הנשים בהריון - הבעלים סובלים מבחילות וצרבת
בזמן שהנשים שלהם עוברות את ההריון בשלווה וללא תלונות, הם הולכים לישון מוקדם, סובלים מכאבי גב ובחילות ומצטלמים עם הכרס התופחת. "זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות" בשלושה סיפורים על גברים שלוקחים את ההריון ברצינות
כשמורן גולן (30) מראשון-לציון הייתה בשליש האחרון להריונה השני, היא הרגישה בסדר גמור. באופן מפתיע, מי שסבל מהסימפטומים האופייניים להריון - בחילות, הקאות, כאבי גב - היה דווקא בעלה אלרם .(35) "כמו לפני שלוש שנים, בהיריון של הבן הבכור אורי, גם בפעם הזו היו לי צרבות," מספר האב הטרי שבתו נועה נולדה בחודש שעבר.
"חוץ מזה, עליתי במשקל כי היה לי תיאבון מוגבר, ונאבקתי גם בעייפות כרונית, שאופיינית לסוף ההיריון אצל נשים. כשנפגשנו עם חברים בערב, אני זה שהיה חותך פתאום ואומר, 'הולכים, צריך לישון,' והתגובה הראשונית הייתה: 'למה? אתה בהריון?"
- כבר ביקרת בערוץ הריון ולידה
שלנו?
הפעם אולי גם הבעל צריך לקרוא:
- כך תתמודדי עם תופעות מטרידות בהריון
- איך להפחית בחילות בהריון
מדריך: אילו תרופות מותרות בהריון, ומאיזה עדיף להימנע?
ההסבר לכל התופעות הללו טמון, לפי אלרם, בזוגיות ההדוקה. הוא ואשתו עובדים ביחד בחברת "איי גיפט" ליבוא ולשיווק מתנות שהם בעליה, ונחשבים בכלל לשניים שהם אחד. "הסיבה לכל הסימפטומים שחוויתי היא כנראה האהבה, הסולידריות וההזדהות עם המראה החדש של מורן. זה היה ככה גם בהריון הקודם, שבו הייתי מעורב עוד יותר בדברים כמו ליווי לבדיקות. בנוסף, אין ספק שאני אוהב תשומת לב ולהיות במרכז, והיה כאן אלמנט של קריאה, 'היי, גם אני פה' לכל אלה שהתמקדו בבטן של מורן. לפעמים גם נאנחתי 'איה' ו'אוח,' ולמעשה בכל ההיריון הזה קיבלתי מסאז'ים הרבה יותר מאשר הענקתי."
רק בשבוע ה38- נזכרה מורן שההריון הזה הוא בעצם שלה. "אמרתי לו, 'זהו. עכשיו תורי. אני כבר בחודש תשיעי, וגם אני רוצה תשומת לב. תכלס זו אני פה בהריון. אני זו שצריכה לנוח. מה אני אשמה שאני מרגישה טוב'? לא פיברקתי כל מיני מיחושים, וממילא אלרם הצליח לעורר סביבו עניין והקדים אותי בכל פעם מחדש."
דילמת הבוגבו
אלרם הוא לא הגבר היחיד שלקח את המשפט "אנחנו בהיריון" כמה צעדים קדימה. אדיר וישניה (30) מחולון, היועץ הפוליטי של שר הרווחה לשעבר בוז'י הרצוג, סבל מנדודי שינה לא פחות מאשתו לידר ,(27) מנהלת הדרכה בחברת "נטלי", שילדה לפני כמה שבועות את בתם הבכורה נויה.
"כמו כל אישה הרה לידר קמה הרבה בלילה, ואני איתה," הוא מספר. "לא יכולתי להמשיך לישון. דאגתי, שאלתי אותה אם הכל בסדר ומה להביא לה. חלקתי איתה גם את הדחף לאוכל מסוים. פעם אחת היא התקשרה מהעבודה ואמרה שמתחשק לה מאוד מלון, ולמרות שהייתי באזור לא הצלחתי למלא את מבוקשה. עד היום יש לי רגשות אשמה על זה.
"החשקים שלה עוררו גם אצלי את התאווה למאכלים ספציפיים. פתאום רציתי, בעצם הייתי חייב, לאכול פיצה. זה קרה לי גם עם גלידה. פעם אחת הזמנתי פיצה בגלל חשק בלתי נשלט, ולידר כמובן תפסה טרמפ ונהנתה מההזמנה. לפעמים היינו יושבים באמצע הלילה ואומרים בהתלהבות, 'בוא נזמין גלידה."'
אדיר היה מעורב בהריון עד לפרטים הקטנים ביותר של סקירת המערכות. "הלכתי עם לידר לכל בדיקה ובדיקה, אפילו לבדיקות דם. מהרגע שנודע לי שהיא בהריון, הציפה אותי התרגשות גדולה וציפייה להיות הורה. מבחינתי זה היה מאתגר ללכת אל הלא-נודע. ניסיתי להוריד את ההתרגשות למצב של הדחקה, כדי שאוכל להמשיך לתפקד כרגיל, אבל מתברר שאי-אפשר להדחיק את הרגשות האלה. תחושות האחריות, הציפייה והדריכות רק נסקו.
"זה גרם אצלי גם לירידה בריכוז וגם לירידה של עשרה קילוגרמים בחצי שנה, ואני לא הייתי שמן אף פעם. לידר, מצידה, הרגישה כל תופעת לוואי שרשומה בספר: הקאות, בחילות, צרבות, פריחות, גירודים, והיא לא התפנקה אף פעם. אני מעריך את זה מאוד."
את תופעת הקינון אדיר חווה בעוצמות גדולות הרבה יותר מאשתו. "בשבוע 33 לחצתי על לידר שנקנה כבר הכל. הייתי מעורה בכל שמות המותגים של העגלות לתינוקות, ואני גם זה שהתעקש על קורס הכנה ללידה, למרות שלידר רצתה לוותר. בגלל שהגענו בשבוע מאוחר לקורס שרצינו וכבר לא היה שם מקום, התקשרתי לכמה הנהלות של בתי חולים באזור לברר לאן בכל זאת אפשר להצטרף. בקורס כמובן רשמתי כל דבר ושאלתי כל שאלה שעלתה לי בראש, בזמן שגברים רבים שהיו שם נגררו אחרי נשותיהם בלית ברירה. המעורבות הזו הייתה חשובה לי, ואני מאמין שזה הוערך עלידי הסובבים אותנו."
לידר לא חשה שבעלה גנב לה את תשומת הלב. "נכון שאדיר היה שותף לסימפטומים, אבל אני בכל זאת הייתי במרכז. הוא קם איתי והתעורר גם אם לא הייתה לו דרך לעזור, ובעיניי זה מאוד יפה. הוא גם תידרך את כל המשפחה, ואפילו חילק הוראות לסבתא שלא תיתן לתינוקת סוכריות בעתיד. ראיתי את התסכול שלו כשסבלתי מבחילות ואת חוסר האונים כשרצה לעזור. הוא היה שותף מלא. אגב, הוא גם עבר שינוי: פעם הוא אמר שבחיים לא יחליף חיתול, ועכשיו הוא מוכן לזה כמו גדול".
איזה סימפטום הריון תפס אותו הכי חזק?
"אדיר עבר איתי הכל, אבל ללא ספק טמטמת ההריון לקחה בגדול. הוא שכח שמות, לא היה מרוכז. בתחומים שהוא היה בהם תמיד הכי חריף ומבריק הוא פתאום שאל אלף שאלות, אפילו לא הצליח להיכנס לחניה כמו שצריך."
"פיתחנו סלידה לתפוזים"
בסוף נובמבר צפויה להיוולד בתם הבכורה של יפתח (34) ונעמה (30) צוקרמן, הוא מנהל מכירות וגיוס סטודנטים במרכז האוניברסיטאי אריאל והיא בנקאית. עד שזה יקרה, הוא בקושי מצליח להחזיק את העיניים פקוחות מרוב עייפות. "במהלך טיול משותף בפראג, שמתי לב שגם נעמה וגם אני עייפים במיוחד," נזכר יפתח. "הייתה לי תחושת בטן שנעמה בהריון, אבל היא לא האמינה שזה יכול להיות, כי רק התחלנו לנסות ואמרו לנו שזה לא קורה מיד. כשחזרנו לארץ ובדקנו, גילינו שהיא בשבוע השישי, ומאותו הרגע החיים שלנו השתנו."
באיזה אופן?
"אם פעם היינו חוזרים מהעבודה, מדברים, יושבים מול הטלוויזיה וגולשים באינטרנט, פתאום שנינו נרדמנו בשמונה בערב מול הטלוויזיה. עד עכשיו אנחנו הולכים לישון הרבה יותר מוקדם מהרגיל. בהתחלה דווקא הייתי די מרוצה מהקטע של העייפות שסיפרו שיש לנשים בהריון. אמרתי לעצמי, היא תלך לישון מוקדם, ואני אוכל להמשיך לראות איזה ערוצים שאני רוצה בלי להתווכח. אבל אז גיליתי שאני נרדם הרבה פעמים לפניה. חוץ מזה, הספקתי להצמיח גם בטן. כשחברים שלנו מחו"ל ביקשו שנשלח תמונה של נעמה עם הבטן, גם אני הצטלמתי כדי להראות להם את השינוי שחל בי. ללא ספק מדובר בסימנים פסיכוסומטיים".
אחרי בדיקת מי שפיר התבקשה נעמה להוריד קצב במשך כמה ימים. "למרות שאני היפראקטיבי," אומר יפתח, "הצטרפתי אליה ולא זזתי איתה במשך שלושה ימים." הוא הזדהה עם אשתו גם כשנאלצה להתרחק ממזונות מסוימים".אמא שלה מבשלת מדהים, ולא הייתי מאמין שנסרב אי-פעם להצעה שלה לאכול עוף טעים בערב שבת. היום אנחנו לא נוגעים בעוף, וגם פיתחנו סלידה, שלא לומר בחילה, לכל מה שיש בו גרעינים, כמו קלמנטינה או תפוז."
גם המזונות האהובים משותפים לשניהם בתקופה הזו. "אני מתאים את עצמי לחשקים של נעמה. פעם, כשישבנו בבית קפה, היינו מזמינים שתייה חמה ומשהו קליל כמו סלט. היום כל אחד מאיתנו מזמין מגש פיצה. לא עושים חשבון לקלוריות, וכבר שכחנו מצעידות ערב משותפות. מערבבים טעמים כאילו אין מחר: בהתחלה מלוח, אחר-כך מילקשייק, אחרכך שוב מלוח ושוב גלידה."
בקצב הזה עוד תחווה צירים.
"אני בטוח שכשלנעמה יהיו צירים, יכאב לי."
נעמה לא קונה את עלילות הגבורה של בעלה. "הוא מתלבש על הסיפור כי נוח לו. במקום שהוא יהיה זה שידחוף שנעשה צעידות, שנשמור על תזונה נכונה, שנירגע קצת עם הקניות, הוא קופץ על המציאה ומצטרף אליי. ככה יוצא שאנחנו ישנים כל הזמן וחוגגים עם גלידות ועוגות. מה רע לו?"
דבר הפסיכולוג: יש גם צירי לידה
תופעות ההריון שאותן מתארים הגברים בכתבה לא מפתיעות את הפסיכולוגים . ד"ר גיל גולדצויג, פסיכולוג קליני ומרצה בכיר במכללה האקדמית ת"א-יפו, חקר בעבר מאה גברים שהשתתפו בקורסי הכנה ללידה בבתי חולים ציבוריים, וגילה שלחלקם באמת קשה בזמן ההריון.
20" אחוז מהגברים במחקר דיווחו על השמנה ועל סימפטומים פיזיים כמו כאבים במקומות שונים בגוף במהלך ההריון של נשותיהם", אומר גולדצויג, שחקר גם דיכאון אחרי לידה בקרב גברים. "בנוסף, הם חוו לחץ נפשי שהוביל לתאונות בבית או בעבודה, לריבים ולכעסים. הגברים שהיו במצב נפשי ופיזי טוב יותר היו אלה שחלקו עם נשותיהם את הדאגות שלהם מפני השינוי שצפוי לקרות אחרי הלידה".
תופעת ההזדהות הזו תוארה בספרות המקצועית כבר בשנות השישים. "שני חוקרים אמריקאים טבעו את המושג couvade syndrome (בעברית: סינדרום דגירה או קינון) לתיאור תסמינים גופניים אצל הגבר הקשורים ללידה", מספר גולדצויג.
המושג המקורי שממנו הושאל סינדרום הקינון מגיע מתחום האנתרופולוגיה: הוא נקרא שונים ritual couvade ומתאר טקס הקיים בשבטים סביב הלידה. "זה יכול להיות קשור בזה שלגבר אסור לצוד או לאכול דברים מסוימים כמו בשר, ויש טענות שזה נעשה על מנת למנוע ממנו להיות תוקפני כלפי הילד," מסביר גולדצויג. "הרעיון הושאל מהטקסים הללו לתיאור תופעות כמו עליות וירידות במשקל, שינויים בתיאבון, תאווה למזון מסוג מסוים, הקאות, כאבי גב וכאבי שיניים. היה אפילו גבר אחד במחקר שלנו שאמר שהיו לו צירי לידה."
איך מסבירים את זה?
"ההסברים נעים בין קנאה בילד או באישה - היה אפילו פסיכולוג אחד שהציע את המושג של קנאת הריון, לבין הזדהות יתר עם האישה. בכל מקרה כל הסימפטומים נעלמים אחרי הלידה".
לפנייה לכתב/ת 
