גני יהושע נגד סנטרל פארק

רבים מן המתגוררים בעיר הגדולה חשים, כי למרות כל יתרונותיה וקצב החיים שלה, היא סובלת מהזנחה חיצונית קשה. תל אביב היא עיר שאין הנאה בהליכה ברחובותיה. התמרון הנצחי בין פח זבל (מזן "פחטר") למכונית החונה על המדרכה אינו חביב על הבריות ועל ילדיהן. מעבר לים שוכנת תאומה נכספת, הגדולה פי 20 מעירנו. אבל אפילו היא מייצרת לאזרחיה חוויית שיטוט נעימה יותר, שבה יש הרבה פינות נופש (כיכרות מטופחות, אטריומים וגינות) ואטרקציות. הרבה יותר מאשר בעירנו, שפעם – כך אומרים ישישים סהרוריים – היה נפלא לצעוד ברחובותיה.

המצב הזה יישאר איתנו, כך נראה, הרבה שנים. היעדר תשתית תחבורתית אמיתית וחוסר התייחסות אסטרטגית ומחויבת לנושא תכנון וחזות הכרך – כל אלה מונעים שינוי מהותי במציאות. אבל אלה השוקעים מדי פעם בשיגיונות ההידמות לניו יורק אחותנו – אלה מוצאים באחרונה יותר ויותר ניחומים. השינוי המואץ בקו הרקיע של העיר, יחד עם אשליית ההיי-טק שמייצרים השלטים האלקטרונים החדשים שמעל "נתיבי איילון", מוסיפים בהחלט לעירנו המפויחת נופך של מנהטן-זוטא.

אפשר ליהנות מהאפיל החדש שלובשת תל אביב, תוך מימוש חלקי של התשוקה למשהו נקי, ורצוי ירוק. קוראים לזה פארק הירקון (או "גני יהושע", אם מישהו מבין את ההבדל), ואנו מכריזים עליו בזאת כעל נותן פייט הוגן לחברו שמעבר לאוקיאנוס. כן כן. פיסת הדשא שלנו נגד הענק העולמי, שליט כל הפארקים העירוניים הידועים – הסנטרל פארק.