מילים בסלע

האמת שלא.

"את רואה? אנשים חושבים דברים תלושים מהמציאות, ולכן זה עובר לידי".

בואי נשנה את דעתם.

"זה לא יעזור. אם אנשים חושבים שאני איזו דוגמנית מפונקת, הם ימשיכו לחשוב ככה. הרי גם את הכתבה הזו לא יקראו, מסתכלים על התמונות וזהו".

בכל זאת, אפשר לנסות. רותם סלע היא לא רק דוגמנית מצליחה, כוכבת המיני סדרה המעולה שלyes "אבודים באפריקה" וכלתו הטרייה של יורש העצר של רשת האופנה קסטרו (שאכן, מתגוררת איתו בדירה נאה אך כלל לא מנקרת עיניים בתל אביב), אלא גם מישהי שיש לה יחסים מורכבים עם מה שאנחנו חושבים על כל אלה.

היא חוזרת ואומרת בראיון הזה כי היא לא רוצה לצאת קוטרית, לא להתלונן על חוסר פרגון וצרות עין - אך ברשותה ננסה לאבחן איפה היא נגמרת והמבט עליה מתחיל. הרי כולנו אשמים בסטריאוטיפיזציה של נשים שנראות כמו סלע, כפי שהיטיבה לנסח זאת המשוררת העברייה מיכל אמדורסקי ב"רוק סתם": "יותר מדי יפה, לא איכותית". יש מצב שדחפנו אותה בעצמנו לתוך עולם משלה, כזה שבו לא בוהים בה בהשתאות וגם לא נכנסים לה לתוך חשבון הבנק האישי. מאידך, סלע (27) לא תשכנע אותי כי היא אשה קלה - עם הטון היבש, המבט המקפיא והעובדה שהיא יושבת רחוק ממני וגורמת לי להרגיש כמו גבר נבוך בדייט, שמתחנן לקצת קרבה. אין ספק: סלע לא מתאמצת שיאהבו אותה. לא מתחנפת. לא מתרגשת מהשאלות שלי. האם זה עושה אותה אנטיפתית? 

"אני פשוט חיה בבועה", היא מאבחנת, "אני עושה הפרדה בין מי שאני ומה שאני עושה. יש אצלי הפרדה מלאה בין העולם של העבודה והתקשורת לבית שלי, ליחסים שלי עם חברות שנמצאות איתי מאז כיתה ב'. אף אחד בסביבה הקרובה שלי לא יודע כלום על העבודה, לפעמים הם קוראים דברים בעיתון ושואלים אותי אם זה נכון. אין לי כמעט חברים מהתעשייה. גם כשאני בצילומים, אני בדרך כלל מתרחקת מהסטארים. משהו בתת מודע שלי פשוט מתרחק משם".

זה יכול לגרום לך להיחשב כביצ'ית על סטים, לא?

"אני מקווה שלא. אני באמת ביחסי עבודה מעולים עם כולם, פשוט לא מכניסה אותם אליי ללב".

אז רותם סלע מתמסרת בקושי, אבל ממה שהיא כן נותנת, היא נשבעת שהחיים דבש. השבוע, העולם - לפחות החלק מתוכו שמנוי ל־yes - יכול, סוף סוף, לראות שהיא שחקנית. ולא, מרקדת במשך חצי דקה בביקיני ליד אדם סנדלר ב"אל תתעסקו עם הזוהאן" לא היה נחשב בכורה בעולם המשחק, גם לא מבחינתה. זאת שמורה לדמותה של צליל, הפרזנטורית של מותג אופנה מוביל, שמגיעה עם הצוות הקבוע שלה לצילומי קטלוג אופנה באפריקה, רק כדי להתחיל קומדיה של טעויות גורליות. במבט ראשוני הליהוק נראה אוטוביוגרפי, אבל לדברי סלע, צליל משחקת משחק אגרסיבי בהרבה מזה שהיא עצמה חתומה עליו. הגיבורה רוצה להיות הכוסית של ישראל, ויהי מה. היא נשואה לדוגמן הנכון (עידן חביב מ"הישרדות"), דרוכה לגבי מעמדה במדורי הרכילות, ומתחרפנת כאשר היא חשה שהיא נדחקת הצידה על ידי דוגמנית טרייה וחטובה יותר (לוקה שקד). במקביל, היא תמצא עצמה נמשכת לחבר השמנמן ביותר במשלחת (מעיין בלום), בנו של בעל החברה (צחי גראד).

"צליל היא דמות מוקצנת, אבל היה לי חשוב שהיא לא תהיה קריקטורה. יש לה מודעות עצמית נמוכה, היא מרוכזת בעצמה ואגואיסטית, אבל היא לא טיפשה. היחס שלה לסביבה לא מאוד אכפתי, אני מקווה שאני יותר נחמדה ממנה. אני מבינה את הקונפליקט שלה - היא כבר לא צעירה בעולם הדוגמנות, מפחדת לצאת מהלופ הזה, וזה מעורר אצלה תהיות, חוסר ביטחון וחשש שהיא במצב שעומד להסתיים. זו טעות לתלות את כל עולמך בדוגמנות".

את מכירה בנות כאלה?

"אני לא באמת מכירה לעומק דוגמניות, אבל אני בטוחה שיש כאלה. נראה לי עצוב שמשהו שכל כך זמני וחולף ואין בו הרבה תוכן, הופך למרכז עולמך. צריך למלא את החיים בדברים אחרים, שלא תיתלי בדוגמנות בשיניים שלך".

להלן, אם כן, הלו"ז המלא של סלע. בעת פרסום שורות אלו היא אמורה להיות זרוקה על איזה הר בהודו עם בעלה הטרי - ולא, היא חוזרת ומבטיחה, לא במלון חמישה כוכבים שהיה פעם ארמון של איזה מהראג'ה. מיד לאחר חזרתה תתחיל סטאז' במשרד עורכי דין, אליו התקבלה אחרי לימודי משפטים בבין תחומי, שם היא גם עושה תואר שני במנהל עסקים. במחשב יש קובץ עם רעיונות שהגתה לפרויקטים טלוויזיוניים, היומן יתמלא, בעזרת השם, באודישנים לעוד תפקידים דרמטיים, ודמותה תמשיך להתנוסס על שלטי החוצות ברחבי המדינה, בעיקר בתור הפרזנטורית הבלעדית של מותג האופנה "לוצ'י".

בין כל אלה, היא ממש מקווה שתמצא זמן לסדר את תמונות החתונה שלה ממאי האחרון: "הדיסק של התמונות פשוט יושב שם ואף אחד מאיתנו לא חושב להתחיל לעבור עליהן. לדעתי לא יהיה לנו אלבום חתונה בחיים. המסיבה היתה עם אלף איש, רק אנחנו יודעים לזהות כל דודה וסבתא. חייבים לצמצם את זה בהזדמנות".

צלמי הפפראצי ישמחו לעזור, הם פיתחו מומחיות במה שקשור לחתונת השנה.

"את חושבת שדיברו על זה יותר מעל חתונות אחרות? לא שמתי לב. חשבתי שכל מי שהתחתנו בקיץ הזה קיבלו תשומת לב זהה, באמת".

אומרים שנשים נהיות מטורפות לפני חתונות, זה קרה לך?

"לא כל כך. מראש ידענו שאנחנו לא רוצים להתעסק בזה יותר מדי, ובסדר הגודל שלנו אי אפשר לעשות את זה לבד. לקחנו מפיק, והוא עשה את רוב העבודה בזמן שהמשכנו את החיים שלנו הכי רגיל. מה שהיה לי הכי חשוב זה מה אלבש. אני עובדת בעולם האופנה, אז זה היה צריך להיות יפה ואופנתי. אבל חוץ מזה רצינו מוזיקה טובה (בחתונה הופיעו, בין השאר, חמי רודנר וערן צור - ה.ב), שאנשים ייהנו, וזהו, לחזור לחיים".

ובמה החיים השתנו?

"אין שום הבדל. הכל אותו דבר. שמעתי שנרגעים יותר אחרי החתונה, אבל אצלנו באמת לא קרה כלום. נראה לי שהחיים משתנים רק כשיש לך ילדים. עם אריאל הכל קורה בצורה מאוד טבעית. היה לנו ברור כבר מהחודשים הראשונים יחד שנתחתן, דיברנו על זה. ברור שהיתה הצעה רשמית אבל זה היה בעיקר בשביל שנוכל לחגוג את זה עם החברים, וזה לא הפתיע אף אחד. לחתונה אין משמעות כמו לזוגיות טובה, כמו זו שאני ראיתי בבית שלי וגם אריאל בשלו. צריך תא חזק ויציב, זה מה שחשוב".

תהיות על הבולשיט המזוקק של עולם האופנה הישראלי. "אבודים באפריקה"

ואת רצינית, עכשיו? הודו?

"בטח. אנחנו נוסעים לצפון. זו העונה, להיות בהרים. אני כבר הייתי בהודו, אבל זו פעם ראשונה של אריאל, אני מנסה לטנף אותו. כשרואים אותו לא חושבים על הודו, אבל הוא כן טייל בנשמה שלו, הוא מאוד אוהב לחוות תרבויות אחרות, הוא פשוט רגיל לראות עולם דרך מלונות טובים וזה לא יקרה בטיול הזה. מראש הגדרנו את זה כטיול מוצ'ילרים. אני כל הזמן מנסה להסביר לו מה זה אומר, שיכול להיות שיהיו פשפשים במיטה ושנגיע למקומות שנתקלח עם דלי. לי אין בעיה, כי עשיתי את זה כבר, אבל לפעמים אנשים מקבלים שוק מהריח והלכלוך, זה הלם וצריך לעבור אותו. או שאתה מתאהב בזה, כמוני, או שאתה נחרד. אם הוא יעבור את ההלם הראשוני, יהיה בסדר".

איך אפריקה, יחסית להודו?

"היה מאוד קשה. היו שם דברים שלא ראיתי במקומות אחרים, לא בהודו ולא בדרום אמריקה. היינו באוגנדה, במקומות שאי אפשר להגיע סתם, בטיול, אלא שנמצאו אחרי אחרי סיורי לוקיישנים של חודשים. זה הביבים של הביבים, הם חיים בעוני נורא ואת איתם שם, בתוכם כל הזמן. נכנסתי לבתים לעשות פיפי, או שלא היו שירותים והוציאו לי גיגית. זה לא שישנו במלון מפואר כמו בסדרה. יש סצנה שבה אנחנו הולכים לאיבוד בסוואנה, ואשכרה ישנו באותו לילה באמצע שומקום".

היה לכם קשר עם האוכלוסייה המקומית?

"כן, הם מתקהלים ומדברים אנגלית, אז מדברים איתם. הם מספרים לך שהילדים שלהם לא הולכים לבית ספר, כי זה עולה 10 דולרים לחודש והם לא יכולים לשלם על זה. את מנסה להיות רגישה, לתת להם כשיש לך, לחלק להם שוקולד. לפעמים המגע עם המקומיים מפחיד, כי היינו במקום עם מגיפת כולרה, ויש ילדים שמתרוצצים עם פצעים פתוחים לידך, ולכי תדעי, אולי יש להם איידס. הרי שם לכל אדם שלישי יש איידס, זה מטורף".

בסדרה, יחסי העולם המודרני עם העולם השלישי מוצגים כניצול. חשבת על זה שם?

"אני לא חושבת שניצלנו אותם. ניסינו להיות רגישים, כל איש צוות ממש אימץ לו ילד בזמן הצילומים והיה מאוד קשה להיפרד. אתה מרחם עליהם, אבל הם לא מרחמים על עצמם. הם שמחים, במין חוסר מודעות של מי שזה מה שהוא מכיר".

איך התמודדת עם מצבי הלחץ שם?

"אני לא מפונקת, איפה שזורקים אותי אני בסדר. עם כל הקשיים, היה לי נורא כיף וחזרתי בהיי, עד עכשיו אני שומרת על קשר עם כולם ונהיינו חברים טובים. צחי גראד, למשל, עזר לי המון עם המשחק. הוא דיבר איתי על הקשר בין תנועות גוף לטקסט, אלה דברים שאני לא יודעת בעצמי. אני לא יכולה להגיע לרמה של מישהו שלמד שלוש שנים בבית ספר למשחק".

זה נחמד שבסדרה יש לך מתח מיני עם הבן של הבעלים, קצת כמו אריאל, לא?

"לא חשבתי על זה! טוב, צריך לראות מה יהיה בינינו, אני לא רוצה לעשות ספוילר. מעיין בלום עשה לי חיים קשים בחזרות, כי כל הזמן צחקתי. הוא בן אדם כל כך מצחיק, שאת נקרעת גם בלי שהוא מדבר. היה לנו חיבור מדהים, הוא מקצועי נורא כשחקן. גם עידן חביב משחק מדהים בעיניי, והוא נשמה טובה ותמימה. אני והוא זה קצוות, שנינו אנשים טובים, אבל הוא תמים שלא רואים כמוהו ואני הכי לא תמימה. יש בי משהו יותר מתוחכם במחשבה, הוא טוב לב ופשוט ללא גבולות".

תכני "אבודים באפריקה" אילצו את סלע להתמודד עם תהיות על הבולשיט המזוקק של עולם האופנה הישראלי, ממנו היא ממשיכה לשאוב. היא הגיעה אליו בתור ילדה בת 16, בתם של מנכ"ל חברת ציוד רפואי ומורה מקיסריה, שמאמינים בכסף ישן, השכלה גבוהה וחוסר התלהבות מאור הזרקורים. אחרי שנה וחצי של עבודה, סלע הפעוטה גילתה שהיא לא רוצה את זה מספיק. היא חזרה לאלמוניות, אפילו עשתה צבא מלא בצעד חתרני למדי, אבל שבה אל הסטים עם השחרור. בגלגול השני, קטפה קמפיינים למותגי אופנה כמו TNT, גו אנדר ולוצ'י, התארחה ב"לימוזינה" של גיל ריבה בתור הדוגמנית שהורידה את התחתונים (אז זה עוד נשמע שערורייתי) - ואז נחתה בתפקיד כתבת שטח של גיא פינס. לפני שנתיים היתה גם בשתי תוכניות של "רוקדים עם כוכבים" בטרם הודחה באכזריות, אבל אם לא רקדנית, לפחות את המעבר המיוחל למשחק היא מתכננת לצלוח, לא משנה כמה ניסו ונכשלו לפניה: "אני הולכת להרבה אודישנים, אבל 'אבודים באפריקה' היתה פעם ראשונה שממש נלחמתי על תפקיד. יכולתי לעשות את 'נשות הטייסים', הציעו לי יותר כסף ועבודה יומיומית ארוכה יותר, אבל רציתי לעבוד עם הבמאי יובל שפרמן, להראות שאני יכולה לעשות משהו איכותי, ולכן אמרתי להם 'לא'. ואז היו בירוקרטיות של yes ו־HOT, כי הייתי מזוהה עם הכבלים בגלל פינס. היה צורך להפעיל מרפקים, שאין לי בדרך כלל, ונלחמתי על זה כמה שיכולתי".

העובדה שהסדרה קצת מתכתבת עם חייך עזרה?

"אני מקווה שקיבלתי את התפקיד בזכות כישורי המשחק שלי, אבל אני מניחה שחלק מהסיבה זה גם כי אני באה מהעולם הזה, מבינה את ההתנהלות על סט עם צלם. בכל זאת, אני חיה את זה".

ומכירה את הזיוף שמדברים עליו ב"אבודים באפריקה"?

"ברור לי שיש המון זיוף. כשעבדתי בגיא פינס, למשל, למדתי להסתכל על הכל מהצד. כשאת מגיעה לאירוע זה שונה מאיך שזה נראה בטלוויזיה. יש לך תחקיר ביד, את יודעת למה את צריכה כל סינק ולמה באת לראיין, את לא מתלהבת מההשקה וממש לא חיה בסרט שאת בהוליווד. את מרגישה הכי חיצונית להתרחשות הזו, והצוות והצלמים הכי ציניים כלפי זה. צריך להשיג את האייטם ויהי מה, אין כזה דבר לחזור בלעדיו. גם 'אבודים באפריקה' כתובה באופן ציני, אבל החוויה שלי מעולם האופנה טובה יותר מזו שמתוארת שם. אולי בחורה שמתחילה עכשיו וצריכה למצוא את הדרך שלה למעלה, יהיו אליה פחות נחמדים, אבל אני לא במעמד כזה היום".

• את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"