שוק נתניה - ההצגה הכי טובה בעיר

בבית שלי אף פעם לא הכינו קוסקוס או ג'חנון. גם לא ממולאים, קובה או חריימה, והשימוש היחיד שאנחנו עושים בפלפלים חריפים, הוא לגדל אותם בעציצי הנוי הקטנים והנחמדים ששמים על המרפסת. זו לא אשמתי כמובן. ידוע שההורים אשמים בכל הבעיות של הילדים שלהם, וגם במקרה הזה זה נכון. כל הדודים והדודות שלי התחתנו עם תימנים או עיראקים, אבל ההורים שלי הם שני אשכנזים ואני יצאתי "צהובה" שלמה.

קשה מאוד לבלוט בשוק של נתניה. מסתובבים שם טיפוסים מעדות שונות ומשונות כמו טריפוליטאים, מרוקאים, צרפוקאים, רוסים, אתיופים, ואפילו כמה תאילנדים ופיליפינים.

לפחות 12 סוגים. זיתים (צילום: נורית שוובסקי)

חגיגה של זיתים

"נכון שאתם לא מפה? אתן לא נראות נתנייתיות", אמר לנו, בלי להסס, המוכר הראשון שנקלענו לדוכנו. "אתן מרעננה!" "לא, אנחנו ממושב", אמרנו. "אה ברור, רואים שאתן קיבוצניקיות", אמר וגרם לי לבדוק אם יש לי כובע טמבל על הראש.

בשוק נתניה יש הרבה מעדניות. במקום הראשון שנכנסו אליו היו לפחות 12 סוגים שונים של זיתים. עם ובלי גרעינים, רזים ושמנים, בצבע ירוק זית, ירוק דשא, שחורים וסגולים. ממש חגיגת זיתים. "תטעמי מהכל" אמר המוכר. אז טעמתי זיתים סגולים שמנים וזיתים ירוקים רזים, מתובלים בפלפל חריף ועשבי תיבול. תענוג.

"באנו לעשות כתבה על שוק נתניה", אמרתי למוכר. "איזה יופי. כתבה בשביל בית ספר? אז תכתבי שיש לי את המפעל הכי גדול בנתניה לדגים מעושנים". נכנסנו פנימה והסתכלנו מבעד לזכוכית, על דגים מעושנים מכל מיני סוגים. בצד היו גם עלי גפן ממולאים וחריצי גבינות קשות. על מדף צדדי נסתר עמדה צנצנת ובה היה סגור גפילטע פיש עצוב. "תראי את הגפילטע הזה", אמרה חברתי, "הוא נראה כל כך מוזר פה ולא טבעי".

סוד קסם המפרום

במקום הבא שהלכנו אליו מכרו אוכל מוכן לקחת הביתה: ממולאים של כרוב ופלפל, קציצות ירק ודג, עשרות סוגי סלטים, זיתים, חצילים מטוגנים, וכרובית מצופה מטוגנת גם היא. הפעם קניתי קציצות ירק וקרפעלך, שהיה לא רע בכלל, וגרם לי להסיק באופן סופי שהקרפעלך הוא הרביולי של היהודים. או שאולי הרביולי הוא הקרפעלך של האיטלקים?

לקראת הצהריים הלכנו לאכול בצ'צ'ו, מסעדה טריפולטאית (עם אוכל כמו שאמא הייתה מכינה). המילים היחידות בתפריט שצהובה כמוני מבינה הן "קוסקוס", ו-"בשר", אבל הקוסקוס בא עם מפרום.

לקחת הביתה ולהתענג. דוכן אוכל מוכן (צילום: לילך שדה)

"מה זה מפרום?", ניסיתי לאמץ את מוחי אך לא ידעתי את התשובה. החלטתי לגלות בדרך הניסוי וגיליתי תפוח אדמה ממולא בבשר. למפרום והקוסקוס הבשרי התלוו קוביות של בקר עם שעועית, שעועית מבושלת עם עלי מנגולד, וביחד עם הסלטים שהוגשו בהתחלה היה טעים ומשביע. ולמרות שאמא שלי אף פעם לא הכינה אפילו אחד מהמאכלים האלה, עדיין הורגש הטעם הביתי והנעים של כל המאכלים האלה. 

בשוק פועלות עוד מספר מסעדות טריפולטאיות מוצלחות, אבל מפאת קוצר הזמן והמקום בבטן לא יכולנו לטעום מהכל.

פלפלים בכל הצבעים

שפע של דברים מעניינים, וגם סתם חסה (צילום: לילך שדה)

בתום קניית הירקות הלכתי לחנות כלי בית כדי לקנות מקינטה, מכשיר להכנת אספרסו ביתי על הכיריים. לאחר מכן הגענו לחנות הכי נחמדה בשוק. היא שוכנת כמעט מבודדת באמצע הבניין הדרומי של השוק. זו חנות שמוכרת בצד אחד גבינות, ובצד השני תבלינים ופולי קפה. לידה הקימו הבעלים בית קפה קטן, עם כמה שולחנות, ובפנים יש פטפון בו מתנגנים תקליטים שאנשים הביאו למקום. ממול הם גם פתחו פינה שאליה אנשים מביאים ספרים שהם לא צריכים יותר, במקום לזרוק אותם. בני הזוג שמפעיל את המקום עבדו פעם בעבודות אחרות, הוא בהיי-טק והיא כקצינה בצבא, אבל נראה שעכשיו הם נהנים מכל רגע בשוק. בקומה השנייה, מעל לחנות שלהם, פועלות גם כמה גלריות של אמנים שמדי פעם באים לצייר שם.

אף אחד כבר לא צריך אותם. תקליטים (צילום: לילך שדה)

אז מלבד האוכל והמצרכים יש בשוק נתניה עוד משהו. פוגשים שם גם סוג הולך ונעלם של מוכרים, שלא רק עומדים ליד הקופה ושואלים "יש לך כרטיס חבר מועדון?", אלא גם מדברים איתך, ממליצים על מתכונים, נותנים לטעום מהאוכל, צוחקים איתך וצועקים עליך. כמו שאמר הבעלים של חנות התבלינים, "השוק הוא הצגה אחת גדולה, וכל המוכרים הם שחקנים שמשחקים דמויות. לא משעמם כאן אפילו לרגע".