גטסבי הגדול
איך משנים את הסיפור האישי?
ביום שבת בבוקר אני אוהב להתעורר מוקדם. אני גר ממש במרכז העיר ומדמיין שיש מין שקט כזה באוויר, כאילו שהעיר מורידה הילוך. יש משהו שנשאר איתי מישראל ואני לא מתכוון להיפרד ממנו, וזאת ההרגשה של יום שבת, הבחירה לעצור לשניה מהמירוץ, לקחת פסק זמן לנוח לחשוב, לפגוש אנשים חדשים, בקיצור השיגרה של שבת בבוקר. אני מתחיל את היום בדרך כלל בבית הכנסת, בחלק המזרחי של העיר.
באחת הפעמים שעשיתי את דרכי לבית האל, ממש ליד הפארק, הבחנתי בצי גדול של משאיות וקרוואנים עם עשרות צוותי צילום. שוב מצלמים כאן סרט, חשבתי לעצמי. המון משאיות והמון קרוואנים, כנראה סרט גדול. יחד עם זאת, ההמולה לא הייתה כזו שגרמה לי להישאר. נזכרתי שבעבר, כשעוד הייתי חדש בעיר, הייתי עוצר, מתעכב, מסתקרן לראות מה קורה כאן. היום, עבורי זה כבר משהו שבשגרה. כשחזרתי מבית הכנסת המשאיות כבר לא היו שם. בכניסה לבניין שאלה אותי בהתרגשות שירה, השכנה שלי שהיא גם חברה טובה, "ראית את לאונרדו דיקפריו?". לא, השבתי בפליאה, למה שאני אראה את לאונרדו די קפריו? "איזה מצחיק אתה", היא אמרה, "הוא היה אצלנו בשכונה כל היום! צילמו כאן את הסרט 'גטסבי הגדול' והוא היה ממש נחמד, דיבר עם האנשים ואפילו הצטלם". היא שולפת את הטלפון ומראה לי צילום מטושטש של דיקפריו.
איזה יופי! עניתי, כשהסרט יצא אני מבטיח שנלך לראות אותו ביחד ואני מקווה שהוא יהיה יותר ברור ממה שאת מראה לי כאן, הוספתי בחיוך.
מאי 2013, מוצאי שבת, הטלפון מצלצל. על הקו שירה, "מה קורה? אתה מוכן? נפגש בלובי בעוד 5 דקות!", עוד לפני שהספקתי לענות היא ניתקה. אנו הולכים לראות את 'גסטבי הגדול'. הנה ההזדמנות לראות מה יצא מכל יום הצילומים בשכונה שלנו.
סיפור קטן, סרט גדול. אני לא רוצה להרוס למי שלא ראה, כמו בכל סיפור יש כאן את כל שבעת המרכיבים העלילתיים:
המרכיב הראשון: תשוקה - יש כאן רצון להשיג משהו, בחור אוהב בחורה.
המרכיב השני: בעיה - הבחורה תפוסה.
המרכיב השלישי: יריב - יש כאן שלושה גורמים שצריך לתת עליהם את הדעת:
חיצוני – המוסכמות החברתיות או התרבות הנהוגה (ובמקרה זה: לא מתעסקים עם אישה נשואה).
אינטימי – לבחורה יש בעל שמגן עליה.
פנימי – הגיבור קשור ונאחז בעבר ולא מרפה ממנו. הרגשות שלו מעבירות אותו על דעתו.
המרכיב הרביעי: תוכנית – גסטבי בונה תוכנית גרנדיוזית להחזרת האהובה שלו, מבית אחוזה גדול שהוא קונה ממול לבית אהובתו ואירגון מסיבות ועד להשפעה על המצב הכלכלי של המדינה.
המרכיב החמישי: מאבק – גסטבי "חוטף" את האהובה מהבעל שלה, בדרך קורים עוד כמה דברים.
המרכיב השישי: ניצחון – גסטבי מאמין שהוא חווה הצלחה: הוא זכה בליבה של אהובתו.
המרכיב השביעי: איזון – הגיבור מאמץ לעצמו מערכת אמונות חדשה ביחס למה שהיה והוא מאמין שעכשיו החיים יחזרו למסלול הרגיל שלהם. יש מערכת ערכים חדשה והצרכים של הגיבור מקבלים מענה.
מה שעושה את הסרט ליותר מרתק בעיניי זה שהסיפור שהגיבור מספר לעצמו זה לא הסיפור שהצופים רואים. הדמות קבורה כל כך עמוק בתוך הסיפור שלה ומשוכנעת שלא יכול להיות סיפור אחר מזה שהיא מספרת לעצמה.
מה שיפה בעיניי בסרט הזה הוא שעל מנת להעצים את הסיפור הפשוט יחסית, הבימאי בוחר לקחת את הסרט למשהו יותר מעניין והתסריטאי מוסיף אלמנטים שלא היו בסיפור המקורי. היוצרים פונים לחושים האחרים שלנו על מנת לתת לנו חוויה מקסימאלית עם תמונות עשירות בפרטים וצבעים שמתחלפות במהירות על המסך וגם המון מוזיקה.
ונשאלת השאלה, אם הבימאי יכול לארגן מחדש את הסיפור של גטסבי, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את הסיפור שלנו? זוהי הזדמנות מעולה לעצור לשניה, אולי אפילו בשבת, ולבחון את הסיפור שלנו. האם הסיפור שאני מספר לעצמי על עצמי הוא סיפור מעניין? האם הייתי הולך לסרט על עצמי? אם כן, למה? מה מיוחד בסיפור שלי? אם לא, מה צריך לעשות על מנת לשנות את התסריט של חיי?
אם תבחרו לספר לעצמכם סיפור מעניין יהיה לכם מעניין, ואם לא, זה גם בסדר. הכי חשוב שזה יהיה מבחירה.
רוצו לראות את הסרט והוסיפו מימד לסיפור שלכם. נסו, מכסימום זה יצליח.
שלמות זה מבחירה
ניסים שדה - M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.
