ליגת האן.בי.איי פתחה את הבחירות למשחק האול-סטאר שיתקיים באורלנדו העונה. אבל הבחירות ל-´אול-סטאר´ הן לא יותר מבחינה של פופולריות. לפני שנתיים איזה עשרים מיליון סינים בחרו ביאו מינג הסיני, שקיבל יותר בחירות מקובי בריאנט או לברון ג'יימס. אם נניח ה-ג'יי.סי.סי (הג'ואיש קומוניטי סנטרס) היה יוצא בקמפיין לכל יהודי ארה"ב לבחור בעומרי כספי לחמישיית האול-סטאר של האן.בי.איי, סביר להניח שהוא היה ניבחר. ישנן קבוצות – בעיקר בשווקים קטנים כמו מילווקי או שרלוט - העושות אקסטרה פרסומת לשחקניהן ע"י חלוקת כרטיסי בחירה לכל צופה הניכנס לאולם. אז אני מקווה שהנכם מסכימים איתי שהבחירות העכשוויות ל-אול סטאר' של הליגה אינן אינדיקציה וולידית לשחקנים הטובים ביותר באן. בי.איי.

לברון ג´יימס. מטרה אחת בלבד: לכפר על הפסד הפלייאוף בעונה שעברה (צילום: רויטרס)

לברון, המכונה "המלך ג'יימס", היה כוכב כדורסל מגיל 6. הוא ניבחר ל-"מיסטר בסקטבול" של אוהיו שלוש פעמים. מהרגע שהגיע לאן.בי.איי הוא הפך לכוכב. כוכב-על. בקליבלנד קאבס הוא שבר שיאים משיאים שונים, ניבחר ל-'השחקן הטוב ביותר של הליגה' ב-2008 ו-2009, והיה בחמישיית האול-סטאר כל שנה מ-2005 ואילך. אך לפני העונה שעברה כשהחליט לעבור למיאמי היט כשחקן חופשי, עם "ההודעה" המפורסמת ששודרה לכל האומה בפריים-טיים, הוא הפך ל-'אוייב הציבור מס' אחד'. אבל מאז זרמו הרבה מים בנהר הצ'יפוקוואה העובר ליד ביתו הישן באקרון, אוהיו, ואחרי ששחקנים רבים עשו בדיוק מה שעשה הוא: עברו לקבוצות אחרות, כל אחד וסיבתו-הוא. רק לפני 6 שבועות הצטרף טייסון צ'נדלר הענק לניו-יורק ניקס מקבוצתו לשעבר, האלופה דאלאס קאובויס, מבלי שאיש הוציא מילה או ציפצף. העונה לברון הוא שחקן חדש. לא עוד קריאות בוז לאן שפנה והיכן ששיחק. היום הוא סתם עוד שחקן, אבל שחקן שהגיע עם אנרגיות חדשות, מספרי סטטיסטיקה מופלאים, ומטרה אחת בלבד: לכפר על הפסד הפלייאוף בעונה שעברה לדאלאס מבריקס, ולהביא לסאות' ביץ' את גביע האן.בי.איי.

2. קווין לאב (וולבס): 25.9 נק', 15.1 ריב'.

מספר 42 הזה ממינסוטה טימברוולבס, אחת הקבוצות הנחבאות ביותר אל הכלים בכל הליגה, יכול להתגאות בתואר החדש שאני מלביש עליו: "השחקן הלבן הטוב ביותר בעולם". ואם תואר זה לא מקפיץ אתכם מכסאותיכם, אנסוך עליו תואר נוסף: "הפאור-פורוורד מספר אחד בעולם". קווין נראה כמו פקיד בנק גבוה (2.09 מ', גבוה, אך לא ענק בין ענקי הליגה), אך האינטנסיביות וריר הרוק שנוטף מפיו כל עת שהוא רואה כדור מקפץ על הסל לריבאונד פוטנציאלי, - וכן מיקום מצויין, ושימוש נפלא בגופו לתפישת עמדה יתרונית כמעט עם כל כדור המקפץ מהסל – עושים מהאדם שנראה בין הפחות מתאימים לכך מכל מספרי "4" בליגה, לריבאונדר הטוב ביותר בליגה. טוב, אולי לדווייט האווארד יש שתי עשיריות הריבאונד יותר למשחק, אך דווייט זוכה לכך בעיקר תודות לגובהו בלבד, 2.16. קווין, המתחיל את שנתו הרביעית בליגה, ייצג כבר את ארה"ב וזכה במדליית זהב, והוא יהיה בוודאות מחלטת הפאוור-פורוורד של נבחרת ארה"ב באולימפיאדת לונדון בקיץ הקרוב.

3. דווייט האוארד (מג´יק):22.9 נק' , 16.1 ריב´.

 הצרה עם דווייט האוארד היא שהוא תמיד משאיר אותך עם הרושם שהוא מסוגל להרבה יותר. הוא ללא ספק האתלט מספר אחד בליגה. שורת בחינות הישגים גופניים שהוא הסכים לבצע עבור המגזין היקרתי ספורטס אילוסטרייטד, הוכיחו זאת אחת לתמיד: הוא לא רק אחד החזקים ביותר בין כל השחקנים, הוא גם אחד המהירים ביותר. בעייתו היתה 'משחק-פנים' לא מושלם. חשבו ששחקן בגובהו וחוזקו חייב להיות מסוגל לעורר מהומות תחת הסלים, ולצאת כנסיך הזהב היחידי. אבל בשנותיו הראשונות בליגה זה לא קרה. הקיץ הוא החליט לקחת שעורים פרטיים כמו תלמיד תיכון בכיתה ט', ובחר במורה שאין טוב ממנו: חאכים אולג'ואן, סנטר 'היכל התהילה' ופעמיים אלוף הליגה ששיחק ביוסטון. השינוי במשחקו הרוגש מיד. ואני מרגיש דבר נוסף: הוא התחיל כאילו 'לאט', והוא משתפר ממשחק למשחק. עד ללונדון 2012, יהיה לארה"ב סנטר כמעט מושלם בחמישייה.

4. קווין דוראנט (ת´אנדרס): 26.7 נק', 9.6 ריב´.

קווין דוראנט הצעיר בשנתו הרביעית בליגה, הפך לשחקן ההתקפה מספר אחד. זאת אומרת 'שחקן ההתקפה מספר 1 בעולם'. הוא שוב בין מובילי הליגה בקליעות (שני אחרי לברון) אחרי שזכה פעמיים בתואר 'מלך הסלים' (2010 ו-2011), ואילו הייתי חייב להמר, הוא היה בחירתי למלך הסלים זו השנה השלישית ברציפות (אחרי קרב מר עם לברון ג'יימס). ה-2.06 מ' הזה משחק כסמול-פורוורד, אך יכול לשחק כמעט בכל תפקיד על המגרש, וזה בדיוק מה שהוא עושה: קולע מקרוב ומרחוק, לוקח חלק הגון מהריבאונדים, ומוסר מסירות מצויינות לסלים מחברי קבוצתו האחרים. אני לא יודע אם לכתוב 'למזלו' או 'לרעת מזלו', אבל ישנו לו פרטנר צעיר בשם ראסל ווסטברוק שאף הוא בין קלעי הליגה הטובים ביותר, עובדה שגוזלת מקווין כמה סלים למשחק. אבל אותה טענה יכולה להיות ללברון עם דוויין ווייד! הוא לא היה חבר בנבחרת האולימפית ששיחקה בבייג'ינג, אבל היה השחקן המצטיין של הנבחרת האמריקאית שזכתה באליפות העולם בקיץ שעבר בטורקיה, ולבטח יהיה שחקן חמישייה בנבחרת האולימפית ללונדון.

5. בלייק גריפין (קליפרס): 25.2 נק' , 9.6 ריב´, 2.6 אס´.

בלייק הפך למעופף הקלאסי החדש של הליגה. דווקא הדאנק שזיכה אותו באליפות הדאנק של העונה שעברה כשהוא 'מדנקק' מעל מכונית חונה היה דאנק יותר להיילייט מאשר דאנק מעולה, אך הקודמים בתחרות, ואלה שהוא מבצע יומית עבור הלוס אנג'לס קליפרס, הם מהדאנקים המהממים ביותר בזכרון. אבל בלייק הוא הרבה יותר ממכונת דאנקים: הוא הפך לחבר קבוצה מעולה ביותר כשהפוינט גארד החדש שלו הוא כריס פאול, 'הפוינט-גארד הטהור' מספר אחד בליגה, מנהלו מאחור, ובלייק הצעיר שהפסיד את עונתו הראשונה בליגה, הופך לאט-לאט אך בקביעות, לאחד הפאור-פורוורדים הטובים ביותר, ואני מקווה מאד שייבחר ל-12 של ארה"ב ללונדון.

6. לה-מרכוס אלדרידג´ (בלייזרס): 23.2 נק', 7.8, ריב', 2.7 אס´.

בחירתי זאת תרים בוודאי הרבה גבות. אבל יש לי רושם חזק ביותר – ואחרי 50 שנות מעקב רצוף ביותר אחרי (ובתוך) הליגה הזאת, להרגשתי חייב להיות איזה שהוא ערך עליון לקליפת שום – שלה-מרכוס נמצא בפני פריחה אדירה. ה-2.11 מ' הזה שהוא ראש קבוצת פורטלנד טריילבלייזרס, הפך לגורם מספר אחד בקבוצה הסובלת יותר מכל אחת אחרת מפציעות. הוא הפך לאחד הקלעים המסוכנים בליגה עם משחק-גב מעולה, והוא כיום גם בין העשירייה הראשונה של הריבאונדרים. הוא לא היה חבר בשום נבחרת אמריקאית עד עתה, אבל גם זה עומד להשתנות. הוא לא ניבחר מעל 'הקבוצה השלישית' של האול-סטאר, וגם זה עומד להשתנות. זיכרו את שמו של השחקן הצעיר הזה בשנתו ה-5 בליגה: הוא יהיה בראש רשימת השחקנים שנים רבות מאד.

7. דריק רוז (בולס): 20.9, 3.1 ריב´, 8.6 אס´.

דריק רוז שבעונה שעברה ניבחר ל-'השחקן מס' 1 בליגה', הוא כיום הפוינט גארד מספר אחד בליגה, אם-כי לעתים משחקו הוא יותר משחק של שוטינג-גארד מפוינט גארד. אבל מאחר ואין שחקן בליגה שעל מצחו טבוע מספר המגדיר את תפקידו. אז לא משנה אם הוא "1" או "2". הוא שוב התחיל את העונה בסערה, אם-כי מספר נקודותיו למשחק נמצא בירידה. אולי זה סימן טוב כי עובדה זו מראה שהוא מרוכז יותר במסירות, ולכן מספר האסיסטים שלו בעלייה. הוא מוביל את שיקגו בביטחה למקומה השני במזרח אחרי מיאמי, והוא יהיה כמעט בביטחה הפוינט-גארד הפותח של נבחרת ארה"ב בלונדון, אחרי שהוביל את נבחרת ארה"ב יחד עם דוראנט למדליית זהב באליפות העולם האחרונה בטורקיה.

8. אנדרו ביינום (לייקרס): 19.8 נק', 15.8 ריב'.

אנדרו הוא תוצרת הליגה הקתולית לתיכוניים בניו-ג'רסי, שהיא ליגת בתי הספר בין החזקות בארה"ב, ולפי מספר שחקני האן.בי.איי שהיא מייצרת, היא אולי החזקה ביותר. אנדרו הוא בוגר סיינט ג'ונס מניוארק, שגדל להיות 2.14 מ' במשקל 115 ק"ג, עם כתפיים רחבות כערבות הנגב, ובשנתו הששית בליגה הוא הפך סוף-סוף להיות הסנטר השני בטיבו בליגה, ויש הרבה הטוענים, 'הראשון'. כשהוא תחת הסל – לרוב עם גבו לסל – הוא בלתי ניתן לעצירה. בעל מסה אדירה שהוא למד סוף-סוף לנצלה ליתרון תחת הסל. לעתים המשחק האגואיסטי של קובי בריאנט פוגע בו, אך ככל שקובי מתבגר, וצעדו נעשה איטי יותר ויותר, כך חשיבותו של ביינום עבור הלייקרס גדלה. אני בטוח שהוא ייבחר לשחקן מחליף לדווייט האוארד בנבחרת ארה"ב ללונדון, ושם יפרח שמו גלובאלית, ולא רק כאן בליגה.