שנה לקריסת ליהמן: לא למדנו שום דבר מהמשבר

המשבר נפל עלינו לפני שנה כרעם ביום בהיר. בית השקעות ענק, מהגדולים בעולם, קרס. הבורסות נפלו נפילות מטורפות. עובדים פוטרו בהמוניהם. התקשורת בישרה באותיות ענק שחורות על קטסטרופה שלא היתה כמותה מאז 1929.

המשבר החל, למעשה, לפני כשנתיים, אבל לא היינו מודעים לו. הוא היה רחוק, באמריקה, עד שפרץ בסערה לשאר העולם ועורר פאניקה בינלאומית, שכעת נראית מגוחכת מעט. כלכלנים ופוליטיקאים שלא חזו את המשבר הכריזו פתאום שזוהי "קריסת המאה". מיתוסים אפוקליפטיים ואגדות אורבניות נפוצו בפורמים, בטוקבקים ובשיחות הסלון, והעצימו את החרדה.

וול-סטריט וול סטריט בורסה ניו יורק (צילום: רויטרס)

היו מי שחשבו שכלכלת השוק תתאייד, שוול סטריט תעלה בעשן, שנחזור לייצר מוצרים במרתף ולנהל סחר חליפין בחלוקי נחל. והיו שאמרו שהמשבר הוא עונש מאלוהים, מאללה, מאלוהי המרקסיזם או האנרכיה על קלקולי תרבות המערב. 

לצד הפחדים, המשבר עורר גם תקוות. היו אנשים תמימים שחשבו שהמשבר מבשר את בואה של אוטופיה של צדק ושוויון. אבל היו גם אנשים רציניים שקיוו שמקבלי ההחלטות יפיקו לקחים. "טעינו וכשלנו", אמרו יהודים בצמרת וול סטריט לקראת יום הכיפורים. "המשבר הוא הדזמנות לתקן דברים", הצהירו פוליטיקאים. "חשבון הנפש של הקפיטליזם", התפייטו כותבי הטורים ובישרו על בואו של קפיטליזם חזירי פחות. רגולציה משופרת. כלכלנים צנועים יותר. בורסה בלי בועות. סוף חגיגת הצריכה המטורפת. עולם ירוק יותר עם פחות מכוניות, פלסטיק, חשמל ובנייה מגלומנית.

טרם התברר אם המשבר הסתיים, אבל יש סימנים מעודדים . המצב בישראל קשה, בדיוק כמו במדינות אחרות. המשק נכנס למיתון, עשרות מפעלים ורשתות נסגרו, רבבות אנשים איבדו את עבודתם. אבל אם המשבר באמת לקראת סופו - ניתן לומר בזהירות שעברנו כבר קשים ממנו.

אבל גם התקוות היו מוקדמות. הדיבורים היפים על תיקון והפקת לקחים נראים כעת נאיביים. בישראל, כמו בארה"ב ובעולם, לא למדנו כלום מהמשבר הזה. הסיוט חלף, ואיתו חלפו גם החלומות.