תזכורת צורמת
דווקא ביום הבחירות בארה"ב, ערוץ ההיסטוריה משדר סרט דוקומנטרי אודות הפיגוע במגדלי התאומים. מועד שידור "102 דקות ששינו את אמריקה" אולי מגמתי, אבל הצפייה בו - חובה
ממש לא במקרה, קיבלו קברניטי ערוץ ההיסטוריה החלטה מעניינת כשבחרו לשדר דווקא הערב (ג'), יום הבחירות בארה"ב, את "102 דקות ששינו את אמריקה", סרט דוקומנטרי המתעד דקה אחר דקה את נפילת מגדלי התאומים בניו-יורק ב-11 בספטמבר, 2001.
הסרט, שאורכו כשמו וכאורך ההתרחשות בו והוקרן לראשונה בתחנת הבית של ערוץ ההיסטוריה ב-11 בספטמבר השנה, מציג את פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה מעשר זוויות עיקריות, שנערכו מעשרות קלטות של צלמים חובבים בלבד.
אין בסרט כל התערבות מקצועית בצילומים, כמעט אין שם ראיונות בשטח ולמעשה מדובר בפעם הראשונה בה החומרים מובאים במלואם, כולל הקולות האותנטיים שהוקלטו ברחובות ניו-יורק ואזעקות הבניינים המטים לנפול, כאשר ההתרחשות מוכוונת בידי שני גורמים בלבד – שידורי הטלוויזיה הנשמעים ברקע מאותו בוקר, ושעון ההולך ובא מהמסך בכל כמה דקות ומדגיש את משך הזמן האמיתי בו אתה צופה בסרט.
מתוך "102 דקות ששינו את אמריקה". הכל אותנטי
הצפייה בחומרים האותנטיים מהווה תזכורת צורמת לאירועים הקשים ולטראומה הבלתי נשכחת, שמלווה כל אמריקאי וגם רבים מחוץ לאמריקה, מאותו בוקר ועד היום.
כוחו האדיר של הסרט נמצא בפשטותו. צעירה שבוכה ורצה לכל עבר כאשר שוטר שעומד מולה, בתפקיד, נמצא במצב דומה; איש עסקים קשוח שתוך פחות מ-30 שניות מתחיל למרר בבכי אל מול המצלמה; אזרחים המומים הצופים בשידורים החיים בערוצי הטלוויזיה על המסכים ב"טיימס סקוור", כאשר מתחת לאותו שידור רץ על הלוחות האלקטרוניים הכיתוב "גוד מורנינג אמריקה" ואפילו יונה המתלכלכת בערימות האפר והאבק שהותירו אחריהם הבניינים הנופלים – כולם קשים לצפייה, ומעבירים את המסר באופן שהוא אולי חזק יותר מכל סרט, אפילו דוקומנטרי, שעסק באירוע עד כה.
לא בקבוצת הסיכון
בשל היותם של המראות לא קלים לצפייה, בחרו יוצרי "102 דקות" להזהיר מראש, בתחילת הסרט, ולהזהיר פעמיים נוספות במהלכו, שהצפייה בו אינה מיועדת לבעלי לב חלש. אז כן, ניתן לראות בו כמה מהאנשים הקופצים אל מותם מהמגדלים (וזוכים לכינוי "Jumpers" בידי כוחות ההצלה) וניתן לראות בו אנשים המומים מהמחזות אותם הם מעולם לא העלו על דעתם. אבל מראות קשים לצפייה? אולי לעין אמריקנית. עבור רובנו, הצופים הישראלים, אין מה לחשוש.
גם הסוף הידוע מראש של הסרט, מזעזע ככל שיהיה - גם שבע שנים אחרי - לא מפחית מכוחו האדיר בהעברת הצילומים האותנטיים, מכמה זוויות שטרם נראו, לפחות בערוצים ובצילומים הרשמיים שנפוצו מאותו בוקר ארור שיירשם לעד בדפי ההיסטוריה של המעצמה הגדולה בעולם.
הערה אחת, למרות היות היצירה מוצלחת ומרשימה, נוגעת לעריכה היחידה שנעשתה בסרט - קפיצת זמן אל נאומו של הנשיא בוש. לא ניתן לחמוק מן ההקבלה בין שני הדברים. רציתם בוש? קיבלתם את בן לאדן. עכשיו לכו לקלפי. ביום חגה של הדמוקרטיה האמריקנית, לא בטוח שזה הסרט ראוי לשידור. אבל מתוקף העובדה שאנחנו לא נמנים על המצביעים בבחירות האמריקניות, לנו נותר רק להישאב אל הסרט המרתק.
למטיבי לכת, ערוץ ההיסטוריה בארה"ב הקים אתר מיוחד לתוכנית, המדמה את האירועים ומפריד כל אחת מזוויות הצילום המובאות בו. שווה ביקור.
"102 דקות ששינו את אמריקה", ג' ב-22:40, ערוץ ההיסטוריה
