על כפכפים, ג'קוזי ותרבות הגוף והפנאי

בחפירות ניסה סקיתופוליס (בית שאן) חשפה משלחת רשות העתיקות שני בתי מרחץ, תרמות אימפריאליות, במרכז הציבורי של העיר. שטחם המשותף עולה על 20 דונם. מקורם של בתי המרחץ באגפי המרחץ שהוקמו במכלולי הגימנסיון (מערכת החינוך) היווני.

בתקופה הרומית שודרגו האגפים האלה מבחינה הנדסית עם המצאת מערכת החימום התת-רצפתי (ההיפוקאוסט). בתי המרחץ מצאו חיש את דרכם למחנות הצבא, לערים ולכפרים, כמו גם לווילות רחבות הידיים ולארמונות השליטים. חלקם הוקמו ביוזמת הצבא, העיר או הפרובינקיה ואף ביוזמת הקיסר, וחלקם ביוזמות פרטיות, ואף עסקיות. במשך הזמן נהפכו בתי המרחץ מרכיב עיקרי בתרבות הגוף והפנאי.

מפולת עמודים בבריכות התרמה המערבית, מבט לדרום-מערב

אז מה עשו שם? בראש וראשונה כמובן התרחצו. הרחצה נעשתה על פי סבב מועדף בין אולמות המרחץ החם, הפושר והקר, שבהם נמצאו בריכות ואגני טבילה, והיא אף כללה שהייה בסאונה יבשה.

בריכות הרחצה והאולמות גדולי הממדים חוממו בתנורי עצים (בתרמה המערבית בבית שאן מנינו עשרה תנורים גדולים), שפעלו ברציפות לאורך היממה והשנה (שכן יעיל יותר לשמור על חימום קבוע מאשר לכבות, להדליק ולחמם מחדש); לצד התנורים פעלו גם דודי מתכת (בוילרים) להרתחת מים. המים לבריכות הוזרמו מאמות המים (אקוודוקטים) בצינורות חרס, מהבוילרים - בצינורות עופרת (הם לא ידעו אז שהיא רעילה) וגם בברזים כדוריים מברונזה.

מחוץ לאולמות המרחץ היו בריכות (לא ממש עמוקות), ולצדן מזרקות שהייתה בהן זרימה קבועה של מים נקיים. המתרחץ החל את דרכו בחדר ההלבשה (אפודיטוריום), שם פשט את בגדיו והפקידם בידי משרת כדי שיחכו לו בצאתו ולא ייגנבו (וזה קרה לא מעט). הוא ניקה את רגליו באגן שברצפת הכניסה, וכשכפכפים לרגליו (כמותם תוארו בפסיפסים) הוא נכנס לאולמות המרחץ לסבב הרחצה המתאים לו.

לאחר הרחצה נמשח הרוחץ בשמנים ריחניים. לצרכים ארציים אחרים היו במרחצאות לטרינות ציבוריות (שירותים ציבוריים - לא אישיים), שבהן פעלו מערכות שטיפה וניקוז מרשימות שהקנו להן רמת היגיינה גבוהה.

חדרי הפלסטרה בתרמה המערבית, מבט לצפון-מערב

איזה כייף להתקלח עם השכנה

ומה באשר לרחצה, האם הייתה מעורבת? התשובה לכך אינה חד-משמעית, והמקורות ההיסטוריים אינם מסייעים. ברחבי העולם הרומי-ביזנטי נמצאו מעט בתי מרחץ הבנויים במערך כפול. ההנחה המקובלת הייתה כי הייתה בהם הפרדה בין המינים.

יש חוקרי מרחצאות הסבורים שבבתי המרחץ הנהיגו שעות רחצה נפרדות, בבקרים לנשים ואחר הצהריים לגברים; אחרים סברו כי הרחצה הייתה מעורבת.

כך או כך, היה משהו מאחד ומשווה בעירום הנהוג במרחצאות האימפריאליים, שעה שסבבו בהם כלל אזרחי העיר ומבקריה, מכל המעמדות, מעורטלים מהטוניקות ומסממני הייררכיה אחרים, מתחככים לרגע בשכן (או בשכנה) או במי מהגבירים או מראשי השלטון, אם אכן אלה העדיפו את המרחץ האימפריאלי על זה שבביתם... (ואולי מן הראוי לחדול, ולהשאיר לדמיון את ההשלכות האפשריות ממפגשים מסוג זה).

ומה אחרי האמבטיה? עושים ספורט או הולכים לזונה (או גם וגם) 

ואולם לא רק ברחצה עסקינן. ברחבי התרמות האימפריאליות, המשופעות אולמות, חדרי הסבה, בסיליקות, סטווים, גנים ורחבות, התקיים מגוון רחב של פעילויות חברתיות, פוליטיות, אינטלקטואליות ואחרות. מפגשים חברתיים, עסקות כלכליות ואינטריגות פוליטיות נרקמו בחדרים על ספות ההסבה (טריקליניום), מן הסתם בהשפעת יין ומטעמים שנרכשו בטברנה הסמוכה.

באולמות ייעודיים אחרים אפשר היה להאזין למשורר הקורא מיצירותיו הליריות, לרטור המשבח או מגנה אתיקה, ולסכולסטיקון או קונסול המשווקים לקהל היעד את מרכולתם הפוליטית. מגוון כתובות ברצפות המכלול וברצפות הפסיפס היללו את תרומת מושלי העיר לפיאור המרחצאות, ואת דאגתם לרווחת האזרחים.

התרמה המזרחית, מבט לצפון

אם נקעה נפשו של המבקר מכל אלה, הוא יכול היה לעסוק בספורט (היאבקות, אגרוף, משחקי כדור או ג'וגינג) במגרשי הפלסטרה הנרחבים, להתפנק במסאז' מקצועי בשמנים ריחניים, או לשחק באחד ממשחקי הלוח שעיטרו את המרצפות ואת רצפות הפסיפס. אף הזנות, רחמנא ליצלן, הייתה נהוגה במרחצאות והוצעה בריש גלי ובמחיר סביר לכל דורש.

הלוואי עלינו אמבטיות כאלה

התרמות האימפריאליות הוקמו מטעם השלטונות. לבנייתן הוקצו שטחים נרחבים במרכזי הערים, והמימון להקמתן, תחזוקתן השוטפת (עצים, מים ועובדים) ושיפוצן חדשות לבקרים (תנורים, מערכות הספקת מים וניקוז) הושת על תקציבי העיר ופרנסיה. היו אלה מכלולים רחבי ידיים, מורכבים ומפוארים. קדמה להקמתם הכנת תשתית נרחבת למערכות חימום (היפוקאוסטים לחימום בריכות, רצפות וקירות האולמות, תנורים) וצנרת להספקת מים ולניקוזם.

אולמות הרחצה נבנו במזרח מאבן ובמערב מלבנים. הם היו רחבי ידיים וגבוהים. הרצפות והבריכות, הן במבנה המרחץ הן מחוצה לו, נבנו מלוחות שיש, וקירות האולמות עוטרו בפרסקו צבעוני ובפסיפסי קיר מרהיבים, ונקבעו בהם חלונות גדולים שהכניסו פנימה את אור השמש וחומה.

התרמה המערבית, מבט לצפון-מערב

סביב מבנה המרחץ שולבו אולמות וחדרים מהודרים לפעילויות חברתיות, כלכליות, פוליטיות ואחרות, גנים מעוצבים ומגרשי ספורט, סטווים, בסיליקות, בריכות פתוחות ומזרקות; כל אלה עוטרו בפסלי שיש ובשורות של עמודי שיש מעוטרים בכותרות קורינתיות מפוארות.

בתי המרחץ היו מכלולי ענק. עלות הקמתם, תחזוקתם, שיפוצם ושדרוגם חדשות לפרקים הייתה אדירה. הם שירתו את כלל אזרחי העיר ומבקריה (רבים מהם הוקמו סמוך לנמל כחלק ממתקניו ושירותיו), והשימוש בהם היה חופשי (להוציא שירותים מיוחדים). הם נועדו לרווחת האזרחים, אך גם להאדרת קרנה של העיר.

בתי המרחץ, כמו גם מערכת החינוך העירונית, ביטחון מדיני (מינהל הפרובינקיה והלגיונות) וכלכלי (הספקת חיטה), ביטחון אישי (משטרה ושרותי כבאות), מבני הציבור, הדת והתרבות, הוענקו מטעם העיר לתושביה כחלק מתפיסה מדינית, חברתית ותרבותית העומדת ביסוד הפוליס ויחסי הגומלין שלה עם כלל אזרחיה.

היטיב לבטא זאת אליוס אריסטידס, בן אסיה הקטנה, בנאומו "אל רומא" ב-155 לספירה, שבו הוא מתאר בהגזמה את האימפריה הרומית: "השלום, הביטחון האישי, השלטון הדואג, בניית דרכים, גשרים, מוסדות ציבור ומקדשים... ושגשוג כלכלי. האימפריה היא איחוד של ערים חופשיות ודמוקרטיה מושלמת שעריה מתחרות בדבר אחד - להיות יפות יותר, מושכות יותר, וכל אחת מלאה גימנסיונים, מזרקות, שערים, מקדשים חנויות ובתי ספר".

• ד"ר גבי מזור, רשות העתיקות
  

• הכתבה פורסמה בגיליון אפריל של הירחון "טבע הדברים"
  

• לקבלת הצעה להטבות מיוחדות