השוואה בינלאומית: ההשקעה בחינוך עדיין עלובה
ישראל מוציאה על חינוך יותר מרוב המדינות, אבל הכיתות כאן גדולות ושכר המורים הוא מהנמוכים במערב גם אחרי הרפורמה. הסיבה: יש לנו יותר ילדים. הפרופסור לחינוך, גבריאל סלומון: "או שהתקציב יוגדל לפי מספר הילדים, או שהחינוך ימשיך לדעוך"
כמיליון ושמונה מאות אלף ילדים במדינת ישראל יחזרו ביום שלישי הבא לגנים ולבתי הספר. הימים הקרובים יעברו על הילדים - וגם על הוריהם - בהתרגשות, מתח, ציפייה, וחשש, שילכו ויגברו ככל שהיום הגדול יתקרב. בכך הם דומים למיליארדי הורים וילדים בכל רחבי העולם.
אבל בארץ, לתחושות הללו מצטרפת גם תחושה נוספת. החזרה לבית הספר מעוררת בקרב ההורים ותלמידי הכיתות הגבוהות תסכול הולך וגובר, שכעס ובושה לצידו, וישנה תחושה שמשהו במערכת החינוך הישראלית, שאמורה להתוות את פרצופה העתידי של המדינה, אינו כשורה. מאוד לא כשורה.
עד לפני כשנה היה זה כמעט מובן מאליו: מערכת החינוך בישראל מוזנחת. החינוך כאן מקבל פחות מהמקובל בעולם המערבי. וכשבודקים את ביצועי התלמידים במבחני ההערכה השונים, ומשווים אותם למערב, קשה להיות מופתעים: התוצאות מבישות. לא יגעת ולא מצאת - תאמין.
האם האופק באמת חדש?
בתחילת שנת הלימודים הקודמת השיק משרד החינוך תוכנית גרנדיוזית לרפורמה במערכת החינוך - "אופק חדש" - שהגדילה את תקציב החינוך היסודי ב-2.3 מיליארד שקלים לשנה. שכר המורים גדל בעשרות אחוזים; יום הלימודים הוארך; הכשרת המורים שופרה; סינון המורים החדשים נעשה קשוח יותר; והיקף המטלות המוטלות על המורים גדל - במטרה לשפר את מעמדם החברתי ולתת להם יותר תמורת שירות טוב יותר.
כיצד נראה תקציב החינוך של ישראל בהשוואה למדינות אחרות אחרי הרפורמה? האם היא באמת שינתה את המצב? איך נראה כיום שכר המורה הישראלי ביחס לזה שבחו"ל? האם התלמיד הישראלי מקבל כיום מספר דומה של שעות לימוד, והאם הוא לומד בכיתה קטנה או גדולה יותר?
