לו הייתי רוטשילד על ארבע: עם הכלב בקיסריה

מידע שימושי:

אורך המסלול: כ-6.5 ק"מ.

אופי המסלול: הליכה מעגלית קלה.

נקודת התחלה וסיום: מגרש החנייה של המרכז המסחרי בשדרות רוטשילד שבקיסריה. לבאים באוטובוס, קו 76 של חברת נתיב אקספרס נוסע בין חדרה לקיסריה שמונה פעמים ביום בימי חול, ושש פעמים ביום בימי שישי.

• למפת מסלול הטיול בקיסריה (באדיבות אתר openstreetmap)

יש המעריכים כי בשיא תפארתה התגוררו בקיסריה הרומית כמאה-אלף איש. ביישוב המודרני הנושא את אותו שם, מתגוררים כ-4,900 תושבים בלבד, אף כי שטחו גדול בהרבה מזה של השרידים הסמוכים. רוב המבקרים באזור פוקדים את הגן הלאומי, את הנמל ואת שרידי המבנים הדוממים. לאחר מכן הם קופצים אל הקצה הדרומי של אמות המים המוליכות אל העיר וממשיכים בדרכם. חבל. היישוב המודרני והמטופח, שנוסד ב-1977, מציע טיול נעים, מוזיאון ייחודי, פסיפס ענק ומשומר ורצועת חוף יפיפיה.

פארק הספסלים. עוד נגיע לכאן לקראת הסוף (צילומים: אורי תאר)

שני מוזיאונים

המרכז המסחרי של קיסריה על-שם משפחת רוטשילד שוכן בשדרות רוטשילד, כקילומטר מצפון לכביש 6511 המוביל אל היישוב ממחלף אור עקיבא שבכביש החוף. בפינה הדרומית של המבנה מתנוסס סמלה של משפחת רוטשילד, חמישה חיצים המצטלבים בנקודה אחת, ומסמלים את אחדותם של חמשת האחים שייסדו את האימפריה הכלכלית. הברון רוטשילד שהיה בעליה של האדמה העניקה למדינה,

והקים את "קרן רוטשילד קיסריה". החברה לפיתוח קיסריה קמה כחברת בת של הקרן והיא מנהלת את היישוב עד היום, במודל שאין דומה לו בישראל.

את חברו הטוב ביותר, היסטוריה פחות מעניינת, והוא משך אותי דרך מעגל התנועה הגדול אל צידה האחר של השדרה. כאן בצילו של מגדל המים הענק, ניצבים בית הכנסת ובית הספר היסודי של היישוב, אבל שני המבנים הגדולים של מוזיאון ראלי, מייד מצפון למגדל, הם אלה שמושכים את העין. גם אם לא נכנסים אל המוזיאון, אי אפשר שלא להתרשם מהמקום. המוזיאון נוסד על ידי הארי רקנאטי והוא פתוח לביקור ללא תשלום בכל יום למעט ימי ראשון ורביעי, בין השעות 15:00-10:30.

מרשים גם מבחוץ. מוזיאון ראלי (צילומים: אורי תאר) 

המבנה הדרומי הוא המאוחר יותר ונחנך בשנת 2007. הוא מכונה "זכרון ספרד" ומוקדש, כפי שרומז עליו שמו, לתרבות יהדות ספרד. המבנה מעוצב בסגנון ספרדי, קירותיו מטוייחים בקפידה והוא נושא גג רעפים אדום. החצר המרכזית המרוצפת בשיש, עוצבה בסגנון ארמון אלהמברה בגרנדה, ובה מזרקות ופסלים. מול הכניסה למבנה ניצב אובליסק לזכר יהדות איטליה ולזכר האיטלקים אשר סיכנו את נפשם והצילו יהודים במלחמת העולם השנייה. המבנה הצפוני והוותיק יותר, מוקדש לאומנות לטינו-אמריקאית ואירופית, וכולל אוסף פסלים של האמן הספרדי סלוואדור דאלי, תערוכה ארכאולוגית וגן פסלים. גם מבנה זה מרשים בחזותו הקולוניאלית הקלאסית.

השביל בשדרות רוטשילד. ארוכות ומטופחות

שדרות רוטשילד, 30899

אז יש בישראל עוד רחוב בשם שדרות רוטשילד, והוא נמצא בקיסריה, מיקוד 30899. שדרות רוטשילד הוא הרחוב הראשי של היישוב שעובר מדרום לצפון כעמוד שידרה בין כל שכונותיו ואתריו, והוא ארוך בהרבה מעמיתו התל-אביבי המפורסם. אמנם אין כאן שדרה מרכזית בין מסלולי התנועה, אבל משני צדדיו של הרחוב ניטעו עצים וצמחי נוי, הוכשרו רחבות דשא שבהן מספר גני משחקים ושולבו עתיקות.

לאורך צידה המזרחי של השדרה נסלל שביל אספלט להולכי רגל ורוכבי אופניים, בעוד שהצד המערבי מעוצב כחורשה. צעדנו לנו לאיטנו בשביל האספלט לכיוון צפון, ונהננו מהשמש המלטפת ומרוח הים של שעות אחר הצהריים. בכניסה לאחת השכונות התיישבנו ברחבת דשא מרווחת למנוחה ולשתייה, וקשרתי את חברו הטוב ביותר אל עץ. בחורה צעירה צעדה בצידו האחר של הרחוב המוביל אל השכונה. כשהבחינה בנו, אולי ממרחק של 25 מטרים, היא נעצרה.

-"אתה מחזיק אותו?" קראה לעברי.

-"הוא קשור לעץ" עניתי.

-"לא חשוב, תחזיק אותו", היא המשיכה.

-"בסדר בסדר, אני גם מחזיק אותו", אמרתי והנחתי את ידי על הרצועה.

הבחורה החלה להתקדם ברחוב הרחב בזהירות, בוחנת אותנו בשבע עיניים, נכונה לרגע בו חלילה הכלב יסתער לעברה, יעקור את עץ הדקל ממקומו ואולי גם חלק מרחבת הדשא. חברו הטוב ביותר, יש לומר, היה עסוק בליקוק כפות רגליו.

-"אתה לא עוזב אותו, כן?" ביררה שוב.

-"לא, לא עוזב, ואני בטוח ולא צריך חבר טלפוני", הבטחתי. היא חלפה על פנינו, האיצה את מהלכה ופנתה ימינה אל השדרה. הבטתי אל התכלת שמעלי וסיננתי "אתה בוחן אותי, נכון?"

בין שני יישובים

המשכנו לצעוד צפונה בשדרה, ובדיוק לאחר שני קילומטרים היא הסתיימה במעגל תנועה שמעברו חולות. 100 מטרים מצפון לשם נמתחת סוללת עפר גבוהה למדי, החוסמת את הנוף צפונה. טיפסנו אל עמדת תצפית על ראש הסוללה, ובתיו של הכפר ג'אסר א-זארקא נפרסו ממש לפנינו, במרחק של כ-30 מטרים. הבטתי צפונה אל בתי ג'אסר ואל הכרמל שברקע, אחר-כך דרומה אל קיסריה ואל ארובות תחנת הכוח בחדרה, אחר-כך שוב צפונה ושוב דרומה.

מבט צפונה מהסוללה - ג'סר א-זארקא

הסוללה הזו היא הרבה יותר מחיץ פיזי בין שני יישובים; היא גבול בין אורחות חיים, גבול בין שני מגזרים. רק הים במערב משותף לכולם. חברו הטוב ביותר הביט רק לעבר הכפר הערבי. באפו עלה כנראה ניחוח שיירי הדגים שדגים התושבים בכל יום, ואשר מצאו את דרכם אל ערימות האשפה הגלויות. אולי הריח ניחוח חתולים אשר נמשכו גם הם אל הדגים. אני משוכנע שחלומו הרטוב של הכלב הוא להנחות יום אחד את התוכנית "הלוכד לחתולים".

...ומבט דרומה - בתי קיסריה

בין שתי אמות

גלשנו מערבה לעבר הים והתחלנו לצעוד דרומה לאורך רצועת החוף והחולות שרוחבה כ-400 מטרים. שתי אמות מים מלוות את החוף - האמה הגבוהה שהוקמה בתקופה הרומית, והאמה הנמוכה שהוקמה מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, כדי לתת מענה לצריכת המים הגוברת של קיסריה העתיקה. חלק זה של האמות פחות שמור ופחות מוכר מהחלק הדרומי הסמוך לעיר העתיקה, אולם התוואי ברור והתעלות גלויות היטב.

ניתן לצעוד על קו החוף החופף במקום זה לשביל ישראל, על האמות ממש (מה שלא מתאפשר דרומה משם) או ביניהן, ואנחנו זגזגנו בין האפשרויות. בסופו של דבר, נטשנו את החול המקשה על ההליכה וצעדנו על החוף שנכבש בגלי הים. לאחר כשני קילומטרים הגענו אל שני מגרשי חניה, הראשון חולי והאחר סלול, ופנינו שמאלה, לכיוון דרום-מזרח, אל דרך הים.  

מגרש החניה בחוף ואמת המים

120 ציפורים וספסלים ממוחזרים

מרחק 800 מטרים בדרך הים, משתרעת חורשה מצד שמאל של הכביש, ושלט הכוונה מורה שמאלה אל פסיפס הציפורים. הפסיפס הענק שימש כרצפת החצר המרכזית של ארמון ביזנטי ששכן מחוץ לחומות העיר. הפסיפס עצמו באורך 16 מטרים וברוחב 14.5 מטרים, מורכב מ-120 מדליונים ובכל אחד מהם עוף - טווסים, שקנאים, חסידות, פסיונים, אנפות ועוד. המדליונים ערוכים ב-12 שורות, ומתוכננים כך שכל אלכסון מציג את אותה ציפור. מסביב למדליונים מסגרת שבה משולבים עצי פרי ודמויות בעלי חיים, והמראה מרהיב.  

12 שורות, 120 מדליונים. פסיפס הציפורים

ממש מדרום לפסיפס, בחורשה קטנה שוכן "פארק הספסלים" שבו ספסלים צבעוניים, העשויים מחומרים ממוחזרים ומפסולת תעשייתית מאזור התעשייה של היישוב. מהחורשה שנמצאת ממש בשדרות רוטשילד, יצאנו שוב אל השדרה, פנינו שמאלה (צפונה), ולאחר הליכה קצרה של 750 מטרים חזרנו אל נקודת ההתחלה.