האם יש מניעה שבעל יאמר "קדיש" על אשתו?
שאלה:
האם יש מניעה שהבעל יאמר "קדיש" על אשתו? מדוע אין תקנה קבועה שהבעל יאמר על אשתו, ותיקנו רק לבנים לומר על הוריהם? (אהרון)
תשובה:
אהרון שלום,
א. אמירת קדיש לעילוי נשמת הנפטר דבר גדול וחשוב הוא. מובא במדרש כי ר' עקיבא לימד בן של נפטר שיאמר עליו קדיש, וזה התגלה לו בחלום והודיעו, שדבר זה גאלו מייסורים. וכך מובא בפוסקים ש"נמצא במדרשים הרבה מעשיות, כי על ידי שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אמו, ניצולים מן הדין, על כן נוהגין לומר קדיש, וכן לעלות למפטיר ולהתפלל לפני התיבה, ובפרט במוצאי שבתות, שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנום, וכן בכל ערבית שאז תגבורת הדין, ויש בעניין קדישים כמה חילוקי דינים על פי המנהגים" (קיצור שולחן ערוך סימן כו).
כך כתוב גם במשנה ברורה (קלב סעיף ב) לגבי קדיש שאחרי "עלינו לשבח": "שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו ואמו, מפני שיש יתומים קטנים או אפילו גדולים שאינם יכולים להיות שלוחי ציבור ולומר קדיש וברכו אחר אביו ואמו... וכבר ידוע ממעשה דר' עקיבא תועלת הגדול שיש למת כשיש לו בן האומר קדיש וברכו, וביותר בתוך שנה ראשונה, לכך תיקנו והניחו קדיש זה שאין צריך שום דבר יותר ליתומים הן קטנים הן גדולים".
ב. הקשרים המיוחדים הקיימים בין בעל ואשתו, מביאים לפעמים לרצון של הבעל להיות שותף גם כן בהזכרת אשתו שנפטרה על ידי אמירת "קדיש". אולם אי אפשר לחייב את הבעל באמירה זו.
טעם לדבר כותב הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ח יורה דעה, לז), שהקשר בין בנים לאבות קיים גם אחרי מות ההורים, ולכן חלה עליהם מצוות כיבוד ואמירת קדיש ועוד. ואולם הקשר בין בני זוג קיים רק בחיים, ואחרי מות אחד מהם הקשר ניתק, והאלמן או האלמנה יכולים להינשא לבני זוג אחרים.
לכן אין חובה על הבעל לומר קדיש אחרי מות אשתו.
ג. עם זאת ישנם פוסקים שמשתמע מדבריהם שאף על פי שאינו חייב בכך, הבעל אכן אומר קדיש על אשתו (שו"ת איתן אריה קט, פרי השדה ד, צב), שהרי כאשר אין קרוב משפחה, שוכרים אדם זר לומר קדיש על הנפטר, וודאי שהבעל, שאישתו כגופו, אינו פחות מאדם זר. לכן כל זמן שהבעל לא נישא שוב, ואין בנים לאישה הנפטרת, בוודאי ראוי שהבעל יאמר את הקדיש (והוא עדיף אף על נכדים).
ד. אפשר להסביר את ההבדל בין הבנים ובין הבעל, בהבנת עניין אמירת קדיש בכלל. יש מסבירים כי קדיש בא להמשיך את החיסרון שנוצר בעולם כתוצאה מהסתלקות הנפטר. דבר זה נכון בעיקר על ידי הבנים, שהם הממשיכים של ההורים. כך אמרו חז"ל "ברא כרעא דאבוה". כלומר, הבן הוא כמו רגל האב. וכן אמרו "ברא מזכי אבוה", כלומר הבן מזכה במעשיו את האב. התייחסות זו מצויה דווקא ביחס של הבנים להוריהם, ולא ביחס לשאר קרובים.
עם זאת, כאמור לעיל, לא ייגרע כוחו של הבעל מאיש זר האומר קדיש. כך גם אם הבעל חפץ לומר קדיש בנוסף לילדיו, אין מניעה בדבר, שכן בזמננו נוהגים לומר כל האבלים קדיש יחדיו, ואין אמירתו של אדם אחד פוגמת באמירתם של האבלים האחרים.
בזמנים קדומים, כאשר רק אדם אחד היה אומר קדיש, הקפידו על מי שאינו חייב לומר, שלא יגרע מחלקם של האבלים האחרים.
סיכום: אין חובה על הבעל לומר קדיש על אשתו שנפטרה. ואולם, אם לנפטרת אין בנים, יכול הבעל לומר את הקדיש. אם הבעל חפץ לומר קדיש בנוסף לילדיו, אין למנוע ממנו. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
