התדהמה שראיתם השבוע על הפנים של איימי אדאמס כששמעה כי זכתה בגלובוס הזהב על תפקידה ב’עיניים גדולות’, היתה לגמרי אמיתית. כי איימי אדאמס, שהתגלתה לעולם אחרי שכבר עברה את גיל 30, באמת ובתמים עדיין לא מאמינה שכל זה קורה לה. שהיא היתה מועמדות לאוסקר חמש פעמים בשמונה השנים האחרונות, מועמדת לגלובוס הזהב שש פעמים, וגם זכתה בו פעמיים. אפילו כשנכנסה לחדר במלון נוצץ בבוקר ניו יורקי קר של דצמבר, היה לה בעיניים את מבט ה’מה אני עושה כאן’. זה היה יום אחרי שהוכרזו המועמדויות לגלובוס הזהב, ואדאמס התקשתה לענות על השאלה הכה מקורית ‘איך את מרגישה להיות מועמדות שוב’?. היא מרגישה מצוין, תופתעו לשמוע, והדבר היחיד שהעציב אותה היתה העובדה שהטקס התקיים מיד אחרי החגים, כך שהיא לא היתה יכולה להרשות לעצמה לאכול כמו שהאמריקאים אוהבים לאכול בחגים. אבל חוץ מזה, הכל זהב, תודה ששאלתם.

קשה מאוד למצוא מקבילות בהיסטוריה ההוליוודית לסיפור של איימי אדאמס. אחת משבעת הילדים של החייל ריצ’רד אדאמס ואשתו קתרין, הגיעה ללוס אנג’לס רק בגיל 21 ועשתה תפקידים קטנים ונשכחים, עד שב-2004 עשתה עוד תפקיד קטן, רק הפעם בלתי נשכח. האשה הקטנה והטובה מהדרום בסרט האינדי ‘ג’ונבאג’ לקחה את אדאמס עד למועמדות לאוסקר, ומשם נפתחו כל הדלתות. היא אספה מועמדויות לאוסקר גם על ‘ספק’, ‘פייטר’, ‘המאסטר’ ו’אמריקן האסטל’, סרטי איכות מצויינים שהפכו אותה לשחקנית ליגת על בהוליווד.

(צילום: Imagebank - Gettyimages)

“אני יודעת שתמיד רציתי להיות פרפורמרית”, אומרת אדאמס, “אבל לא תמיד ידעתי באיזו צורה. בגיל 5 רציתי להיות זמרת או אחות, אבל לא עברתי מבחן בכימיה, אז רק שרתי קצת. אחר כך חשבתי שאהיה רקדנית. בפנים כנראה באמת תמיד רציתי להיות שחקנית, אבל פחדתי להגיד את זה אפילו לעצמי כי שחקנים תמיד נראו לי מאוד מיוחדים ולא חשבתי שאני מיוחדת בשום צורה. היום אני כבר יודעת שלא במקרה החלטתי לעבור ללוס אנג’לס, זה מה שרציתי להיות”.

‘ההצלחה הנוכחית שלה, ‘עיניים גדולות’, מספר על אחת הרמאויות הגדולות בהיסטוריה של התרבות הפופולארית בארה”ב. וולטר קין התפרסם בשנות ה-60’ כצייר פורטרטים של דמויות שהמכנה המשותף שלהן היה עיניים ענקיות. הציורים הפכו כה פופולאריים, שקין התחיל לעשות מהם העתקים ומכר אותם כפוסטרים, והפך גם למיליונר וגם לסלבריטאי. היתה עם זה רק בעיה אחת: הוא לא צייר אף אחד מהציורים האלה. את הכל ציירה אשתו, מרגרט, שידעה כי הוא לוקח לה את הקרדיט ושיתפה פעולה במשך שנים רבות. אחרי שהזוג התגרש ומרגרט מצאה את אלוהים, היא תבעה את קין וזכתה להחזיר לעצמה את הקרדיט. טים ברטון מביים את הנושא ההזוי באופן מאוד לא הזוי בקנה מידה ברטוני. כריסטוף וולץ הוא שוב הפסיכופט המקסים, ואיימי אדאמס פשוט עושה עוד תפקיד מצוין כמרגרט קין.

קצת קשה להחליט אם מרגרט קין היא קרבן או לא.

“אולי היא כן, אבל היא לקחה בעלות ולא הסכימה להיות קרבן. היא לא אמרה ‘למה זה קרה, למה הוא עשה לי את זה’. היא אמרה ‘למה נתתי לזה לקרות. כן, הוא היה מניפולטור וכל זה, אבל אני שיקרתי, שוב ושוב, ולא יכולתי לצאת מהשקר’. היא סיפרה לי שוולטר אמר לה שהוא יקח ממנה את הילדה וידאג שהיא תלך לכלא, כי היא שיקרה בדיוק כמוהו, והיא האמינה לו. האמת היא שהיא אשה טובה, היא האשימה את עצמה בכך שעזרה לו להפוך לפסיכופט”.

“לא. היום היא לא היתה נכנסת למצב הזה בכלל. למרות שיש לנו עוד דרך ארוכה לעשות עד שנגיע לשוויון מלא לנשים, אני מזכירה לעצמי כל הזמן שהתקדמנו מאוד. יש לי ילדה בת 4 וחצי ואני יודעת שהיא תגדל בעולם שוויוני יותר מזה שאני גדלתי בו. זו סיבה לתקווה”.

(צילום: רויטרס)

“גדלתי עם עוד שישה אחים, היו מכות”.

“ניצחתי על ידי זה שרצתי הכי מהר”.

“לא הייתי קופצת למסקנות. אבל אני כן יכולה להגיד שבתקופת הנעורים שבה רוב הילדים מסתבכים, אני שמרתי על עצמי. הייתי רקדנית בתיכון וידעתי שאם אעשה צרות לא יתנו ללכת לשיעורים, אז סך הכל הייתי בסדר. היו איזה שתי תקריות שתיה ליד המדורה, שלא נדבר עליהן”.

“לפני הכל, הוא הוציא אותי לעולם. באתי מעיר קטנה מאוד, לא הכרתי כלום, המקצוע הזה פתח לי את העיניים ואת הראש בדרך שלא היתה מתרחשת בשום צורה אחרת. הוא גם לימד אותי המון על אמפטיה, שזה לפעמים טוב ולפעמים לא. אני חושבת שזה מקצוע חושפני ופגיע ואני מסכנת את השפיות שלי, אבל אני עושה את זה מבחירה. זה לא מקצוע אמיץ באמת, אני לא רופאה”.

“כן, אבל בקצב שלה. עכשיו היא באמת מאוד קטנה, אם כי היא כן יודעת ש’בבאטמן נגד סופרמן’ שייצא בשנה הבאה אני משחקת את החברה של סופרמן. ככה היא לפחות רואה את זה. אני חושבת שלואיס ליין היא קודם כל עיתונאית מצויינת ואשה חזקה, ורק אחר כך החברה של סופרמן, וככה אני מתכוונת לגלם אותה. אני מקווה שכשהילדה שלי תגדל, היא תסתכל על לואיס ליין בצורה הזו, ואז אדע שעשיתי משהו באמת חשוב”.