השף סטפן: "בישראל עושים לי כבוד"
היו כאלה שכבר צחצחו מזלגות, אבל למרות השמועות, לשף סטפאן פרואה דה-ווה, שאוחז בתואר שף-המחמד הישראלי התורן, אין שום כוונה לפתוח מסעדה בתל־אביב. חוץ מזה, הוא מת על הישראלים, מצפה לילד שלישי וכבר מבשל חצילים וחלווה במטבח שלו בצרפת
השמועות האחרונות דיברו על כך שהשף סטפאן פרואה דה-ווה עומד לבשל לכם ארוחות ערב במסעדת RDB הממוטטת, ברחוב מונטיפיורי בתל-אביב. על פי פרסומים בתקשורת, את התפקיד הציע לו איש העסקים הרוסי אלכסיי זכרנקו, אותו אוליגרך שהזרים מיליונים למסעדה של השף רונן דברת-בלוך, וחזה בהתרסקותה 5 חודשים בלבד לאחר שנפתחה. הכותרות הכריזו שהשף הצרפתי קיבל פניית חירום מזכרנקו, ושהשניים עומדים לחתום על חוזה. ובכן, קבלו דיווח טרי מפי השף: "נכון שקיבלתי פנייה מזכרנקו ואפילו שקלתי אותה," הוא אומר השבוע, בביקור בזק שערך בתלאביב. "האנשים שלו אפילו שלחו לי חוזה, אבל הנייר הזה נראה כמו מה שאנחנו מכנים בצרפת 'חוזה יפני:' היו בו מעט מאוד סעיפים, מעט מאוד מילים, וזה נראה לי חשוד. אני מודה שלא היה לי אמון באיש העסקים הזה. אמנם שמעתי שיש לו הרבה מאוד כסף, אבל הרגשתי שהיה בפנייה שלו משהו צבוע ולא אמיתי, אז סירבתי."
תסלח לי על השאלה, אבל עלה בדעתך בכלל לעזוב את המסעדה המצליחה שלך בגרנובל ולבוא לישראל?
"האמת? לא. אי-אפשר לפתוח מקום מבלי לתת מאה אחוז מעצמך. ואני נותן מאה אחוז מעצמי רק במקום אחד. חשוב לי להמשיך את ההצלחה של המסעדה שלי בגרנובל, ואני אוהב לעבוד שם, יחד עם אשתי. מצד שני, אני תמיד מוכן לתת ייעוץ למסעדות. זה משהו שאשמח לעשות."
בזכות הופעותיו בתוכנית "קרב סכינים," וגם כי שארם של כוכבים זרים ממש עושה לנו את זה, כבש אצלנו סטפן (35) מעמד של שף-סלב, שהכל מחפשים את שירותיו. בעוד 3 חודשים ייוולד בנו השלישי, אבל בינתיים הוא טוחן את הקו לישראל בתדירות ששחר מהאח הגדול מנשנש עוד אומלט מעשר ביצים. רחוק מעיניכם הפקוחה, הוא מבשל אוכל כשר באירועים עסקיים שמארגנות חברות בארץ ועכשיו החליטו לשכור את שירותיו גם יבואני הצלחות החזקות "קורנינג וויר," שסברו שהוא מייצג תו תקן למצוינות עבור צלחות שגם אם יוטחו בכוח ברצפה לא יישברו.
נראה שאתה ממש אוהב אותנו.
"אתם מוצאים חן בעיניי. נראה כאילו שהכל אצלכם זה בלאגן אחד גדול, אבל באורח פלא, בסוף הכל מסתדר. זה מצחיק, אבל ככה זה עובד. אתם פתוחים וישירים, וכמו מזג האוויר, גם האנשים פה חמים. בצרפת לא מפרגנים האחד לשני, במיוחד לא בעסקי המסעדות. בישראל עושים לי כבוד."
בניגוד לצנוניות אירופאיות, שנוהגות בבני שיחן בנימוס מופלג, סטפן מישיר מבט כשהוא מדבר אליך. בייחוד כשהוא מדבר אלייך. והוא גם מותח חיוך גדול. זה סוג של פלרטוט, אין ספק, אבל זה מתוק וכובש לבבות.
"כשאני חוזר למסעדה שלי בגרנובל, אני לוקח איתי רעיונות וחומרים שאני פוגש פה. חציל קלוי, למשל, אני מגיש עכשיו גם אצלי. לא מזמן ביקרתי במפעל חלווה בנצרת, ועכשיו אני משתמש בה גם במסעדה שלי. זה מעשיר את הבישול שלי. אני כל הזמן לומד דברים חדשים. בצרפתית יש משפט שאומר: 'אף פעם לא הגעת לזה.' כלומר: לעולם אל תנוח על זרי הדפנה ותחשוב שזהו זה, אתה הכי טוב בעולם. לוקח שנים לבנות לעצמך שם, וטעות אחת
יכולה להרוס לך את כל המוניטין. אני מאמין בעבודה קשה. יש לי תפיסת עולם של חקלאים, ולפיה כדי לראות יבול טוב, חייבים לעבוד קשה. אני עובד 5 ימים בשבוע, כל יום מחמש בבוקר עד אחת בלילה. אני עושה את כל הקניות, בוחר את הסחורה, מקדים את כולם כדי לקבל את הירקות, הדגים והבשר הכי טובים. אני כל הזמן במטבח, שומר על חוט השדרה של המסעדה, הטעמים האופייניים לה, הזהות שלה."
יש הרבה פרחי טבחים ישראלים שבאים להתמחות אצלך?
"המון. הם מגיעים בכל חודש. לא מזמן ביקר אצלי אפילו ילד ישראלי בן .10 זו הייתה מתנת יום ההולדת שנתנו לו הוריו. הוא הסתכל עליי במשך כל היום. זה לא הפריע לי. אם זה עושה לו טוב, למה לא. זה מקצוע שכיף לחשוף לעיני הדור הצעיר."
