צהובה עם חורים
הכישלון בזרים, היעדר מנהיג והישראלים שלא סיפקו את הסחורה. כל הסיבות לקריסת מכבי ת"א באירופה
ההפסד ביום חמישי שעבר לברצלונה השאיר לקבוצה רק סיכויים תיאורטיים לעלות לשלב ההצלבה, וכמו שהיא נראית בשבועות האחרונים גם הם יתפוגגו במהרה. נדירות העונות שבהן העונה האירופית של מכבי מסתיימת כל כך מהר. גם שלושה הפסדי בית בארבעה משחקים הם לא מחזה שכיח בהיכל נוקיה. לא כך דמיינו הצהובים את שלב הטופ־16 המחודש.
קבלת החלטות
מכבי ת"א היא לא קבוצה שגרתית. אמנם במועדונים רבים באירופה אפשר למצוא מעורבות של שדרת הניהול, אבל במכבי המעורבות הזו משמעותית יותר. גם המנכ"ל דני פדרמן וגם המאמן דייויד בלאט כבר העידו כי ההחלטות מתקבלות במשותף. אף שלעמדת המאמן בהחתמת שחקנים יש משקל חשוב, הוא אינו היחיד: בקבוצה מתחשבים, בין השאר, במחירו של השחקן, באופק המקצועי שלו וביכולת שלו להתחבר לאוהדים.
אין ספק שלעמדת ההנהלה צריך להיות משקל בהחלטות. ובכל זאת, לעובדה שגם תחת מגבלות התקציב לא הייתה לצוות המקצועי יד חופשית בבניית הסגל יש מחיר ברור: אין אחראי. זו כנראה גם הסיבה לכך שמאחורי הקלעים נשמעים הוויכוחים בין הצוות המקצועי להנהלה. להצלחה אבות רבים, אבל הכישלון יתום.
כך נחתו במכבי שחקנים לא מבריקים במקרה הטוב (דייויד לוגן, ריקי היקמן) ושחקנים שפשוט לא מתאימים לרמות האלה במקרה הרע (גיורגי שרמדיני, ניק קיינר מדלי, מלקולם תומאס). אפשר להיכשל עם שחקן אחד או שניים, הרי אף אחד לא מושלם, אבל העובדה שאי אפשר לסמן אפילו רכש אחד מוצלח באמת שנעשה בקיץ אומרת הכל.
מדיניות הרכש
סוגיית הרכש מעלה שאלה נוספת: האם מודל של סגל רחב מאוד אך נטול כוכבים היא הדרך הנכונה? התשובה לשאלה הזאת מורכבת מאוד.
עוד ב-ynet ספורט:
- שער האליפות של מכבי ת"א? צפו בטיל של לוגסי
- הצהובים לדין - המשחק מול בית"ר ייערך ללא קהל?
- חברו של פיסטוריוס: "הוא פלט כדור לעברי בטעות"
- לפני באיירן מינכן: ארסן ונגר התפרץ על עיתונאים
מי שתומך במדיניות הזאת ישלוף
חסרונו של שחקן משמעותי, כוכב אמיתי, בולט מאוד העונה. מכבי ת"א כבר נכוותה בעבר עם שחקנים מהסוג הזה (קרלוס ארויו, למשל), אבל היעדר המנהיגות פוגע בה. אין שחקן שאפשר לסמוך עליו שיוציא את העגלה מהבוץ כששום דבר לא הולך. לכן, ייתכן שבמועדון יצטרכו לשקול שינוי במדיניות: השקעה מאסיבית – מיליון דולר וחצי לפחות – בשחקן משמעותי (או אפילו שניים כאלה), ולא לפזר השקעות על שחקנים כמו שרמדיני (כ-600 אלף דולר) וקיינר-מדלי (כ-700 אלף דולר. הקבוצה תקועה עם חוזהו גם בעונה הבאה).
הגבוהים
האכזבה הגדולה ביותר היא מתחת לסל. ריצ'רד הנדריקס וסופוקליס שחורציאניטיס עזבו, והמחליפים לא התקרבו אפילו להיכנס לנעליהם. התוצאה: מכבי
נותרה ללא מטרייה אווירית.
המשחק מול ברצלונה המחיש עד כמה מכבי ת"א חלשה מתחת לסל. שון ג'יימס, העוגן שלה בצבע, היה חסר אונים מול נפילים כמו אנטה טומיץ' וניית'ן ג'וואי. מכבי תלויה בשחקן שכמעט מצא עצמו מחוץ לקבוצה ואינו אמור להיות הסנטר המוביל של קבוצת צמרת אירופית.
לזכות הקבוצה ייאמר כי פופס מנסה בונסו, המחליף המיועד של שחורציאניטיס, נפצע ולא הצטרף. מצד שני, היא נכשלה במציאת מחליף ראוי – סנטר חזק שיחפה על הרכות של שרמדיני. מכבי הלכה דווקא על הפורוורד מלקולם תומאס, ושילמה ביוקר על מהלך שנדון לכישלון מהרגע הראשון. היום הוא כבר בחוץ. כשהתעשתה, מכבי הביאה את דארקו פלאניניץ': ייתכן שיהיה שחקן מצוין בשנים הבאות, אבל בינתיים הוא לא מספיק טוב וחזק.
התקציב
מבחינה כספית מכבי ת"א לא יכולה להתחרות עם ברצלונה, ריאל וצסק"א מוסקבה, שלרשותן עומדים משאבים משמעותיים יותר. בזמן שתקציב מכבי עומד על
כ-20 מיליון דולר, אריות היבשת נהנות מ־30 מיליון יורו ואף יותר. מצד שני, גם בעבר לא עמדה הקבוצה בשורה הראשונה באירופה מהבחינה הזאת, אבל רשמה הצלחות.
לא פעם אמרו הבעלים כי אין בכוונתם לשבור את מסגרת התקציב. זה לגיטימי לשמור על שפיות כלכלית ולא לקבל תכתיבים מאוהדים שדורשים קבוצה אטרקטיבית יותר, אבל כנראה ש-20 מיליון דולר כבר לא מספיקים כדי לשחזר את הישגי העבר. במקרה כזה צריך לשמור על ציפיות ריאליות ולקחת בחשבון שהופעות בפיינל־פור יהיו מועטות.
מכבי ת"א פינקה את אוהדיה בשנים האחרונות והרגילה אותם להשתתפות בפיינל פור, ואם היא רוצה להמשיך למלא את היכל נוקיה ייתכן שלא יהיה מנוס מהרחבת התקציב. בהנחה שהבעלים ימשיכו להימנע מהזרמת כספים נוספים מכיסם הפרטי, ייתכן שיצטרכו לשקול להרחיב את מעגל הבעלות על המועדון כדי לגייס עוד כסף.
הישראלים
פרט לליאור אליהו, הישראלי מספר 1 של הקבוצה, התרומה של השחקנים הישראלים נמצאת בנסיגה. הקבוצה לא מצאה פתרון לעזיבתו של דייויד בלו (ייתכן
שיופעל עליו לחץ כבד לחזור בעונה הבאה). גיא פניני הסתבך בדרבי (ועוד לפני כן חלה ירידה ביכולתו).
יוגב אוחיון, אחרי סערת החתימה בקובאן הרוסית, לא מצליח לשחזר את יכולתו מסוף העונה שעברה. מורן רוט לא הפך לחלק מהרוטציה, לפחות לא ביורוליג. סילבן לנדסברג הוא כישרון, אבל עדיין לא מספיק כדי להפוך לישראלי מוביל.
התרומה הנמוכה של השחקנים הישראלים פוגעת בחיבור של הקהל לקבוצה, אבל מהבחינה הזאת קשה לראות מה עוד יכולה מכבי ת"א לעשות. הישראלים הבכירים כבר אצלה. היא יכולה לצרף, למשל, את אלכס טיוס מקאנטו, אבל לא זה מה שיהפוך אותה לתחרותית יותר.
העונה הבאה
אין ספק שגם בקיץ תצטרך מכבי ת"א להיבנות מחדש. ההנהלה תצטרך לשבת עם בלאט ולבחון את האופן שבו הם מרכיבים את הסגל, את סוג הזרים שהם מביאים. חוץ מדווין סמית' הסולידי, רק שון ג'יימס ראוי להישאר – ולא כשחקן חמישייה. המועדון עשוי לנסות לצרף את טיוס ולהחזיר את יותם הלפרין, אף שאינו מככב בליגה הגרמנית.
וייתכן שלא יהיה מנוס מהגדלת התקציב. מכבי ת"א לא יכולה להרשות לעצמה עוד עונה כזאת: הקהל ימשיך למלא את נוקיה בשנה הבאה, אבל אם מכבי שוב תעמיד קבוצה בינונית האוהדים עלולים לאבד את האמון במועדון.
לפנייה לכתב/ת 
