
ישראל מחכה למדליה
היום זה היום. אין יותר תירוצים, לא נעליים ולא כובעים. לי קורזיץ ואלכס שטילוב יכולים לזכות היום במדליה. האם זה יקרה?
היום (א') זה ה-יום. ההזדמנות האחרונה. אין עוד מחר, אין עוד "שכחנו, נסתכל קדימה". אין מבט של תקווה לעוד ג'ודוקא שיהפוך יריב בדרך למדליה, אין ציפיה לעוד קלע שישמור על ידיים יציבות במטרה להניח רגליים רועדות על הפודיום. נשאר לנו רק היום - ואיזה יום זה הולך להיות.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
שלל תקצירים ב-ynet ספורט
תשעה ימים אנחנו בוהים בטלוויזיה. התווכחנו על טקס הפתיחה, למדנו סוגי הטלות ביפנית, שמענו שאלות ותשובות משונות מבריכת השחייה, אבל בעצם כל הזמן הזה חיכינו להצלחה ישראלית. למדליה. ואם אפשר, אז ממתכת בוהקת יותר מארד. ואם אפשר אז יותר מאחת. ואולי היום תגיע הבשורה.
וזה תלוי בשניים. באלכס שטילוב, שלפני עשור עלה לישראל מאוזבקיסטן, ובלי קורזיץ, שנולדה בחופית וגדלה במכמורת. וזה יקרה באחר הצהריים אחד. וברצף -
אחד אחרי השנייה.
היום נדע לאן (והאם) נושבת הרוח
בשעה 14:00 נישא מבט אל קורזיץ, שאמנם שיוט המדליות האחרון שלה יתקיים רק ביום שלישי, אבל כבר היום נדע לאן נושבת הרוח - וקורזיץ אוהבת רוחות חזקות. שני שיוטים טובים יכולים להבטיח לישראל מדליה ראשונה כבר באיזור השעה ארבע, ואז יישאר רק לחכות יומיים נוספים כדי להבין באיזו מדליה מדובר.
בשעה הזאת, 16:00, יעלה שטילוב על מזרן ההתעמלות לעוד תרגיל קרקע - המקצוע האהוב עליו. שבעה מתעמלים נוספים יסתבבו באוויר עם אותה מטרה,
אבל לשטילוב, אם יבצע את התרגיל במיומנות דומה לזאת שכבר עשה באולימפיאדה הזאת, יש סיכוי מצוין. מדליה בהתעמלות כבר תהיה היסטוריה בפני עצמה.
20 שנים ושישה ימים חלפו מאז הביאה יעל ארד מדליה אולימפית ראשונה לישראל. מאז, באולימפיאדת ברצלונה, השיגו מייצגי המדינה לפחות מדליה בודדת בכל אחת מהאולימפיאדות הבאות. הפסקה ברצף הזה - שגם כך אינו מרשים במיוחד - תהיה אכזבה עצומה.
וכך, בעוד שרוב העולם נושא מבט לשבוע הקרוב, בו עולה ובאה מלכת הספורט והאולימפיאדה - האתלטיקה, אנחנו מסתכלים רק על יום ראשון, החמישי באוגוסט. היום החשוב ביותר, ובתקווה גם המרגש ביותר, של ישראל במשחקים האולימפים.
היום זה "ה"יום. היום שייקבע מה ניקח אנחנו, כישראלים, מהאולימפיאדה. האם אלה יהיו הנעליים של דונלד סנפורד והכובע של נמרוד שפירא בר-אור, או החיוכים והדמעות של קורזיץ ושטילוב. היום ייקבע איך תיחרט ותיזכר לונדון 2012 בזיכרון הלאומי. נשאר להחזיק אצבעות.

