זוהי סדום: "ההר הלבן תמיד" הוא לא קטע מסרט

נוסעים דרומה? אתם חייבים לעצור בהר סדום שמורכב ברובו ממלח: תופעות גיאולוגיות, מערות מלח ותצפית מרהיבה מחכים לכם במקום. תשאלו את אשת לוט שתקועה פה כבר שנים

זיו ריינשטיין פורסם: 06.12.10, 08:50

"בירידות סדום

על צלע הר נוטף דמעה

כביש מתפתל

אנשים בלי מנוחה

רוחות במנוסה

זה ים המלח"

(מתוך "ים המלח" מילים: מוש בן ארי)

לוט, חגיגות מין, אש וגופרית ושאר אסוציאציות עולות במוחנו כשאנחנו חושבים על סדום. אבל כשמטיילים באזור שבו שעל פי המקרא הושמדה "עיר החטאים" - לא מבינים איך מקום כך כך מיוחד ויפה בכלל קשור למשהו שלילי.

הר סדום הוא תופעת טבע גיאולוגית וייחודית של הצטברות מלח ומינרלים אחרים שהתגבשו ועלו למעלה מתוך קרקעיתו של ים המלח, ששכן במקום בעבר והצטמק. אורכו של ההר כ-11 ק"מ, רוחבו כקילומטר ושיא גובהו 200 מטר לערך - נמוך מפני הים התיכון ב-200 מטר פחות או יותר.

קפצתם לים המלח בסוף השבוע? שומה עליכם לתת גיחה לתצפית הר סדום, שתחשוף בפניכם את אחד המראות היפים של ארץ ישראל. בריכות מלח שמהן מוציאים מינרלים כמו קרנליט ואשלגן פזורות למול עיניכם, הרי מואב הירדניים משתקפים בממי המלח שאינם זעים ממקומם והכפרים הירדנים, "חנזירה" ו"סאפי", טבולים בתוך ירוק שגורם לך לקנא בכמות המים של הצד השני.

תופעת טבע גיאולוגית וייחודית. הר סדום (צילומים: זיו ריינשטיין)

בריכות המלח והרי מואב משתקפים מתצפית הר סדום. אל תחמיצו!

הכפר סאפי, אגב, זוהה על ידי הארכאולוג אלעזר (ליפא) סוקניק, כבית הקברות יהודי של העיר המקראית "צוער", אחת מחמש ערי הכיכר (הערים הנוספות הן: סדום, עמורה, אדמה וצבויים) שלא הושמדה בידי "הכל יכול" במהפכת סדום ועמורה. מכל מקום, סוקניק מצא כאן בית כנסת עתיק ומחקרים גילו שבמקום שכנה העיר צוער מתקופת המאה החמישית לספירה. האם זו אותה צוער של "פרשת סדום"? לכך אין עדיין הוכחות.

נחל פרצים: לטייל בתוך עוגת רולדה

לאחר שספגתם עוד כמה רגעים מהנוף והשקט, תוכלו לרדת מערבה למישור עמיעז, שאף הוא היה קרקעית של אותה ימת מלח שלפני מיליוני שנים היה אורכה כ-220 ק"מ. היום נותרו רק 40 ק"מ, וממשיכים לרדת. השם עמיעז בא מהשם הערבי "סתאח אל עמעז" כלומר, שטח מרעה העזים, הצאן שלפני שנים רבות, תאמינו או לא, היה יותר ירוק עקב הגשמים. בשטח הישר והעצום הזה עוברים מספר נחלי אכזב שמומלצים לטיול: נחל אשלים נחל עמיעז, נחל עזגד, וגולת הכותרת: נחל פרצים, שבו מיד נטייל.

נחל פרצים, שידוע בערבית גם כ"נוקבר אל-בַרְלֵה" (שמשמעו המעבר הצר של הפרדות), הוא אחד הנחלים המיוחדים שבאזור. נתיב ההליכה מתחתר בין סלעי חוואר הלשון הרכים והמתפוררים, שעשויים שכבות-שכבות של חרסית (אפרפרה) וגיר (לבן) שנוצרו עקב משקעי קיץ וחורף. השכבות בסלע יוצרות צורות סימטריות כתוצאה מויברציות ססמיות שהתרחשו, ממש כמו בעוגת רולדה. ייתכן וזו צורת סלעים אנדמית - כלומר, שמוצויה רק במקום אחד בעולם - מחזה פשוט יפה.

בהמשך הנחל נמצאת מערת הקמח, שקיבלה את שמה הודות לסלעים המתפוררים שגרגיריהם דומים לקמח. הכניסה אליה אסורה מחשש להתמוטטות. בנחל פרצים מומלץ לטייל בימי ירח מלא - או אז משתקף אור הלבנה בקירות הסלעים הצחורים, שמאירים באופן טבעי את הדרך היפה.

בלילות של ירח מלא, המקום מואר באופן טבעי. נחל פרצים

השכבות בסלע לשון החוואר יוצרות צורות, כתוצאה מויברציות ססמיות

בעקבות אשת לוט

ומנחל פרצים לערוץ הדגים. בירידה מהר סדום לכיוון בריכות ים המלח וכביש מספר 90, הכי כדאי לרדת דרך ערוץ הדגים, שנקרא כך משום שנמצאו תבליטים של דג נאווית המלחות בין שכבות סלעי החרסית שבו הוא חותר. התופעות הגיאולוגיות המרהיבות שיקיפו אתכם מכל עבר נקראות "מִצלעות" (פלטות סלעים אנכיות), שנוצרו תוך כדי תהליך סחיבה מטה של הסלע כתוצאה מיצירת השבר הסורי-אפריקני, שגרם לשכבות הסלע האופקיות להישבר ולהפוך לאנכיות.

הרכב הסלעים האדמדמים-חומים משני הצדדים, הוא אבן חול, חרסית וגבס שקיבלו את צבעם הודות לתחמוצת הברזל, או בשפה פשוטה: גם סלעים סובלים מחלודה.

תוך כדי הירידה בערוץ, פתאום הוא נעלם, או יותר נכון סוטה ממסלולו וממשיך "לזרום" בתת הקרקע. בימי גשמים בעבר, הגיע הערוץ והמים שבו אל שכבה מסיסה של מלח, הֵמִיסָה ויצר ארובה שהתחפרה דרך הסלע עד פני הקרקע של ים המלח, שהפכה מערה. זוהי מערת סדום, הידועה גם כ"מערת אשת לוט", שלפי הפולקלור הפכה לנציב מלח לאחר שנסה מהעיר והביטה אחורה לעבר סדום. אבל אני חושב שהיא אהבה את הנוף ופשוט השתקעה שם. את הארובה של מערת סדום רואים, אם כן, בירידה מערוץ הדגים אבל הכניסה אליה מתבצעת מכביש מספר 90. קחו איתכם פנס.

מערת סדום אינה מערת המלח היחידה באזור, ונמצאים כאן עוד מספר מערות מעניינות שצמודות למדרון המזרחי של הר סדום, כמו מערת ארובותיים, מערת הקולונל ומער הסורג (מלחם). ההליכה בתוך המערה החשוכה ועד סופה אורכת כעשר דקות בעלטה, אך אורו של פנס טוב חושף נטיפי מלח יפים ושכבות מלח שמרכיבים את המערה, ובעצם את הר סדום. מחוץ למערה שרידי אכסניית נוער שהוקמה במקום ב-1954, אך סלע שהדרדר והרג את אחת הלנות לפני עשרות שנים - נתן את האות לסגירתה.

למה היית חייבת להסתכל אחורה? למה? "אשת לוט" מעל מערת סדום

שכבות מלח שמרכיבות את הסלעים. חניכי קורס מורי דרך "חלמונית" במערה

צ'ק פוסט נוסח רומא

אם נאלצתם לחזור הביתה, צפונה, ולעזוב את "ההר הלבן תמיד", עשו זאת דרך כביש 31 היוצא מנווה זוהר. מעט אחרי העלייה מערבה, נמצאת מימין תצפית נהדרת לנחל זוהר ובתחתיתה נמצא מצד זוהר - מצודה רומית-ביזנטית מהמאה השלישית או הרביעית לספירה, שהיתה חוליה בשרשרת של מצודות וביצורים צבאיים שהגנו מפני פלישות לארץ ישראל, ומכונים גם "קו הלִימֵס", מהמילה Limit=גבול.

המבצר נמצא דווקא במקום נמוך, על קרקעית הנחל, בניגוד למבצרים שתמיד מוקמים על הרים וגבעות שמהן ניתן להשקיף למרחק, היות וכנראה שימש כצ'ק פוסט נגד מבריחי מלח שהיה מוצר יקר ערך באותם הימים. המלח (sal) שימש כמשכורת לחיילים, ומכאן גם שמם soldiers או השם האנגלי למשכורת - salary.

הנתיב הזה, שעובר דרך נחל זוהר, היה הנתיב המרכזי של מבריחי המלח לכיוון באר שבע, חברון וירושלים, והאמפריה הרומית שהיתה מודעת להברחות ולקומבינה שעושים עליה, בנתה את המצד בתחנת מעבר הכרחית ולא דווקא אסטרטגית. מאוחר יותר, שימש הנתיב גם את לוחמי חטיבת הנגב ב"מבצע לוט" (נובמבר 1948), מבצע שקדם ל"מבצע עובדה" שבו נכבש הנגב הדרומי ואילת. מטרתו של מבצע לוט היתה שחרור מפעלי ים המלח ממצור ממושך של שבעה חודשים שהטילו הירדנים.