נשוי למאפיה

על השטיח האדום של פסטיבל קאן האחרון התרוצצו ונצצו לא מעט כוכבים גבריים מצודדים, מרשימים ומרהיבים, מקלינט איסטווד ועד בראד פיט, אבל את ההצגה גנב דווקא שחקן איטלקי מקריח בן 49: טוני סרווילו. הוא כיכב בשנים מהסרטים היותר מדוברים בריביירה הצרפתית: "גומורה - המאפיה של נאפולי" ו"איל דיוו" שנטלו חלק בתחרות הרשמית. המבקרים הרעיפו שבחים על סרווילו וסימנו אותו כמועמד מתבקש לזכייה בפרס השחקן המצטיין.

בסופו של דבר חבר השופטים בחר לתת פרסים לסרטים שבהם סרווילו השתתף, בעוד פרס השחקן הוענק לבניסיו דל טורו מ"צ'ה", בזכות הופעתו כמהפכן הדרום אמריקאי צ'ה גווארה. סרווילו המאוכזב פוצה מהר מאוד אחרי קאן בסדרה של פרסים, כולל פרס המשחק בטקס פרסי האקדמיה האירופית.

עכשיו מוצג אצלנו סוף סוף "גומורה - המאפיה של נאפולי" ואפשר להתרשם מהביצועים של סרווילו. הסרט "גומורה", שעוטר בפרס השני בחשיבותו בקאן, הפרס הגדול של חבר השופטים, מסתמך על רב המכר מחולל השערוריות והבלגנים של העיתונאי רוברטו סביאנו על מעללי הקאמורה, המאפיה של נאפולי. סביאנו מגיע מאזור של נאפולי, שבו כמעט מחצית מהתושבים שייכים למאפיה. האיש שכל חייו גדל אפוף אווירה של חיסולים מצא את עצמו נזקק לשירותי שומרי ראש, לאור איומי המאפיה, שלא אהבה את הדרך שבה תיאר אותה.

גם סרווילו מבין דבר אחד או שנים בהוויית הקאמורה. הוא נולד בנאפולי, "וכשאתה גדל באזור הזה, קשה שלא להכיר אדם שלא משתייך לקאמורה או לא להיתקל בחיסולים", הוא גילה כשראיינתי אותו בקאן.

הידיעה שסרווילו מגיע מנאפולי עמדה בפירוש לנגד עיניו של מתיאו גארונה, הבמאי חובב הריאליזם והאמינות של "גומורה". "חוץ מהעובדה שטוני הוא שחקן נהדר, הוא גם בא מנאפולי", מעיד גארונה. "המשפחה שלו משם, הילדים שלו גרים שלו, הוא מאוד התרגש ממה שעשינו בסרט והיה מאוד מעורב במה שרצינו להגיד".

"גומורה", שהיה מועמד לגלובוס הזהב אך הפסיד בקרב מול "ואלס עם באשיר", מתאר חמישה סיפורים שמתרחשים על רקע ההווי האכזרי והאלים של הקאמורה, מילד שעובר תהליך חניכות־התבגרות ומתחיל לעבוד בשירות המאפיה ועד סיפור של שני צעירים שראו יותר מדי סרטי גנגסטרים ומחליטים למרוד בסמכות של בוס מקומי.

סרווילו מופיע בסיפור של פרנקו ורוברטו - הוא מגלם את פרנקו, איש עסקים שמתפרנס מעבודות מפוקפקות אך מכניסות. הוא מציע הצעה מתגמלת לרוברטו, בוגר אוניברסיטה המחפש אחר עבודה: פינוי פסולת רעילה. רוברטו נאלץ להתמודד עם מצפונו המתייסר בגלל שהוא מודע להשלכות של מעשיו ולפגיעה באנשים וגרימת מחלות. לאור "גומורה", מתברר שהמאפיה לא מתפרנסת רק מסחר בסמים ודמי חסות - היא משגשגת גם הודות לעסקים בתחומים מגוונים, מבנייה ותחבורה ועד אופנה ודלק.

"אנשי המאפיה האיטלקית הם אנשי עסקים טובים", מעיד סרווילו. "הם למשל, מצטיינים במוצרי עור וחברות מלט. יש להם אפילו מונופול על הטמנת פסולת רעילה, שגורמת להרעלת אדמה חקלאית ולמחלות בקרב תושבי האזור שנחשפים לחומרים המסוכנים. הקאמורה היא קודם כל ארגון עסקי ורק אחר כך ארגון פשע".

"חלק מהחברים בקאמורה הם גם רופאים ופסיכולוגים. ביום שבו קרסו מגדלי התאומים אנשים בנאפולי התקשרו אחד לשני ואמרו: 'ראית מה קרה בניו יורק? יש עכשיו קרקע פנויה במנהטן'. מה שכל העולם חווה כטרגדיה נתפס בקאמורה כהזדמנות עסקית, והסיפור הזה אומר לך משהו עליהם".

סרווילו יצר קשר חזק עם הסופר סביאנו שגם נמנה עם צוות התסריטאים של "גומורה". "אנחנו חברים טובים", הוא מדווח. "לפעמים רוברטו מדווח לי ב־SMS מה מצבו ומה מעוללים לו. למילים שהוא כתב היו השפעה עצומה והוא חווה טרגדיה אישית בגלל הספר שלו - הוא אפילו נאלץ לגלות מאיטליה. אני משתדל לתמוך בו כמה שאפשר".

את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס