השוואה בינלאומית: יותר מדי ישראלים לא עובדים

השבוע אנחנו חוגגים את היציאה מעבודת פרך לחירות. אבל גם אדם חופשי צריך "בזיעת אפיו לאכול לחם", ובמציאות המודרנית אנשים נלחמים דווקא על הזכות לעבוד. החיים בלא עבודה משפילים ומאיימים, והאבטלה גם עולה ביוקר למשלם המסים. אין פלא שהתופעה הארורה מסעירה את הציבור ומעסיקה את הממשלות ואת התקשורת: כל שינוי של עשירית האחוז בנתוני האבטלה פירושו רבבות אנשים בצרה גדולה. 

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בישראל יש כ-235 אלף מובטלים , כ-7.6% מכוח העבודה (עובדים ומי שמחפש עבודה). בהשוואה עולמית, מצבנו סביר, טוב מהמצב בארה"ב ודומה למדינות מכובדות כמו בריטניה ופינלנד. במהלך המשבר הכלכלי פוטרו בארץ עובדים רבים והאבטלה עלתה מ-6% ל-8%, אבל בחו"ל פוטרו יותר. אבל, לנו יש בעיה קשה עוד יותר: בישראל יש מספר גבוה של אנשים שאינם עובדים ואינם מחפשים עבודה, מה שנקרא בשפה הסטטיסטית המכובסת "מחוץ לכוח העבודה".

אנשים מחוץ לכוח העבודה קיימים בכל העולם, ומספרם גבוה בהרבה ממספר המובטלים. חלקם לא עובדים מבחירה: סטודנטים ותלמידים, אמהות לתינוקות, עובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת או חסכו כסף ויצאו לחופשה ארוכה. חלקם עבריינים ש"עובדים בשחור" ונכנסו לסטטיסטיקה בטעות. אבל רובם מתבטלים בלית ברירה: מובטלים כרוניים שהתייאשו מלמצוא עבודה, חולים, נכים ומוגבלים, והנשים המכונות "עקרות בית". מנתוני משרד התמ"ת עולה כי בשנת 2008 היו בישראל יותר מ-1.3 מיליון אנשים כאלה, כ-29.8% מהישראלים בגילאי 18-67 שאינם חיילים בצה"ל. כשמחברים את מספרם למספר המובטלים, ומשווים לעולם המערבי ולאסיה - מגלים שמצבינו בכי רע.