הקאמרי מציג: שני מלכים בכרטיס אחד
תיאטרון הקאמרי מעלה פרויקט שאפתני שמשלב שני מחזות היסטוריים של שייקספיר העוסקים במלכים ריצ'ארד השני והשלישי. איתי טיראן, שמגלם בשתי ההפקות את תפקיד המלך: "רצינו להפוך את הדמויות לבשר ודם"
בחדר החזרות של תיאטרון הקאמרי נרשמה הבוקר תכונה. אחרי חודשים של עבודה מאומצת בדלת אמות על הפרויקט השאפתני שמשלב את שני המחזות ההיסטוריים של שייקספיר, הסובבים סביב דמויותיהם המנוגדות של המלך ריצ'ארד ה-II והמלך ריצ'ארד ה-III, פתחו היום העושים במלאכה צוהר אל העבודה בתהליך ואפשרו טעימות משתי ההפקות שיעלו במקביל החל ב-5 ביולי.
תחת שרביט המנצחים של הבמאי ארתור קוגן, נבנה תַצְרֵף מסקרן וחסר תקדים שחושף שתי ממלכות על פיגומי הווייתם, שני מלכים פגומים כל אחד בדרכו, הלכי נפש, כוחות מתנגשים שמאיימים להביא לכליה ותהליכי התפרקות וריקבון של גוף שנאכל מבפנים.
"יש כאן שני מחזות על שתי חצרות של מלכים שונים בתכלית. האחד, מלך שנכפתה עליו המלוכה והשני, חתרן נטול מוסר שסלל את דרכו אל הכתר בכוח ובמזימות. לשני המחזות יש קיום בנפרד, אבל שניהם ביחד מאירים זה את זה וחודרים פנימה אל האברים הפנימיים של מהות המלוכה", אומר עמרי ניצן, מנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי, "הקהל, במובנים רבים, הוא כומר הווידוי, שותף לסוד ולקשירת קשר, ההד הפנימי של הדמויות.
"אלו מחזות משלימים שמסירים את המסכות וחושפים את מורכבותה של נפש האדם, שניהם בודקים את גבולות המוסר ונוגעים ביסודות האנושיים באופן כזה שגם אחרי 400 שנה, במקום אחר לגמרי, בשפה שונה לגמרי, הצופים עדיין יכולים למצוא את עצמם משתקפים דרך הדמויות".
בשתי ההצגות משתתף אותו צוות שחקנים, שתיהן תוצגנה על רקע אותה התפאורה שעיצב ערן עצמון בשינוי ניואנסים ומשחקי תאורה שיבדלו ביניהן. גם התלבושות זהות על מנת לשמור על רצף רעיוני ולחדד את החוטים הבלתי נראים הקושרים בין שני דפוסי ההתנהגות והכשלים האישיותיים שחושף כל אחד מהמחזות.
זו הפעם הראשונה שבה יוצג המחזה "ריצ'ארד ה-II" על במת תיאטרון רפרטוארי בישראל ובקאסט מצפים בכיליון עיניים לתגובת הקהל. "אני חושב שזה יהיה גילוי אמיתי עבור הרבה אנשים", אומר השחקן איתי טיראן שמגלם בשתי ההפקות את תפקיד המלך, "זה נכון שריצ'ארד ה-III הוא מחזה לכאורה יותר נגיש, אבל אם נותנים לריצ'ארד ה-II הזדמנות, מגלים פנינה אמיתית.
טיראן חוזר אל המלך ריצ'ארד לאחר יותר מעשור. בפעם הקודמת שנכנס לנעליה של הדמות השייקספירית בהפקה שביים גם כן ארתור קוגן, היה תלמיד בבית צבי. "יש לשנים משמעות לא בגלל מניינן אלא כיוון שאדם עובר מסעות ותהליכים ולאורך הזמן, אתה הופך לישות מגובשת ואינטגרלית יותר מול עצמך ומול העולם.
הגשמת החלום של גרי בילו
צירוף שני המחזות יחד מקובל בעולם. רק לאחרונה עלתה בלונדון הפקה דומה בכיכובו של דרק ג'קובי בתפקיד הראשי. בישראל מדובר בתקדים ולדברי עמרי ניצן, הניסוי המעבדתי הזה הוא חלק מתפישת עולם מחושבת. "תיאטרון צריך להמציא את עצמו מחדש ולנסות ולחפש אתגרים חדשים ולא לחזור על תבניות קיימות. עם כל כורח ההישרדות של התיאטרון, יעדים מרחיקי ראות הם מה שמרוממים את העשייה התיאטרונית", אומר ניצן, "חשבנו שיש לנו את להקת השחקנים הנכונה, היוצרים והכלים הנכונים והבמאי שיכול להוביל הפקה שכזו. יש לנו גם את הקהל הנכון שהוא סקרן וקשוב".
השירה השייקספירית מצליחה להפוך בהפקה הזו לשוטפת, בהירה, אינטגרטיבית ורחוקה מאוד מהפומפוזיות שדבקה בפרשנות רווחת ליצירותיו שאליהן לאורך השנים ניגשו מתוך קדושה. "זו חוויה הפוכה מהזרת הטקסט, הפאתוס שנדבק בו לעתים והריחוק שבין הטקסט לדמות.
זו בדיוק הסכנה שגורמת לאנשים לחשוב ששייקספיר משעמם או טרחני. ההתעקשות היתה בדיוק על זה. רצינו לנקות את ההצגה מכל אלה כדי לאפשר לטקסט להפוך את הדמויות לבשר ודם כמו שהן", אומר טיראן.
הדרך לעשות את זה, לדבריו, תלויה בגורמים שונים ובראשם עבודת הבימוי. "ארתור קוגן סוחב רזומה עשיר של שנים ארוכות בהדרכת שחקנים לא רק כבמאי אלא גם כמורה. לצד זה, הרבה מהשחקנים שעל הבמה יצאו מבית הספר של מורה דגול בשם גרי בילו ז"ל ששם דגש עצום על כבוד למילה הכתובה. הרעיון לחבר בין שני המחזות נולד בבית הספר בניהולו של גרי בילו, כך שבמידה רבה זו הגשמת החלום שלו".
בכיר השחקנים שעל הבמה, יוסי גרבר, שיחק לאורך השנים בלא מעט הפקות ישראליות למחזותיו של שייקספיר. המפגש המחודש עם הטקסט השייקספירי כמו עם להקת השחקנים שמשתתפת בשתי ההפקות, מרגש אותו. "אני על הבמה כמעט 50 שנה וככל שאני משחק יותר, כך נדמה לי שאני יודע פחות", אומר גרבר, "הפעם זה לא שונה. אני לא מפסיק ללמוד. כשמשחקים לצד שחקנים צעירים, אי אפשר לא להרגיש את הדופק של הזמן. הצעירים האלה מגרדים ממני את החלודה. הם עוזרים לי לשבור את השבלונות, ואני מרגיש שהמפגש איתם מוסיף לי חיים".
לפנייה לכתב/ת 
