האם יש אנשים שאין להם זיווג משמיים?
שאלה:
האם ייתכן שיש אנשים שאין להם זיווג משמיים?
תשובה:
בגמרא מופיעות בעניין זה שלוש דעות. דעת שמואל, שמותר לאדם לארס אשה בחול המועד, שמא יקדמנו אחר, ודעת רב שאומר שארבעים יום לפני לידתו של אדם מכריזה בת קול "בת פלוני לפלוני" (מועד קטן יח: ), כלומר שהזיווג נקבע מראש. דעה אחרת היא דעת ר' שמעון בן לקיש, ש"אין מזווגין לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו" (סוטה ב), כלומר שכל אחד מקבל מה שמגיע לו.
במהלך הדיון בסוגיות שם, הגמרא מציעה אפשרות שדעות אלו אינן חולקות – ייתכן ששמואל מודה שבעקרון הזיווג משמיים, אלא שבכח תפילה ובקשת רחמים האדם יכול לשנותו. ייתכן גם שדעתו של ר"ש לקיש אינה סותרת את תפיסת הזיווג הקבוע מראש, כי דיבר רק על זיווג שני, בעוד שהזיווג הראשון אכן נקבע משמיים.
המפרשים על הסוגיות האריכו בדיון על היחס בין הבחירה החופשית והאפשרות שהזיווג הוא חלק מהגורל. המקובלים פרשו בעניין זה פרוש מופלא (זהר לך לך צא : ) , אכתוב בקצרה את הרעיון העולה ממנו. כאשר הגמרא מדברת על כך שיש הבדל בין זיווג ראשון ושני, אין הכוונה לחתונה ראשונה ושניה. זיווג ראשון הוא מקורה של הנשמה בעולמות העליונים, במקום שלפני הנסירה בין החלק שהפך להיות נשמת האיש ונשמת האישה. זיווג ראשון הוא ההתאמה המקורית בין שני החלקים של הנשמה שירדו לעולם, והם המתאימים ביותר אחד לשני. עם זאת, מעשי האדם ובחירותיו משפיעים על דרכו וגורלו, וכאשר מגיע זמנו להתחתן אז נבחנת שוב ההתאמה. ה"חלקים המקוריים", שהתאימו באופן מושלם בירידת הנשמה לעולם, הם עכשיו "חלקים משומשים". זהו הזמן הנקרא "זיווג שני", וכאן שאלת הזיווג נבחנת לפי המעשים. אם בני הזוג שמרו על נשמתם, הם זוכים למצוא את ההתאמה המקורית ביניהם. לעומת זאת, אם חלילה השחיתו את דרכם, נפגמו המבנים העדינים של רוחם ונשמתם, ואבדה ההתאמה ביניהם. לאנשים אלו פתוחה הדרך לבנות התאמה מחדש עם נשמה מתאימה, בתשובה ותפילה ורחמים.
להלכה, נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים תקנא ב) שמותר לאדם לארס אישה אפילו בתשעה באב, למרות שאסור אז להינשא, שמא יקדמנו אחר. לפי זה, נקודת המוצא היא שאיש אינו יכול להניח שהזיווג הוא גורל קבוע מראש ובלתי ניתן לשינוי, אלא שהאדם יכול לקבוע את זיווגו בתפילה, תשובה ומעשים טובים. (משיב: הרב דרור ברמה)
מומלצים
