סיסטרהוד תעשה לי אחות אחותי היא הכי אחי תוכיחו שאין לה אחות הוכיחה שיש לה אחות
רק דבר אחד ביקשה מירב אביב כל החיים — שתהיה לה אחות. תוך שנה נהיו לה שתיים: אחת גדולה, שגילתה בגיל 44 שהן מאותו האבא, ואחת קטנה, שהיא בעצם אח שהפך לאישה. בסדרה "חלומות מפלסטיק" מספרות השלוש על האיחוד המפתיע, ועל החיבוק הנכסף מאבא, שנשמר לרגע בו ימצא את האחות האבודה
שמירב אביב הייתה בת שלוש ונולד לה אח, היא בכתה. רק אחות היא רצתה. "אבא הבטיח לי: 'בהיריון הבא בטוח תצא בת'", היא מספרת. "שבע שנים אחר כך נולדו התאומים תומר ומור, ולא הסכמתי לבקר את אמא בבית החולים. ככה מקיימים הבטחה? אחרי שנה של חרם אבא הושיב אותי לשיחה ואמר לי: 'יש לך אחות'. נשתלתי במקום, והוא אמר: 'יש לך אחות גדולה, והיא עוד תבוא'".
כל השנים ציפתה מירב (40), בתם הבכורה של שושי וציון צברה מראש העין, לאחות המסתורית שיום אחד תופיע, ונאלצה להסתפק בשלושה אחים. עד לפני שנה, כשהלא ייאמן קרה: היא זכתה לא סתם באחות, אלא בשתיים. בזמן שאחיה תומר (29) עבר ניתוח לבניית שדיים והפך לתומריקה, פתחה את תיק האימוץ איילה זיו (45), שנולדה לאב ציון לפני נישואיו ונמסרה לאימוץ, והצטרפה למשפחתם.
"שתי אחיות במכה אחת, נכון שזה נשמע לא אמיתי?" מירב קורנת מאושר. "אילו קראתי על עצמי בעתון הייתי אומרת שאין דברים כאלה. אבל עובדה", היא מעבירה מבט בין שתי אחיותיה. עם תומריקה היא מדברת בעיניים, אין להן צורך במילים. כמו בילדות, כשנהגה למרוח לק על ציפורניו של תומר ולקלוע לו קוקיות. עם איילה מירב מדברת כל הזמן, רק כדי למצוא עוד ועוד נקודות דמיון שיוכיחו כי הן נשמות תאומות.
מבולבלים? רק התחלנו. לא רק ציון קיבל בשמחה את בתו האבודה, אלא גם שושי, אמה של מירב, שקיבלה את איילה כבת. וזה עוד בלי למנות את שתי האמהות שאיילה מביאה מהבית — חנה, המאמצת שמעולם לא גילתה לה כי אומצה, ואלה, הביולוגית, חברתו לשעבר של האב. אבל אלה נותרו מחוץ לסדרה "חלומות מפלסטיק" (שמשודרת בימים שני־רביעי ב־22:30 בהוט בידור ישראלי), הרחק מסכין המנתחים של ד"ר דב קליין, שמשפצת מול המצלמות את מירב ותומריקה.
פה חשדתי
בגיל 22 מירב התחתנה, ואחרי שלוש שנים ילדה בהפריית מבחנה תאומים — בת ובן, מאי וגיא, או כמו שהיא מכנה אותם, "מאי וגיא ודי". אחרי שנתיים התגרשה וחזרה עם התאומים לבית הוריה, וצללה מחדש לחידה שליוותה את ילדותה. אביה סיפר לה שבזמן שירותו בצבא הייתה לו חברה, ונולדה להם בת שנמסרה לאימוץ. החברה חתמה מיד על טופס האימוץ כדי להסתיר את הלידה מהוריה, אבל הוא, כך סיפר, סירב. עד גיל תשעה חודשים הוא ביקר את הילדה במעון לתינוקות המועמדים לאימוץ, ואפילו גייס חברים למבצע חטיפת התינוקת מהמעון. כשעטף אותה בשמיכה וניסה לצאת הוא נתפס, ואיימו עליו שאם לא יחתום על טופס האימוץ יובא למשפט. "אז הוא נתן לה חיבוק אחרון, וחתם", מספרת מירב.
איך נשמע לך הסיפור של אבא?
"הזוי לגמרי. חשבתי שהוא ממציא אותו רק כדי לנחם אותי, והחשד גבר כשהוא אמר ששתינו נולדנו באותו תאריך. 'אתה בקושי זוכר את יום ההולדת של אמא', הטחתי בו, 'מאיפה שתזכור תאריך לידה של תינוקת מלפני 17 שנה? ובכלל, איך אתה יכול לישון בלילה כשיש לך ילדה שאתה לא מכיר?' אבא הסביר שהוא לא יכול לאתר אותה, רק לחכות שהיא תגיע לגיל 18 ותפתח את תיק האימוץ. אבא דיבר עליה בכאב ובדמעות והאמנתי לו. לפני שנתיים, כשחלה, הוא אמר: 'אני מקווה שאפגוש אותה לפני ש...' ולא העז להשלים את המשפט".
בינתיים, בראשון לציון, מרחק עשרים דקות נסיעה, גדלה איילה. בתם היחידה של חנה ויחזקאל זיו — "עיראקי וטריפוליטאית", היא אומרת, "ומאז שאני זוכרת את עצמי אמרו לי 'יש לך פרצוף של תימנייה'. בגיל התיכון התחילו להגיד לי: 'את נורא דומה למישהי, בטח יש לך אחות', ונדהמתי. איך יש לי אחות? אני בת יחידה".
הוריה היו כבני 50 כשאומצה. "אמא סיפרה לי שהרתה שש פעמים ובכל פעם נולד תינוק מת בחודש התשיעי. היא אמרה שרק איתי היה לה מזל: נולדתי בחודש השביעי במשקל 700 גרם, הייתי בפגייה והצלחתי לשרוד. לא הייתה לי סיבה לפקפק בסיפור הזה, כי גדלתי כמו נסיכה. בכיתה א', כשהילדים צחקו על שם המשפחה שלי, זבדה, אבא הכריז 'אף אחד לא יצחק על הבת שלי', ועיברת ל'זיו'. כשיש לך הורים מבוגרים את פוחדת שלא תספיקי לשמח אותם, ולכן התחתנתי במקום ללכת לצבא. הם היו הכי מאושרים בעולם כשילדתי את אוריין (בן 24) וירין (בת 19). אחרי 15 שנות נישואים התגרשתי, בלי לדעת שיש לי אחות למחצה שגם היא גרושה עם שניים".
לפני שבע שנים נפטר אביה המאמץ. "בימיו האחרונים לא זזתי ממנו, ואמרתי לעצמי שאם אפילו עכשיו הוא לא מגלה לי שאני מאומצת, כנראה שזה לא נכון. אחרי מותו הייתי במשבר וסיפרתי לחברה: 'יש לי חשש שאני מאומצת'. להפתעתי היא התלהבה. 'אולי יש לך אחיות ואחים? אולי יש לך הורים עשירים?' היא שאלה, ואני אמרתי: 'ואם אגלה שיש לי הורים נרקומנים?'
"בינתיים אמי התעוורה, לקחתי אותה לגור איתי ולא הסתדרנו, ופניתי לפסיכולוגית שתדריך אותי איך לטפל בה. רק אחרי שנה העזתי לבקש מהפסיכולוגית לבדוק אם יש לי תיק אימוץ בשירות למען הילד. אחרי שבועיים, כשהגיעה תשובה חיובית, הרגשתי צביטה. יש לי הורים ביולוגיים שאף פעם לא חיפשו אותי? למה?"
כבר בפגישה הראשונה עם העובדת הסוציאלית איילה שאלה: "אני באמת תימנייה?" ונענתה בחיוב. "היא סיפרה שהוריי הביולוגיים היו מאוד צעירים, ואלה לא ידעה שהיא בהיריון עד שהתחילו כאבי בטן עזים ולקחו אותה ל'בילינסון', שם ילדה אותי בחודש שביעי. הבנתי שלאלה יש חמישה ילדים ולציון ארבעה, וזה הגניב אותי לגמרי. 44 שנה אני בת יחידה ופתאום יש לי תשעה אחים? רציתי לפגוש את הוריי הביולוגיים כמה שיותר מהר, ולא סיפרתי כלום לחנה, אמי המאמצת".
מירב זוכרת את המכתב מהשירות למען הילד שנחת בתיבת הדואר. "זה היה בשישי בצהריים וכל השבת אבא התבשל בסקרנות", היא מספרת. "הוא הבין מיד במה מדובר, ומרוב התרגשות עשה תאונת דרכים בדרך למפגש. לצערי לא יכולתי לבוא איתו, כי בדיוק ליוויתי את תומר לניתוח שהפך אותו לתומריקה".
דוקטור, תעשה לי אחות
"מאז שנולדתי ידעתי שאני אישה", מצטרפת תומריקה בקול גברי. "כשאחי התאום מור שיחק עם רובים, אני שיחקתי עם בובות. מירב הלבישה אותי בחצאיות ועשתה לי קוקיות. לתיכון הלכתי עם איפור, עשיתי בלגנים, וכשהוריי העיפו אותי מהבית עברתי לגור אצל מירב, שתמיד הבינה אותי והגנה עליי כמו אמא שנייה. את הצבא עשיתי בתור ג'ובניקית בתל השומר. קלטו שאני קצת מוזרה, אבל התעקשתי לעשות צבא כמו כולם ואחרי השחרור עברתי לתל־אביב. כל הזמן אמרתי למירב שהחלום שלי הוא לעשות ציצים, והיא התנגדה. פעם היא לקחה אותי לחוף תל ברוך, הצביעה על הזונות ואמרה: 'אלה החיים שאתה מאחל לעצמך?' אבל החלום לא יצא לי מהראש".
לפני חמש שנים תומר התלונן על כאבי בטן עזים, והאבחון נחת עליו כסכין: סרטן באשכים. "אמא'לה!" היא מצטמררת, "לא הבנתי מאיפה נפל עליי האסון הזה, אבל אמרתי למירב: 'אם אני חייב לעבור כריתת אשך זה סימן שאפילו אלוהים מבין שאני אישה'. עברתי שלוש שנים קשות קשות — ניתוח, כימותרפיה, נשירת שיער, זוועת עולם — אבל המשכתי להתחנן לציצים. הרופאה אמרה שאסור לי לקחת הורמונים לעידון הקול, אבל מותר לי להשתיל סיליקון. אחרי הניתוח אמרתי למירב: 'מעכשיו תקראי לי תומריקה ותדברי אליי בלשון נקבה'. לפעמים היא מתבלבלת, אבל לא נורא".
למה בחרת דווקא בשם תומריקה?
"כשהייתי בחור קראו לי תומריקו, וזו צורת הנקבה. בספרדית, 'טו אס ריקה' זה 'את עשירה', ולא התנגדתי להתעשר. וחוץ מזה, תומריקה זה כינוי סקסי, כמוני. אני עובדת כספרית אצל אבנר מלכה הנסיך, אני אוהבת את עצמי, אני עושה דברים שמעולם לא העזתי כמו ללכת לים, ואני מחפשת את האחד שיביא לי אושר".
על הדרך גם מירב הגשימה חלום: "לידת התאומים השאירה אותי עם 30 קילו עודפים, פלוס צלקת וקפל בבטן מהניתוח הקיסרי. אבל הייתי אם חד־הורית לשניים, למי היה ראש לחשוב על בטן שטוחה? כשכבר רציתי, אמר לי הרופא: "'חמודה, אנחנו לא מנתחים לפני גיל 36, קודם תגמרי עם הלידות, תעשי דיאטה, תעשי כושר'". במסגרת הסדרה, זוכה גם היא לשיפוץ המיוחל.
אבל דבר לא השתווה לחלומה האמיתי שהוגשם. "בפעם הראשונה שפגשתי את איילת בשירות למען הילד, שאלתי: 'למה באת רק עכשיו?'. אחר כך השווינו תעודות זהות וגילינו שאבא לא טעה: שתינו נולדנו ב־8 במארס, בהפרש של חמש שנים. כשיצאנו לרחוב, אבא שאל את איילה: 'את מרשה לי לחבק אותך?' אחרי שהם התחבקו שאלתי: 'ועכשיו אתה יכול לחבק גם אותי?' כי עד אז אבא בקושי חיבק אותנו. הוא נשבע שזה יקרה רק אחרי שימצא את בתו האבודה". .
"חלומות מפלסטיק" זמינה לצפייה בהוט VOD
---------------------------------------------------
איילה: "תמיד אמרו לי 'יש לך פרצוף של תימנייה', ובגיל התיכון התחילו להגיד לי, 'את נורא דומה למישהי, בטח יש לך אחות'. נדהמתי. איך יש לי אחות? אני בת יחידה"
---------------------------------------------------
תומריקה: "לא הבנתי מאיפה נפל עליי האסון הזה, אבל אמרתי למירב, 'אם אני חייב לעבור כריתת אשך, זה סימן שאפילו אלוהים מבין שאני אישה'"
---------------------------------------------------
---------------------------------------------------
כל השנים ציפתה מירב (40), בתם הבכורה של שושי וציון צברה מראש העין, לאחות המסתורית שיום אחד תופיע, ונאלצה להסתפק בשלושה אחים. עד לפני שנה, כשהלא ייאמן קרה: היא זכתה לא סתם באחות, אלא בשתיים. בזמן שאחיה תומר (29) עבר ניתוח לבניית שדיים והפך לתומריקה, פתחה את תיק האימוץ איילה זיו (45), שנולדה לאב ציון לפני נישואיו ונמסרה לאימוץ, והצטרפה למשפחתם.
"שתי אחיות במכה אחת, נכון שזה נשמע לא אמיתי?" מירב קורנת מאושר. "אילו קראתי על עצמי בעתון הייתי אומרת שאין דברים כאלה. אבל עובדה", היא מעבירה מבט בין שתי אחיותיה. עם תומריקה היא מדברת בעיניים, אין להן צורך במילים. כמו בילדות, כשנהגה למרוח לק על ציפורניו של תומר ולקלוע לו קוקיות. עם איילה מירב מדברת כל הזמן, רק כדי למצוא עוד ועוד נקודות דמיון שיוכיחו כי הן נשמות תאומות.
מבולבלים? רק התחלנו. לא רק ציון קיבל בשמחה את בתו האבודה, אלא גם שושי, אמה של מירב, שקיבלה את איילה כבת. וזה עוד בלי למנות את שתי האמהות שאיילה מביאה מהבית — חנה, המאמצת שמעולם לא גילתה לה כי אומצה, ואלה, הביולוגית, חברתו לשעבר של האב. אבל אלה נותרו מחוץ לסדרה "חלומות מפלסטיק" (שמשודרת בימים שני־רביעי ב־22:30 בהוט בידור ישראלי), הרחק מסכין המנתחים של ד"ר דב קליין, שמשפצת מול המצלמות את מירב ותומריקה.
פה חשדתי
בגיל 22 מירב התחתנה, ואחרי שלוש שנים ילדה בהפריית מבחנה תאומים — בת ובן, מאי וגיא, או כמו שהיא מכנה אותם, "מאי וגיא ודי". אחרי שנתיים התגרשה וחזרה עם התאומים לבית הוריה, וצללה מחדש לחידה שליוותה את ילדותה. אביה סיפר לה שבזמן שירותו בצבא הייתה לו חברה, ונולדה להם בת שנמסרה לאימוץ. החברה חתמה מיד על טופס האימוץ כדי להסתיר את הלידה מהוריה, אבל הוא, כך סיפר, סירב. עד גיל תשעה חודשים הוא ביקר את הילדה במעון לתינוקות המועמדים לאימוץ, ואפילו גייס חברים למבצע חטיפת התינוקת מהמעון. כשעטף אותה בשמיכה וניסה לצאת הוא נתפס, ואיימו עליו שאם לא יחתום על טופס האימוץ יובא למשפט. "אז הוא נתן לה חיבוק אחרון, וחתם", מספרת מירב.
איך נשמע לך הסיפור של אבא?
"הזוי לגמרי. חשבתי שהוא ממציא אותו רק כדי לנחם אותי, והחשד גבר כשהוא אמר ששתינו נולדנו באותו תאריך. 'אתה בקושי זוכר את יום ההולדת של אמא', הטחתי בו, 'מאיפה שתזכור תאריך לידה של תינוקת מלפני 17 שנה? ובכלל, איך אתה יכול לישון בלילה כשיש לך ילדה שאתה לא מכיר?' אבא הסביר שהוא לא יכול לאתר אותה, רק לחכות שהיא תגיע לגיל 18 ותפתח את תיק האימוץ. אבא דיבר עליה בכאב ובדמעות והאמנתי לו. לפני שנתיים, כשחלה, הוא אמר: 'אני מקווה שאפגוש אותה לפני ש...' ולא העז להשלים את המשפט".
בינתיים, בראשון לציון, מרחק עשרים דקות נסיעה, גדלה איילה. בתם היחידה של חנה ויחזקאל זיו — "עיראקי וטריפוליטאית", היא אומרת, "ומאז שאני זוכרת את עצמי אמרו לי 'יש לך פרצוף של תימנייה'. בגיל התיכון התחילו להגיד לי: 'את נורא דומה למישהי, בטח יש לך אחות', ונדהמתי. איך יש לי אחות? אני בת יחידה".
הוריה היו כבני 50 כשאומצה. "אמא סיפרה לי שהרתה שש פעמים ובכל פעם נולד תינוק מת בחודש התשיעי. היא אמרה שרק איתי היה לה מזל: נולדתי בחודש השביעי במשקל 700 גרם, הייתי בפגייה והצלחתי לשרוד. לא הייתה לי סיבה לפקפק בסיפור הזה, כי גדלתי כמו נסיכה. בכיתה א', כשהילדים צחקו על שם המשפחה שלי, זבדה, אבא הכריז 'אף אחד לא יצחק על הבת שלי', ועיברת ל'זיו'. כשיש לך הורים מבוגרים את פוחדת שלא תספיקי לשמח אותם, ולכן התחתנתי במקום ללכת לצבא. הם היו הכי מאושרים בעולם כשילדתי את אוריין (בן 24) וירין (בת 19). אחרי 15 שנות נישואים התגרשתי, בלי לדעת שיש לי אחות למחצה שגם היא גרושה עם שניים".
לפני שבע שנים נפטר אביה המאמץ. "בימיו האחרונים לא זזתי ממנו, ואמרתי לעצמי שאם אפילו עכשיו הוא לא מגלה לי שאני מאומצת, כנראה שזה לא נכון. אחרי מותו הייתי במשבר וסיפרתי לחברה: 'יש לי חשש שאני מאומצת'. להפתעתי היא התלהבה. 'אולי יש לך אחיות ואחים? אולי יש לך הורים עשירים?' היא שאלה, ואני אמרתי: 'ואם אגלה שיש לי הורים נרקומנים?'
"בינתיים אמי התעוורה, לקחתי אותה לגור איתי ולא הסתדרנו, ופניתי לפסיכולוגית שתדריך אותי איך לטפל בה. רק אחרי שנה העזתי לבקש מהפסיכולוגית לבדוק אם יש לי תיק אימוץ בשירות למען הילד. אחרי שבועיים, כשהגיעה תשובה חיובית, הרגשתי צביטה. יש לי הורים ביולוגיים שאף פעם לא חיפשו אותי? למה?"
כבר בפגישה הראשונה עם העובדת הסוציאלית איילה שאלה: "אני באמת תימנייה?" ונענתה בחיוב. "היא סיפרה שהוריי הביולוגיים היו מאוד צעירים, ואלה לא ידעה שהיא בהיריון עד שהתחילו כאבי בטן עזים ולקחו אותה ל'בילינסון', שם ילדה אותי בחודש שביעי. הבנתי שלאלה יש חמישה ילדים ולציון ארבעה, וזה הגניב אותי לגמרי. 44 שנה אני בת יחידה ופתאום יש לי תשעה אחים? רציתי לפגוש את הוריי הביולוגיים כמה שיותר מהר, ולא סיפרתי כלום לחנה, אמי המאמצת".
מירב זוכרת את המכתב מהשירות למען הילד שנחת בתיבת הדואר. "זה היה בשישי בצהריים וכל השבת אבא התבשל בסקרנות", היא מספרת. "הוא הבין מיד במה מדובר, ומרוב התרגשות עשה תאונת דרכים בדרך למפגש. לצערי לא יכולתי לבוא איתו, כי בדיוק ליוויתי את תומר לניתוח שהפך אותו לתומריקה".
דוקטור, תעשה לי אחות
"מאז שנולדתי ידעתי שאני אישה", מצטרפת תומריקה בקול גברי. "כשאחי התאום מור שיחק עם רובים, אני שיחקתי עם בובות. מירב הלבישה אותי בחצאיות ועשתה לי קוקיות. לתיכון הלכתי עם איפור, עשיתי בלגנים, וכשהוריי העיפו אותי מהבית עברתי לגור אצל מירב, שתמיד הבינה אותי והגנה עליי כמו אמא שנייה. את הצבא עשיתי בתור ג'ובניקית בתל השומר. קלטו שאני קצת מוזרה, אבל התעקשתי לעשות צבא כמו כולם ואחרי השחרור עברתי לתל־אביב. כל הזמן אמרתי למירב שהחלום שלי הוא לעשות ציצים, והיא התנגדה. פעם היא לקחה אותי לחוף תל ברוך, הצביעה על הזונות ואמרה: 'אלה החיים שאתה מאחל לעצמך?' אבל החלום לא יצא לי מהראש".
לפני חמש שנים תומר התלונן על כאבי בטן עזים, והאבחון נחת עליו כסכין: סרטן באשכים. "אמא'לה!" היא מצטמררת, "לא הבנתי מאיפה נפל עליי האסון הזה, אבל אמרתי למירב: 'אם אני חייב לעבור כריתת אשך זה סימן שאפילו אלוהים מבין שאני אישה'. עברתי שלוש שנים קשות קשות — ניתוח, כימותרפיה, נשירת שיער, זוועת עולם — אבל המשכתי להתחנן לציצים. הרופאה אמרה שאסור לי לקחת הורמונים לעידון הקול, אבל מותר לי להשתיל סיליקון. אחרי הניתוח אמרתי למירב: 'מעכשיו תקראי לי תומריקה ותדברי אליי בלשון נקבה'. לפעמים היא מתבלבלת, אבל לא נורא".
למה בחרת דווקא בשם תומריקה?
"כשהייתי בחור קראו לי תומריקו, וזו צורת הנקבה. בספרדית, 'טו אס ריקה' זה 'את עשירה', ולא התנגדתי להתעשר. וחוץ מזה, תומריקה זה כינוי סקסי, כמוני. אני עובדת כספרית אצל אבנר מלכה הנסיך, אני אוהבת את עצמי, אני עושה דברים שמעולם לא העזתי כמו ללכת לים, ואני מחפשת את האחד שיביא לי אושר".
על הדרך גם מירב הגשימה חלום: "לידת התאומים השאירה אותי עם 30 קילו עודפים, פלוס צלקת וקפל בבטן מהניתוח הקיסרי. אבל הייתי אם חד־הורית לשניים, למי היה ראש לחשוב על בטן שטוחה? כשכבר רציתי, אמר לי הרופא: "'חמודה, אנחנו לא מנתחים לפני גיל 36, קודם תגמרי עם הלידות, תעשי דיאטה, תעשי כושר'". במסגרת הסדרה, זוכה גם היא לשיפוץ המיוחל.
אבל דבר לא השתווה לחלומה האמיתי שהוגשם. "בפעם הראשונה שפגשתי את איילת בשירות למען הילד, שאלתי: 'למה באת רק עכשיו?'. אחר כך השווינו תעודות זהות וגילינו שאבא לא טעה: שתינו נולדנו ב־8 במארס, בהפרש של חמש שנים. כשיצאנו לרחוב, אבא שאל את איילה: 'את מרשה לי לחבק אותך?' אחרי שהם התחבקו שאלתי: 'ועכשיו אתה יכול לחבק גם אותי?' כי עד אז אבא בקושי חיבק אותנו. הוא נשבע שזה יקרה רק אחרי שימצא את בתו האבודה". .
"חלומות מפלסטיק" זמינה לצפייה בהוט VOD
תומריקה ו אחיותיה שעות
יובל חן
---------------------------------------------------
איילה: "תמיד אמרו לי 'יש לך פרצוף של תימנייה', ובגיל התיכון התחילו להגיד לי, 'את נורא דומה למישהי, בטח יש לך אחות'. נדהמתי. איך יש לי אחות? אני בת יחידה"
---------------------------------------------------
תומריקה: "לא הבנתי מאיפה נפל עליי האסון הזה, אבל אמרתי למירב, 'אם אני חייב לעבור כריתת אשך, זה סימן שאפילו אלוהים מבין שאני אישה'"
---------------------------------------------------
---------------------------------------------------
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
