מריו גצה: מנער פלא לגיבור לאומי
הוא תקע סכין בגב לדורטמונד, סבל מעונת בכורה בינונית בבאיירן מינכן והציג יכולת מאכזבת במונדיאל. ואז הגיע השער ההוא מול ארגנטינה בגמר והפך את הכוכב בן ה-22 לכדורגלן האהוב ביותר בגרמניה, חוץ מבמקום אחד
אחרי שאנדרס אינייסטה הבקיע את שער הניצחון של נבחרת ספרד בגמר מונדיאל 2010, הוא הפך לגיבור לאומי. אם עד אז רק אוהדי ברצלונה העריצו אותו, החל מאותו רגע הפך אינייסטה לאחד האנשים האהובים ביותר בכל ספרד. כמעט. רק במקום אחד, בבילבאו הבאסקית, שרבים מתושביה אינם רואים עצמם כספרדים, "המהנדס" ממשיך לקבל שריקות בוז, בכל פעם שבארסה מגיעה לשחק שם. אבל בכל יתר ערי ספרד, אינייסטה הוא כמעט קדוש. כן, גם במדריד. הספרדים יודעים להעריך ולכבד את האיש שהפך אותם לאלופי עולם בפעם הראשונה בהיסטוריה.
עוד ב-ynet ספורט:
ארבע שנים לאחר שאינייסטה הבקיע שער ניצחון דרמטי, דקות לפני סיום ההארכה בגמר המונדיאל ביוהנסבורג, עשה זאת שחקן אחר, באורח כמעט דומה. מריו גצה כבש 7 דקות לסיום ההארכה מול ארגנטינה באיצטדיון המרקאנה בריו, והעניק לגרמניה גביע עולם ראשון.
זו לא טעות. מערב גרמניה אומנם זכתה בגביע העולם שלוש פעמים בעבר, ב-1954, 1974 ו-1990, אבל עבור גרמניה המאוחדת זו הייתה זכייה
ראשונה. וכמה סמלי שמבקיע שער הניצחון בגמר היה השחקן הצעיר ביותר בסגל, שנולד אחרי שחומת ברלין נפלה, ואחרי שמערב ומזרח גרמניה התאחדו.
הגרמנים אינם ספרדים ולכן קשה לראות הערצה לאומית גורפת כלפי מריו גצה כפי שחווה אנדרס אינייסטה בעקבות השער ההיסטורי שלו באיצטדיון "סוקר סיטי". אוהדי באיירן מינכן, קבוצתו, יאהבו אותו אולי קצת יותר, וכך יקרה גם במקומות אחרים בגרמניה. אבל אל תצפו מאוהדי בורוסיה דורטמונד להריע לו ביום רביעי הקרוב, כאשר באיירן תגיע ל"סיגנל אידונה פארק" לשחק מול דורטמונד בסופר-קאפ הגרמני.
גצה נחשב בעיני אוהדי דורטמונד ל"בוגד", אחרי שעזב את קבוצתם לטובת הבווארים לפני כשנה. גם שער הניצחון בגמר המונדיאל לא יגרום לאוהדים בצהוב-שחור להריע לגצה. אין סיכוי.
ויחד עם זאת דבר אחד בטוח: החיים של גצה לעולם לא יהיו דומים לאלו שהיו לפני ה-13 ביולי, היום בו הפך לאחד ממתי המעט שכבשו שער ניצחון בגמר המונדיאל. היום בו נכנס להיסטוריה, והוא רק בן 22.
"מצפים ממני להיות מושלם כל הזמן"
לפני שלושה ימים דיבר מריו גצה בפעם הראשונה בפומבי אחרי הניצחון על ארגנטינה. שלושה שבועות הוא שמר על שתיקה, למרות שלא היה כלי תקשורת אחד בגרמניה שלא ניסה לראיין אותו.
בראיון הבלעדי ל"בילד", העיתון המוביל בגרמניה, אמר גצה: "בכוונה לא רציתי לדבר בשבועות האלה. הייתי צריך לתת לעצמי זמן כדי לעכל את החוייה הזו. הייתי צריך להירגע. אחרי שהגשמנו את המטרה שלנו וזכינו במונדיאל, רציתי רק ליהנות מהרגע".
גצה הוסיף: "רציתי גם להימנע מלומר דברים שלאחר מכן הייתי מתחרט עליהם. לא רציתי לדבר מתוך האופוריה של הזכייה, כי על כך היו שופטים אותי ומזכירים לי לנצח מה אמרתי. יש לי ניסיון בדברים האלה. לא אכחיש שהיו לי חוויות לא נעימות עם כמה עיתונאים בעבר. מדהים אותי שמצפים ממני להיות מושלם כל הזמן, אבל זו המציאות ולכן עכשיו אני חושב פעמיים לפני שאני מדבר".
באתר האוהדים Kick כבר ביקרתם?
- מכבי נתקעה בחלום הצ'מפיונס, ויכולה לשלם על כך באליפות
- העברות באירופה: מחירים גדולים על שחקנים קטנים
- כנסו לפרופורציות: מכבי לא אחת מ-32 הטובות באירופה
גצה מודה בראיון שלא היה מרוצה מהיכולת שלו במהלך המונדיאל בברזיל, למרות שהבקיע את אחד השערים החשובים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הגרמני. הוא מודע לכך שהעונה הראשונה שלו בבאיירן מינכן הייתה מעט מאכזבת, ואומר: "ב-96 משחקים בדורטמונד ובבאיירן כבשתי 34 שערים ובישלתי עוד 35, אבל אני יודע שיש בי יותר. אני רוצה לקבל יותר אחריות בקבוצה ולזכות ביותר תארים. נכון, כבשתי שער בגמר המונדיאל, אבל אני עדיין נרגש לקראת פתיחת העונה החדשה".
ובאשר לשער ההוא מול ארגנטינה? "לא תכננתי את הבעיטה. זו הייתה אינטואיציה בלבד. כשאתה מגיע למצב שכזה, אתה לא חושב יותר מדי. כשאני צריך לתאר מה עשיתי, אני צריך להסתכל בהקלטה".
ביום חמישי לפנות בוקר מריו גצה סיים את החופשה הארוכה שלו. יחד עם יתר שחקני נבחרת גרמניה של באיירן – מנואל נוייר, ג'רום בואטנג, פיליפ לאם, בסטיאן שוויינשטייגר ותומאס מולר – הוא חזר ממש בזמן למשחק של אלופת גרמניה מול כוכבי ה-MLS בפורטלנד. גצה שיחק רק 10 דקות, במשחק שבו באיירן הפסידה 2:1, אבל מבחינתו ומבחינת יתר החמישה, חגיגות הזכייה במונדיאל הסתיימו ועכשיו חוזרים לעבודה ולשיגרה.
ביום רביעי תשחק כאמור באיירן מול סגניתה דורטמונד בסופרקאפ הגרמני, ובעוד שבועיים היא תפתח את עונת הבונדסליגה במשחק ביתי מול וולפסבורג. זו תהיה העונה השנייה של גצה בבאיירן, ואחרי השער בגמר המונדיאל, כולם יצפו ממנו לא רק לתפוקה גבוהה יותר, אלא שגם יהפוך לאחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה.
הבגידה שלא תישכח
גצה נולד בעיר ממינגן שבמחוז בוואריה, אבל החל לשחק דווקא באקדמיה של של דורטמונד כשהיה בן 8. זה היה בשנת 2000. כשאביו יורגן עבר ללמד בפקולטה לטכנולוגיה באוניברסיטת דורטמונד. בניגוד למרבית הכדורגלנים בעולם, מריו גצה לא מגיע ממשפחה קשת יום. אביו יורגן הוא פרופסור, ובבית אף פעם לא היה חסר כסף.
אגב, גם שני אחיו של מריו הם כדורגלנים. אחיו הבוגר פביאן (בן 24) משחק כמגן באונטראכינג בליגה השלישית (שאותה מאמן כוכב העבר כריסטיאן ציגה), ואחיו הצעיר פליקס משחק בקבוצת הנוער של באיירן מינכן.
מריו גצה החל לשחק בבוגרים של דורטמונד בנובמבר 2009, כשהיה בן 17. מהר מאוד הוא הפך לאחד הכוכבים של הקבוצה אותה בנה המאמן יורגן קלופ, והיה מהבולטים בזכייה באליפויות של 2011 ו-2012. מתיאס זאמר, היום המנהל המקצועי של באיירן, אמר עליו ב-2010: "הוא אחד הכשרונות הגדולים ביותר שנולדו בגרמניה". כשערך את הבכורה שלו בנבחרת בנובמבר 2010, הוא היה לשחקן הצעיר ביותר שמשחק ב"נציונל מנשאפט" מאז אובה זיילר האגדי ב-1954.
אוהדי דורטמונד סגדו לו והאמינו שיישאר בקבוצה עוד שנים רבות. אבל אז, ב-23 באפריל 2013, הוטלה הפצצה, כשנודע שגצה יעבור בסיום העונה ליריבה הגדולה והשנואה ביותר על אוהדי דורטמונד – באיירן מינכן.
העיתוי היה הכי גרוע שאפשר: 36 שעות לפני משחק חצי גמר ליגת האלופות של דורטמונד מול ריאל מדריד. למרות שהידיעה נפלה על קלופ ועל הקבוצה כרעם ביום בהיר, דורטמונד ניצחה את ריאל 1:4 בדרך לגמר ליגת האלופות.
גצה שיחק באותו משחק ואפילו בישל את השער הראשון מבין הארבעה של רוברט לבנדובסקי (איתו יחזור לשתף פעולה העונה בבאיירן), אבל בגומלין הוא נפצע אחרי 14 דקות.
את משחק הגמר בוומבלי, בין קבוצתו בהווה דורטמונד לקבוצתו הבאה באיירן מינכן, ראה גצה מהיציע. למזלו הוא היה פצוע. כי קשה לדעת איך היה מצליח לתפקד בסיטואציה הזוייה שכזו.
37 מיליון יורו שילמה באיירן לדורטומונד כדי להעביר את גצה לשורותיה, הסכום שהופיע בסעיף השיחרור בחוזה שלו. מה שהפך אותו לכדורגלן הגרמני היקר בהיסטוריה (שיא שנשבר כמה שבועות אחרי זה כשארסנל תרכוש את מסוט אוזיל מריאל מדריד ב-50 מיליון יורו). לדורטמונד לא היתה ברירה אלא לקבל את הדין, ואת 37 המיליונים, וקלופ גם אמר: "לא יכולתי לעשות דבר. כשגצה הבין שפפ גוורדיולה, המאמן הנערץ עליו, מגיע לבאיירן, הסיפור נגמר".
ובכל זאת, ההשתלבות של גצה בבאיירן לא הייתה חלקה. לפתע היו לצידו הרבה מאוד כוכבים, גדולים ממנו, כמו פרנק ריברי ואריין רובן. הוא היה ה"ילד החדש בשכונה", גם בשל גילו הצעיר, 21. גוורדיולה השתמש בו, אבל לא כל הזמן. גצה פתח בעונה שעברה רק ב-20 משחקי ליגה ובעוד 7 נכנס כמחליף. 9 פעמים הוא ישב על הספסל ורק פעמיים הוא השלים 90 דקות!
בשני משחקי חצי גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד גצה ישב על הספסל ונכנס רק לדקות האחרונות, במקום פרנק ריברי.
לא שהיה ספק שמריו גצה יהיה בסגל של יואכים לב למונדיאל, אבל הוא לא אמור היה להיות שחקן הרכב. מאמן נבחרת גרמניה העדיף את מרקו רויס, מי ששיתף פעולה באופן פנטסטי עם גצה בעונה האחרונה שלו בדורטמונד. רויס היה זה שאמור היה לשחק באגף השמאלי בהתקפה הגרמנית.
אבל כמה ימים לפני הטיסה לברזיל, במשחק ההכנה האחרון של הנבחרת, מול ארמניה, רויס נפצע באופן קשה בקרסולו. האבחנה הייתה חד משמעית. רויס ייעדר בין שישה לשבעה שבועות, ובמילים אחרות: הלך המונדיאל.
אכזרי ואירוני בעת ובעונה אחת, אבל בדיעבד הפציעה של רויס היא זו שנתנה לגצה את ההזדמנות הגדולה שלו. אם לא אותה פציעה, מי יודע, אולי היינו מדברים עכשיו על מרקו רויס כגיבור הלאומי של גרמניה, ולא מזכירים כלל את גצה...
גצה, שבאותו משחק מול ארמניה נכנס רק לרבע השעה האחרונה, והספיק להבקיע צמד בניצחון 1:6, מצא את עצמו בהרכב הפותח במשחקה הראשון של גרמניה במונדיאל, נגד פורטוגל. פריצה טובה שלו לרחבה הביאה לפנדל, אותו כבש תומאס מולר, בדרך לניצחון 0:4.
גצה שיחק את כל 90 הדקות מול פורטוגל ופתח גם במשחקה השני של גרמניה, נגד גאנה. זה היה המשחק הכי פחות טוב של גרמניה במונדיאל. גצה פתח, ובדקה ה-51 גם הבקיע שער מוזר: הוא נגח כלפי מטה, הכדור פגע לו בברך, וניתז לרשת. גאנה לא נבהלה, הגיבה בשני שערים ונראתה בדרך לניצחון סנסציוני. יוגי לב החליט לוותר על גצה המאכזב, והכניס במקומו את מירוסלב קלוזה בן ה-36. כעבור שתי דקות קלוזה כבש והישווה ל-2:2.
במשחק מול ארה"ב גצה כבר איבד את מקומו בהרכב. הוא נכנס רק ל-14 הדקות האחרונות. המאמן לב נתן לגצה עוד הזדמנות, בשמינית הגמר מול אלג'יריה, אבל התייאש כבר במחצית. אנדרה שורלה, שהחליף אותו, הבקיע את השער הראשון של גרמניה בדרך לניצחון 1:2.
בשלב הזה גצה כבר ידע שמבחינתו האישית המונדיאל הזה הוא אכזבה. ברבע הגמר מול צרפת הוא נכנס ל-7 הדקות האחרונות, וב-1:7 המפורסם מול ברזיל בחצי הגמר הוא אפילו לא שותף.
לכולם היה ברור שגם בגמר מול ארגנטינה גצה לא ישחק. מירוסלב קלוזה פתח בהרכב, במטרה להכריע את המשחק, אבל התקשה מול ההגנה הארגנטינית הקשוחה. רק כשקלוזה נראה כמי שנופל מהרגליים, שלח יוגי לב את מריו גצה למגרש. זה היה בדקה ה-88.
גצה נכנס טוב למשחק ובישל לשורלה מצב מצויין, אותו הציל השוער הארגנטיני סרחיו רומרו. כששתי הנבחרות החליפו צדדים במהלך ההארכה ניגש יוגי לב למריו ואמר לו: "בוא תראה עכשיו לכל העולם שאתה יותר טוב ממסי ושאתה יכול להכריע את גמר המונדיאל. יש לך את זה".
לא עברו 8 דקות מהשיחה הקצרה הזו, כשאנדרה שורלה שלח מסירה נהדרת לגצה, שעצר את הכדור על החזה ובעט חזק לפינה הרחוקה. כמו אינייסטה לפני ארבע שנים, רק מהצד השני.
כשנשמעה שריקת הסיום במרקאנה והחלה החגיגה של נבחרת גרמניה, אי אפשר היה לפספס את הבחורה היפהפיה שחיבקה את גצה, נישקה אותו ונראתה מאושרת לא פחות ממנו.
לפתע גם חברתו של "סופר מריו" הפכה לכוכבת בינלאומית. אן קתרין ברומל, דוגמנית של הלבשה תחתונה, ליוותה את החבר שלה לאורך כל החודש בברזיל ולא החמיצה אף משחק. גם מצלמות העיתונאים לא החמיצו את דמותה המצודדת ביציע. אחרי שהחבר הפרטי שלה הבקיע את השער בגמר, אן קתרין ברומל הפכה לסלבריטי מהשורה הראשונה. היום אין אדם בגרמניה שלא יודע מי היא.
גצה, עדיין על הדשא, אמר אחרי שנרגע מעט: "זו לא הייתה שנה קלה עבורי, וגם המונדיאל לא היה פשוט. אבל כל הזמן עמדו לצדי החברה, המשפחה והחברים, שעודדו אותי להמשיך ולעבוד גם בתקופות הקשות.
ועכשיו זו הרגשה שלא תיאמן. אין לי מילים לתאר מה אני מרגיש. זה חלום שהתגשם".
יוגי לב, המאמן המאושר, הרעיף עליו שבחים: "מריו הוא נער פלא. הוא יכול לשחק בכל תפקיד, יש לו יכולות טכניות עילאיות. תמיד ידעתי שהוא יכול להכריע משחקים חשובים והיום הוא הוכיח זאת במשחק הכי גדול בעולם".
ביום רביעי הקרוב, ה-13 באוגוסט, יציינו בגרמניה חודש בדיוק ליום שבו הנבחרת זכתה בגביע העולם, אחרי הפסקה של 24 שנים. באותו ערב תיפתח העונה החדשה בגרמניה באופן רשמי, במשחק הסופרקאפ בין באיירן לדורטמונד.
הרבה אמוציות יהיו בערב הזה ב"סיגנל אידונה פארק". אמוציות מכל מיני סוגים: של גאווה, של יריבות, של היסטוריה. ובתוך כל בליל הרגשות הללו, יבלוט כוכב על אחד. בחור עם בייבי פייס בן 22, שהפך לפתע מנער פלא לגיבור לאומי.
לפנייה לכתב/ת 
