסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב: הוצאות בגין השגחה וטיפול בילדים יוכרו לצורכי מס של ההורים, קבע השופט מגן אלטוביה.

אז נכון שבבית המחוקקים החוק הזה לא הצליח לעבור, למרות שהוגש בגירסאות שונות (בין השאר על ידי גדעון סער ושלי יחימוביץ'), והיה זה דווקא שופט בבית המשפט שיצר את התקדים הענק, ונכון שעדיין מדובר בהטבה שמועילה למי שמרוויחים יותר, אבל זה הזמן לגאוות יחידה, זה הזמן להכיר בכך שדבר גדול קרה בשוק העבודה בישראל.

העובדה שכעת יכולים הורים עובדים להגיש לרואה החשבון את הקבלות על תשלומי הגן והמטפלת, מעון היום והצהרונים היא מהמהפכניות ביותר שידענו. ולא, אני לא מגזימה או מתבשמת מההישג המשפחתי. ההכרה בקשר הישיר והנחוץ הנרקם בין יכולתם של ההורים לצאת לעבודה ובין העובדה שמישהו עובד בזמן הזה בלשמור על הילדים שלהם - היא סוג של קידמה מחשבתית שנולדה, נכון, בבית המשפט ולא בבית המחוקקים, אבל היא בהחלט צעד ענק לקראת כיבוש המטרה.

צריך להמשיך לעבוד

מה נדרש כעת לעשות? האם לשכור את שירותיו של עורך דין? האם להרים טלפון לרואה החשבון ולבקש ממנו לאוורר את הקבלות מגן הילדים ולשלוף אותן מהבוידעם? ועבור כמה שנים אחורנית ניתן לקבל החזרים? והאם הפסיקה קבילה באופן זהה עבור עצמאים ושכירים, אבות ואמהות – אלה שאלות שאנשי מקצוע יוכלו לענות עליהם.

לצידן, קיימת שאלה חשובה מאוד והיא מה על אותם הורים שמשתכרים כאמור שכר מינימום ולא יכולים ליהנות מההטבה המגולמת בתוך ניכויי המס, שכן ממילא אף אחד לא מנכה מהכנסתם הדלה מס הכנסה. מי ידאג להם? מי ילחם את המלחמה שלהם על מנת שגם להם ישתלם יותר לצאת לעבודה? מדובר בכשני שלישים מהנשים בישראל, שאינן מגיעות לסף המס ולכן, מן הסתם, הטבה זו אינה רלבנטית עבורן.

רשות המס כבר הודיעה כי תילחם בפסיקה התקדימית, ותערער עליה, וכי תמשיך לעודד נשים לצאת לעבודה לא באמצעות הכרה בהוצאות כי אם בעזרת מתן נקודות זיכוי. יחד עם זאת, למרות שממש לא ברור עדיין איך ניתן יהיה לאכוף את ההחלטה התקדימית, ומי בדיוק ידאג לעשות זאת, הרי שללא ספק מדובר בשעת כושר שיש לנצל.

חברת הכנסת שלי יחימוביץ', אני קוראת לך שוב לרוץ למעננו על עקבים. נדמה לי שמדובר בכדור אלקטורלי שחובה לגלגל למגרש שלך.

• ענת לב-אדלר היא מחברת הספר "סוד השפע" שראה אור בהוצאת "ידיעות ספרים".
  

• לכל הכתבות בסדרה.