זה התחיל מהר ונגמר מהר, בגלל האקסית
אחרי תקופה קשה עבורי, כשכבר חשבתי שאני משותקת רגשית, הוא החזיר לי את הניצוץ לעיניים. זה היה מדהים, עד שגיליתי על האקסית שהיתה לו במשך שנה ואיך הם נפרדו חודש לפני כן
"יש יפות ממנה אבל אין יפה כמוה". המשפט הזה צורב לי את העור מאז אתמול בערב. זה משפט שנאמר על אקסיות, הרי באהבה אין חוקים, וגם אדם שהוא לא ממש הטעם שלנו יכול להיראות היצור הכי מושלם עלי אדמות בתוך זמן קצר.
הכרנו במסיבת חתונה של חברים, מסיבה שבכלל לא רציתי ללכת אליה, ובסופו של דבר צירוף מקרים קוסמי, לפחות כך הסברתי לעצמי, גרם לי כן ללכת. שם הוא עמד: גבוה, רגוע, מדליק עוד סיגריה ומתבונן לא מתבונן עליי בשקט שלו.
החיבור היה מיידי וחזק. דיברנו שעות. המשכנו מהמסיבה לדייט קליל, ועם כל דייט שבא אחריו נקשרנו. ריחפנו. גילינו שאנחנו אוהבים את אותה המוזיקה, את אותם הסרטים, ואפילו חולקים אהבה לחתולים. החום והאינטימיות שלו הפתיעו אותי. כעבור זמן קצר של היכרות הוא התחיל ולא הפסיק לנשק, לחבק וללטף.
הוא התקשר כל יום ורצה להיפגש כמה שיותר. חברים משותפים סיפרו כמה הוא מקסים ונתנו אישור שהוא בחור רציני, ולא איזה רווק תל-אביבי הולל שמחפש סטוצים. ואני, כמו בחורה טיפוסית, ניסיתי לשים מעצורים, אבל לא הצלחתי ונסחפתי.
הוא הגיע בתקופה לא פשוטה עבורי, אחרי קשר ארוך של אינספור פרידות וחזרות. בחורים אחרים, ריבאונדים שהיו בין לבין מעולם לא חדרו את האפידרמיס לתוך הלב שלי. הם אפילו לא דיגדגו. התחלתי לחשוש שאני סובלת מהמחלה התל אביבית הידועה ואני משותקת רגשית.
פתאום הפרפרים בבטן חזרו
היו לי את הסימפטומים: ביליתי את הלילה במיטה של זכר/גבר תקופתי זה או אחר, ולאחר שנרדם בתום האקט לא הבנתי מה אני עושה שם, שוכבת עירומה ליד גוף זר. והדמעה על הלחי חיממה אותי באישון כל לילה, כי במגע אחר לא רציתי מלבד זה של האקס. רציתי שוב להרגיש, אבל הלב לא נענה, לא נתן להמשיך הלאה.
וכך בהפתעה, כשנפגשנו במסיבה אחרי שנתיים של כבלים רגשיים ל"לשעבר" שלי, פתאום הרגשתי אותם. הם הגיעו בלהקה שלמה מנופפים בכנפיים צבעוניות, מחייכים אליי וקורצים בשובבות – הפרפרים בבטן. לא האמנתי שהם אכן חזרו. חודשיים לפני כן נפרדנו, האקס ואני, והנה, כמו במטה קסם הוא לא עניין אותי יותר.
עפתי על כנפי הפרפרים על פני הקשת בענן. הרגשתי אותם לפני כל מפגש ובמהלך כל שיחת טלפון, ובפעם הראשונה שהתבוננתי בו ישן, ידעתי שאני מאוהבת. פנים מפוסלות, נעימות, רגועות, נשימות קטנות, ואני הודיתי לאלוהים, לטבע, לכוכבים, לים ולכל מי שאפשר שהביא לי את המתנה הזו בתקופה כה ארוכה של סבל רגשי, געגועים ודיכאון.
עם ההתרגשות הגיעו גם החששות. חיטוט פזיז בפייסבוק גילה שהיתה לו חברה רצינית במשך שנה. אופס, חברה סיפרה שהם נפרדו רק לפני חודש. טרי בכל קנה מידה אפשרי. בחדר האמבטיה שלו גיליתי את הרמזור הכי אדום בעולם: שתי מברשות שיניים. מצד שני, הוא המשיך להעניק לי חום ותחושת זוגיות טבעית שנבנתה תוך זמן ממש קצר.
עד שיום אחד, הטלפון נדם. מוזר. קבענו לדבר בלילה כשאחזור מחברה, ובמפתיע הפלאפון היה כבוי. פה כבר התחלתי להבין באינטואיציה נשית מפורסמת שמשהו קרה. באותו ערב הוא הגיע אליי. רצתי לסופר לקנות את המיץ והבירה שהוא אוהב, הספקתי להתקלח והתכוננתי לערב רומנטי.
במוחי צצו כל החוויות שעוד לא הספקנו לצבור יחד
כשהוא נכנס בפתח הדלת הכל השתבש. במקום הנשיקות הארוכות ומלאות התשוקה – נשיקה קצרה מרפרפת על הלחי. הוא התיישב לידי על הספה, מעשן בשרשרת. היד שאוחזת בסיגריה לא הפסיקה לרעוד. אני מרגישה וכבר יודעת שהרעידות האלה הן תקתוקים ופרפורי הגסיסה של מה שרק התחיל אצלנו.
"אני והלשעברית שלי החלטנו לחזור. לתת צ'אנס נוסף", בישר. הוא ניסה לא להביט בעיניי, וראיתי שקשה לו. "אני מבולבל ועצבני", הוא הוסיף. אחר כך החל לנאום ולהסביר עליו ועליה וכמה הוא היה לחוץ בקשר, וכמה הוא לא באמת היה שם ואיך הוא מתכוון לנסות להיות "נוכח" עכשיו. נשמע כאילו הוא מדקלם שטיפת מוח שדחפו לו לראש.
תוך כדי דיבורים עליהם, בזה אחר זה חזרו אליי פלאשבקים מהתמונות בפייסבוק: הנה הם מחובקים בחוף הים, רוכבים יחד על האופנוע לכיוון השקיעה או בתחפושת תואמת בפורים ועוד ועוד ועוד. בלעתי את הרוק, כי בבת אחת צצו במוחי כל החוויות והתמונות הלא קיימות והשירים שגם אנחנו היינו יכולים לצבור, אילו רק לא היתה היא בעולם.
אבל היא בעולם, וכן, היא פחות יפה ממני, ולפי הסיפורים החברים לא אהבו אותה, מפני שיש לה גם אופי מחורבן. אבל היא בלב שלו, בעבר שלו וכרגע גם בהווה. ולכן כרגע, היא יותר ממני.
אני נותרתי עם השברים, עם לב המום מכאב, ובעיקר מתחושת פספוס מרה. אומרים שכשבני זוג נפרדים זה סימן שהמלאכים של כל אחד מהם רבים מי יהיה זה שישדך להם וימצא עבורם אהבה.
מלאכים יקרים, עד ששלחתם לי כזו מתנה לחיי, למה אתם חייבים לריב על חשבוני?
- מאמרים, טורים וסיפורים על לב שבור ואהבה נכזבת ועל
אקסים
לפנייה לכתב/ת 
