ט"ו בשבט בנוסח הקבלה

יומייים לפני ט"ו בשבט הכתה סופת שלג בשיקאגו. השלג הגיע לגובה של כ-50 סנטימטר, השלג נערם על הכבישים, הבתים, המדשאות והעצים. גם בט"ו בשבט עצמו ירד שלג והעיר כוסתה לבן. כ-50 איש ישראלים ואמריקאים התכנסו בבית הכנסת "חובבי ציון" בסקוקי לסדר ט"ו בשבט במסורת הקבלה. את הסדר הנהיג האדמו"ר המקובל אברהם יצחק כהנא מספינקה, נכדו של מחבר הספר "אמרי יוסף", שהגיע מירושלים. את דבריו תרגם והסביר רב הכולל בסקוקי, הרב קלמן ווארך.

"עד המאה ה-16 היה ט"ו בשבט לא יותר ממאורע בלוח השנה העברי, שציין הפרשת תרומות ומעשרות", הסביר הרב ווארך. "במשנה מצויינת מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל. ראש השנה לאילנות מצויין בראשון בשבט על פי בית שמאי וב-15 בחודש על פי בית הלל. ההלכה נקבעת לרוב על פי בית הלל. תחילת החודש הוא זמן דין משום שהלבנה המסמלת רחמים מכוסה בו. לכן נקבע ט"ו בשבט כי בזמן זה הירח מלא עם תקווה לרחמים".

בתקופת האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, ז"ל, שהתחיל לגלות את רזי הקבלה להמונים, ט"ו בשבט קיבל משמעות ואופי שונים. ביום זה נהגו הוא ותלמידיו לאכול שלושה סוגי פירות המסמלים שלושה עולמות רוחניים: עולם העשייה – פירות עם קליפה כמו רימון ותפוז. עולם היצירה – פירות בעלי גלעין כמו תמר וזית, ועולם הבריאה המייצג את המושג "יש מאין" עם פירות הנאכלים בשלמותם כמו התאנה. הרב ותלמידיו אכלו אותם בסדר מסוים, שתו ארבע כוסות יין מהולות בכמויות שונות של מים וקראו תפילות, פיוטים ומזמורים.

לדברי האדמו"ר כהנא, על פי הקבלה ניתנת לאדם הזדמנות לגלות את הבריאה וחובה עליו להנות ממנה. דרך טעימת הפירות נוכל לחוות את נועם החיים ומטרתם ונודה לקב"ה על יצירתו. בנוסף הסביר הרב ווארך כי על פי המקובלים "האדם הוא עץ השדה: בתקופת החורף העץ בשלכת, מכוסה שלג ונראה כמת ובקיץ הוא מתעורר ופורח. כן האדם, גם כשהוא שרוי לעיתים במרה שחורה ורע לו, הוא צריך להתעודד ולהיות אופטימי ולהבין שהסבל הוא זמני ותקופות מאושרות תגענה".

כך גם אנו מצפים לראות את השמש זורחת על כרי הדשא הירוקים של שיקאגו!