השוואה בינלאומית: ישראל מפקירה את אזרחיה
הכבאים לא לבד. נתניהו מתגאה בניהול היעיל של המדינה, אך מספר המורים, השוטרים והאחיות בישראל נמוך באופן מבהיל גם ביחס למדינות עם רמת חיים דומה לשלנו. השירות הציבורי שלנו מתגלה כחלש, מוזנח ומקופח. אפשר אחרת
השריפה בכרמל פתחה תיבת פנדורה. הכישלון בכיבוי האש עורר גל של זעם ציבורי: לכולם ברור שנעשו פאשלות קטלניות, והרשויות ממהרות להתנער מהאחריות ולהטיל אותה זו על זו. מההאשמות עולה ויכוח מכוער וישן, שנוגע לא רק לכבאים אלא לגופים ציבוריים נוספים - האם עובדי הציבור בישראל יעילים? האם הם חרוצים ומסורים, או איטיים ועצלים? והאם כישלונותיהם - כמו השריפה - הם באשמתם, או שהם נובעים מהזנחה מצד הממונים עליהם וממחסור בכוח אדם ובציוד?
לא נוכל לתת כאן תשובה לשאלת היעילות, וספק אם היא קיימת. לאזרח שמשלם מסים ומחכה בתור יש נטייה קבועה וטבעית לבוא בטענות לעובד הציבור, שלעתים הן מוצדקות ולעתים אינן. קשה למדוד יעילות ושיטות מדידה שונות נותנות תוצאות שונות. כדי למדוד צריך שיהיה גם למה להשוות, וזה עוד יותר קשה: רק מעט אזרחים קיבלו לאורך זמן רב שירות מרשויות רבות בהרבה מדינות שונות, וגם הם אינם תמיד אובייקטיביים ביחס למדינה שלהם.
אבל יש דבר שקל למדוד ולהשוות: היקף כוח האדם והשכר. האם השירות הציבורי שלנו מנופח או מצומק ביחס לעולם? האם הממשלה משקיעה בו - כלומר, בציבור, יותר או פחות מממשלות אחרות?
כדי שההשוואה תהיה הוגנת, התעלמנו ממדינות עשירות כמו ארצות הברית ודנמרק, והתמקדנו באלה שרמת חייהן דומה לשלנו, עם תוצר לנפש של 25-35 אלף דולר לשנה: קפריסין, דרום-קוריאה, צ'כיה, סלובקיה, יוון, איטליה, ספרד וניו-זילנד, ובממוצע המדינות בארגון ה-OECD, שאמנם כולל את סקנדינביה אבל גם את טורקיה ואת מקסיקו. הנתונים נמצאים באתרים רשמיים של הממשלות השונות, וגם באתר OECD.
התעלמנו מגופים קטנים כמו מכון התקנים, והתמקדנו בשלושת הגדולים והחיוניים ביותר: המשטרה , בתי הספר ומערכת הבריאות. התמונה העולה מההשוואה היא חד משמעית: הכבאים אינם לבד. השירות הציבורי שלנו הוא החלש, המוזנח והמקופח ביותר.
