הכי מטוקבקות
24 שעות • 14.05.2015
הבשורה על פי מתי
השקרים של אבא, הסמים שלקח עם שלמה גרוניך, הגירושים השערורייתיים והבריחה לארצות הברית.
מתי כספי מספר לראשונה
את כל האמת על חייו למצלמה של דני דותן
ודליה מבורך בסרט שיוקרן מחר בפסטיבל דוקאביב וישודר בקרוב בערוץ הראשון. הצצה אינטימית נדירה לחייו
של גאון אמיתי
מתי כספי הוא אחת החידות של התרבות הישראלית. גאון מוזיקלי, מהמלחינים הגדולים שידענו, מבצע בחסד והקומיקאי הכי מצחיק בין הזמרים. ומצד שני המבט הקפוא, החרדה הקיומית לפרטיותו, האדישות שמתפרשת לעיתים כריחוק גדול. לאורך השנים הוא צבר מאות להיטים שמעטרים את פס הקול הישראלי, אבל במקביל נקשרו גם לא מעט פרשות סביבו — העזיבה לארצות הברית, ההצטרפות לכת נוצרית, היחסים הקשים עם אשתו השנייה, ההרשעה בביגמיה ועבירות המס בשנות ה־80. על כל זה הוא סירב לדבר בהרחבה עד היום.
אלא שלאחרונה, מסתבר, משהו ביעבע בו. "אני חושבת שמתי רצה לספר את הסיפור שלו", מספרת הבמאית דליה מבורך, שיחד עם בן זוגה דני דותן יצרה את הסרט החדש על כספי, שיוצג מחר בפסטיבל דוקאביב ובמהלך חודש יוני ברצועת "הסיפור האמיתי" של הערוץ הראשון, בהפקת מחלקת התעודה של הערוץ. "אחרי הפגישה הראשונה שלנו איתו יצאתי ואמרתי לדני: 'אני חושבת שמתי מוכן לווידוי'".
דותן: "למרות שהוא היה חשוף בראיונות ובתקשורת לאורך השנים, הוא לא באמת היה מוכן לווידוי הזה עד עכשיו".
מבורך: "אנשים כעסו עליו לאורך השנים מכל מיני מקומות, והוא רצה להניח את הכל על השולחן. לספר את הייאוש שלו. הוא אמר לנו: 'למוזיקה שלי אני לא דואג'. הוא היה בטוח שהמקום שלו במוזיקה כבר בטוח וקיים, אבל הוא רצה לספר את החיים שלו. לתת את הגרסה שלו לדברים".
"גדלתי להורים קרים מאוד", אומר כספי ומישיר מבט למצלמה של מבורך ודותן. "הם לא היו קוראים אחד לשני בשם, ועל אחת כמה וכמה גם לא בשם חיבה. לא התנשקנו, לא התחבקנו, לא היה מגע ולא כלום. כדי להשיג מגע או שהייתי עושה את עצמי חולה ואז היו נותנים לי לישון לילה אצל ההורים, או שהיה קר והייתי עם הידיים של אבא מעל הפתיליה, בתקווה שיהיה מגע עם היד".
לאחר מכן עובר כספי לדבר על המחלה הקשה שבה חלה בילדותו. "חליתי בפוליו ובדלקת קרום המוח כשהייתי בן כמה חודשים", הוא מספר. "הייתי בבידוד בבית חולים, חיברו לי את הרגל לאלקטרודות והעבירו זרמים כדי להעיר לי את השרירים. אבל למעשה לא ידעו מה לעשות. היה מעליי משולש ברזל, ואמרו לי שאם אני ארצה לאחוז במשולש ואנסה להתיישב, זו תחילת ההחלמה. וזה אכן קרה. היו לי כאבים איומים ברגל, כמו כאב ראש. לא ידעתי איזו תנוחה לעשות כדי שלא יכאב לי. עד היום רגל שמאל אצלי דקה יותר, וכשאני עייף אני צולע. על הבמה אני משתדל להסתיר את הצליעה, אבל הרבה פעמים אני נתקף בכאבים שאין להם מרפא".
היית ילד בודד? שואלים אותו השניים. "לא בודד, מתבודד", עונה כספי. "זה היה מרצון. אהבתי להתבודד ולחלום. בגיל עשר התחלתי ללמוד מוזיקה קלאסית, ניגנתי על פסנתר. המורה שלי הועיד לי גדולות ונצורות, אמר שאהיה פסנתרן ברמה עולמית, ואבא שלי ישב לידי שעה ביום, שש שנים, חוץ מיומיים שבהם היה חולה. אבא שלי היה אדם קשה מאוד. כמו רובוט, חסר רגש לחלוטין. לא עצב, לא שמחה. רק קודר. אני מקווה שאין משהו דומה באופי שלנו, אבל אנחנו דומים פיזית, אז אני מסתכל על המראה ונבהל".
בשלב זה דותן מנסה, לאט ובזהירות, לשאול את כספי על סיפור ששמע, לפיו לאמא שלו היה אדם שאהבה, ואביו שיקר לה כדי לזכות בליבה. "היה לה אהוב נעורים אמיתי והוא נשאר ברומניה", מספר כספי. "היא הגיעה לקיבוץ, ואבא שלי, על מנת לזכות בה, שיקר לה שהוא נהרג. בזאת היא איבדה כל תקווה, הסכימה עם מר גורלה ואנחנו נולדנו. "אבל אני מאשים אותה בזה שהיא הייתה נטולת עמוד שדרה. היא קיבלה על עצמה את העונש, במקום שהיא תהיה מאושרת. אם אבא שלי עוד היה חי, הייתי אומר לו שהוא בנאדם רע. שמה שהוא עשה זה פשע, והוא חי עם אמא שלי בלי אהבה. זה משפיע על הילדים, שצריכים אחר כך מזל גדול כדי להירפא מהשריטה הזאת".
מבורך ודותן תוהים לגבי גיל ההתבגרות של כספי. "הבנתי שאני לא כמו כולם בגלל הרגל, שהיא דקה, ובגיל ההתבגרות רציתי שהיא תהיה יותר עבה, אז התחלתי לעסוק יותר בספורט. לא הייתי כוכב הבנות, הייתי ביישן וסגור. החברה הראשונה שלי הייתה כשהייתי בצבא".
כספי שירת במלחמת ההתשה בסיני ב־1968, במסגרת להקת פיקוד דרום. "היו ימים שנסענו בקו בר לב ממוצב למוצב ושמענו את השריקות מעלינו", הוא מספר. "היה מקרה שהייתי במוצב, המפקד הלך לשער כדי לסגור אותו אחריי, נפל פגז והוא התעוור. זה משאיר את אותותיו".
בהמשך הסרט מראיינים הבמאים את גליה, אשתו הראשונה, שמספרת על ימיהם יחד ועל הגירושים המהירים אחרי שנה. "באותה תקופה הכרתי לו את שלמה גרוניך, והיה ברור שהפגישה ביניהם תלך לכיוון המוזיקה", היא משחזרת. "בתקופה מסוימת שלמה היה חולה, ואז מתי ואני הזמנו אותו לגור אצלנו. כשמתי היה כותב שירים, הרגשתי כאילו פועל שם כוח עליון. יום אחד הם אמרו שהם כתבו לי שיר. ביקשתי שישמיעו. התיישבתי באמצע הסלון, והם השמיעו לי את 'ואותך'".
"כשבאתי אליהם, הייתה אווירה של לגלות את החופש המוחלט, שזה האל־אס־די והטריפים באותם ימים", מוסיפה אבירמה גולן, חברתו של כספי. וגרוניך משלים: "אני זוכר שפעם נתתי לו לנסות, לא זוכר איזה סמים. זה הכניס אותו למקום בהתחלה טריפי, צבעוני ומפליג למרחקים, אבל הפך למשהו לא טוב".
"היו לו כמה טריפים שגרמו לו משבר שהיה לו קשה מאוד לצאת ממנו", מוסיפה גולן. "הקרע עם גליה היה בגלל טריפים. יצאו שם דברים איומים ונוראיים שאי אפשר היה לתקן אחר כך".
ואז גם הגיעו הגירושים. "הוא התייאש ממני", מספרת גליה לבמאים. "נורא הרגיז אותי אצלו שאי אפשר היה לקרוא על הפנים שלו מה הוא מרגיש. אני זוכרת שאני עומדת מולו ונותנת לו סטירה, אומרת לו — תכעס, תצעק, תבכה, תגיד משהו. והוא עומד קפוא. וכשהתחלקנו ברכוש, הוא אמר שהוא רוצה רק את איגלו, הכלב שלנו. הוא השאיר לי את כל השאר והלך".
דותן ומבורך כבר עשו בעבר סרטים על להקת הקליק (שדותן היה הסולן שלה) ועל אריס סאן, אבל שום דבר לא התקרב לקושי שבפיצוח חידת כספי. "הוא לא היה קל, בלשון המעטה", מודה דותן. "אבל חשבו שאם יש מישהו שיכול לפתוח אותו, זה אנחנו. והוא ענה על כל הדרישות של הסרטים שאנחנו עושים. דמות יוצאת דופן, שרק מרחוק אתה מבין שמדובר בבנאדם חד פעמי. הוא סופר אייקון, דמות שייקספירית. כל פגישה בינינו נמשכה בין שבע לשמונה שעות של ראיון. היינו צריכים את זה כדי לפצח מישהו כל כך ברזלי. ואז צללנו לשנה של אינסוף ארכיונים ותמונות, וראיונות עם חברים ואמנים אחרים".
היו לו תנאים? משהו שלא מדברים עליו?
"היה תנאי אחד ברור — שהוא רוצה לספר את הסיפור שלו. התנאי שלנו היה שכל מה שהוא אומר לא ניתן לצנזורה, ובחוזה שלנו מול ההפקה יש סעיף שאומר שאנחנו אחראים בלעדית לתוכן הסרט".
מבורך: "בגדול, זרמנו עם מה שהוא רצה לספר. הנרטיב שלנו היה שהוא מספר בעצמו את הסיפור שלו. בעריכה הוא לא היה מעורב. ושם, על שולחן העריכה, עשינו את ההיכרות המעמיקה שלנו איתו והתאהבנו בו. שם החלטנו שהסרט יהיה סביב הרגש, לחפש אותו אצלו. לספר את המסע שלו אל האהבה, המגע, וכל זה עטוף בשירים שלו".
היה משהו שהפתיע אתכם?
דותן: "הכל הפתיע אותנו. יושב מולך אדם, והמשפט הראשון שהוא מוציא זה: 'נולדתי להורים קרים'. זה מפיל אותך מיד לתוך החיים שלו. הפתיע אותנו לגלות עד כמה הילדות הייתה אפקטיבית על החיים שלו בעולם הבוגר, שכל החיים הוא בחיפוש נואש אחרי אהבה. אתה רואה את האיש הכל כך קר למראה הזה, ומבין שהוא פשוט היה עם אבא קר וגדל נכה ובלי אהבה עם אנשים שצוחקים עליו מאחורי הגב. אז היה לו כישרון מוזיקלי שאיפשר לו לפלס את הדרך, וכמיהה נואשת לאהבה".
כשהוא מתבקש לספר על אשתו השנייה, דורין לובצקי, עונה כספי: "לא הייתה שם אהבה. לא הצעתי נישואין, לא רציתי אפילו לחשוב על זה, עד שיום אחד היא אמרה לי שאם אנחנו חיים כמו בעל ואישה כבר שלוש שנים, למה שלא נתחתן. ואני, מתוך הפחד לומר את האמת באותו הרגע, שאני לא רוצה להתחתן ובואי ניפרד, מצאתי את עצמי מתיישב על המיטה, חושב שנייה, ואומר טוב, בסדר.
"וככה החיים עברו. זוג נורמלי שמתחתנים מתוך אהבה אמורים להוליד ילדים, ואנחנו לא. זה נמשך שש שנים עד שנולדה הבת. הכל היה גם במקרה. הילדים נולדו מתוך ניסיון נסתר מבחינתי אולי להציל את הנישואים. בתוכי הרגשתי כבול, מיוסר, כמישהו שנתון במין מצב מתסכל שהוא לא יכול לצאת ממנו".
למראית עין, עם כל הפרסים והתארים שבהם זכה, לצד מצג משפחתי שהתברר בדיעבד כמצג שווא, נראה כאילו חייו של כספי הם גן עדן עלי אדמות. "לא פתחתי לומר מה אני מרגיש בפנים, אבל זה היה ההפך ממושלם, זה היה סבל נוראי. אבל הייתי יותר מדי פחדן כדי לפרק את זה. כי מה יאמרו?"
את אהבתו הגדולה באמת, אשתו השלישית הקאו (רחל) וגנר, הכיר בסוף שנות ה־80. "הוזמנתי לביתו של קונסול ברזיל בישראל, ופתאום היא נכנסה", הוא משחזר בסרט. "היא הייתה האחראית על מחלקת הוויזות בשגרירות. ראיתי אותה ועקבתי אחריה. היא הייתה מוארת במשהו זוהר, ואני כמו ילד קטן בהיתי בה, ולאן שהיא הלכה הלכתי אחריה. זה לא קרה לי אף פעם בעבר.
"ואז הקונסול ניגש אליי, שאל אם אהיה מוכן לשיר. התיישבתי והיא התיישבה על כנף הפסנתר והסתכלה עליי. החלטתי לנגן את 'זו ילדותי השנייה', כשאני כל הזמן עם הפנים אליה, ובמשפט האחרון לא החזקתי את עצמי יותר, הסתכלתי לתוך העיניים הירוקות שלה ושרתי רק לה: 'זו ילדותי השנייה, איתך'. עברתי לגור עם אהובתי וידעתי שהנה, החיים הטובים שלי מתחילים. יהיה מה שיהיה, יקרה מה שיקרה".
אלא שההשלכות לא היו פשוטות. כספי גדע את יחסיו עם דורין, וזו לקחה את זה קשה. "עשיתי איתה יחד מופע קברט ומתי היה מדריך אותנו קולית מדי פעם", מספרת רולנדה שגרן, חברתה הטובה של דורין. "היה לנו מופע בשבת, ודורין תמיד הייתה מגיעה בזמן, ופתאום היא לא מגיעה.
"שלחנו את מנהל ההצגה לבית שלה ברמת השרון. הוא מטפס על המרזב כי הדירה נעולה, ורואה אותה מבעד לחלון שוכבת על המיטה ללא רוח חיים. דורין גם חתכה את הוורידים וגם לקחה כדורי שינה. היא אמרה לי שהיא לא רוצה לחיות, שחבל שהצילו אותה. אמנם מתי ביקר אותה בבית החולים, אבל לא היה יותר קשר ביניהם. הוא לא הסכים לראות אותה. אז השנאה שלה אליו נעשתה ממש אובססיבית".
קרב הגירושים ביניהם היה קשה. "היא ביקשה שלום בית, הדיינים ברבנות עשו ממני צחוק וחייבו אותי לחזור ולגור איתה", משחזר כספי מול המצלמה. "ידעתי שהם לא יאפשרו לי להתחתן מחדש, אז פשוט המשכתי לגור עם הקאו וככה נולדה בתנו הבכורה. זה הגיע למצב שעורך הדין אמר שלעולם לא אוכל להתגרש אם לא אביא הוכחה שהיא בוגדת בי. החלטתי שהפעם אני עושה הכל כי אני רוצה לשנות את חיי ולהיות מאושר.
"לא הייתה לי ברירה. שכרתי חוקרים שניהלו מעקב ומצאו שהיא בוגדת, והיא גם צולמה בעת המעשה עצמו. באתי עם התמונה לרבנים, הראיתי להם אותה, הדיין הראשי הסתכל והזיל ריר. כעבור ימים ספורים זומנתי למשטרת רמת השרון וכל הציבור חשב שאני פושע. צלבו אותי. מבחינה כלכלית קיבלתי מכה נוראית כי כל הופעותיי הופסקו. תנועת הקיבוצים המאוחדת שלחה מכתב שלא יזמינו אותי להופעות בקיבוצים עד שאפתור את ענייני האישיים. הבנתי שאין לי ברירה, אני לא רוצה להיות כאן, אני רוצה שקט. אקח את האישה שאני אוהב ואת הילדה שלנו, ואעבור לגור במקום אחר. עזבתי על מנת לעזוב, אפשר לקרוא לזה גם ברחתי".
באמריקה הרגיש כספי חופשי לחלוטין, לראשונה זה שנים. שם גם התחתן עם בת הזוג החדשה שלו. רק דבר אחד העיב על אושרו — המרחק מהבית, מהשירים ומקהל שכל כך אהב אותו, ומוקיר לו תודה ואהבה גם היום. אחרי ארבע שנים הוא חזר לכאן, עם חובות כלכליים ושמועות על כך שהתנצר, אבל גם עם רצון אמיתי לשים הכל מאחוריו ולקבל בחזרה את החיבוק של הקהל.
"ארבע שנים לא ראיתי את הילדים שלי, כשהייתי בארצות הברית", מגלה כספי לדותן ומבורך. "הילדים נוצרו מתוך תקווה להציל את הנישואים ולא מתוך אהבה אין קץ לאישה, אז יש הבדל מהותי בעניין. והם יודעים את זה. בליבי פנימה אני אוהב אותם כי הם הילדים שלי, אבל אין מה לעשות, זה לא אותו הדבר. כמובן שכל הדבר הזה גרם אצלם לשריטה בנפש".
שני הבימאים כבר חושבים על הסרט הבא, ועוד מחפשים את הדמות שתמשיך את המסע שלהם. "מתי מבחינתנו התיישב בול על המשבצת הזאת", הם מספרים. "הוא היורד הישראלי, הבוגד, העלוקה, ומצד שני המוזיקאי שכולם אוהבים".
מבורך: "אנחנו לא עושים סרטים שלוחצים על בלוטות הרגש, אבל הסרט הזה בכל זאת עושה משהו. נתנו למתי להתוודות, והווידוי שלו נגע באנשים. אחרי ההקרנה הראשונה אנשים יצאו מהאולם ובכו". .
dani—s@yedioth.co.il
הסרט "מתי כספי — וידוי" יוקרן בסינמטק תל־אביב מחר ב־18:30 במסגרת פסטיבל דוקאביב ובחודש יוני בערוץ הראשון
אלא שלאחרונה, מסתבר, משהו ביעבע בו. "אני חושבת שמתי רצה לספר את הסיפור שלו", מספרת הבמאית דליה מבורך, שיחד עם בן זוגה דני דותן יצרה את הסרט החדש על כספי, שיוצג מחר בפסטיבל דוקאביב ובמהלך חודש יוני ברצועת "הסיפור האמיתי" של הערוץ הראשון, בהפקת מחלקת התעודה של הערוץ. "אחרי הפגישה הראשונה שלנו איתו יצאתי ואמרתי לדני: 'אני חושבת שמתי מוכן לווידוי'".
דותן: "למרות שהוא היה חשוף בראיונות ובתקשורת לאורך השנים, הוא לא באמת היה מוכן לווידוי הזה עד עכשיו".
מבורך: "אנשים כעסו עליו לאורך השנים מכל מיני מקומות, והוא רצה להניח את הכל על השולחן. לספר את הייאוש שלו. הוא אמר לנו: 'למוזיקה שלי אני לא דואג'. הוא היה בטוח שהמקום שלו במוזיקה כבר בטוח וקיים, אבל הוא רצה לספר את החיים שלו. לתת את הגרסה שלו לדברים".
כאבים ללא מרפא
"גדלתי להורים קרים מאוד", אומר כספי ומישיר מבט למצלמה של מבורך ודותן. "הם לא היו קוראים אחד לשני בשם, ועל אחת כמה וכמה גם לא בשם חיבה. לא התנשקנו, לא התחבקנו, לא היה מגע ולא כלום. כדי להשיג מגע או שהייתי עושה את עצמי חולה ואז היו נותנים לי לישון לילה אצל ההורים, או שהיה קר והייתי עם הידיים של אבא מעל הפתיליה, בתקווה שיהיה מגע עם היד".
לאחר מכן עובר כספי לדבר על המחלה הקשה שבה חלה בילדותו. "חליתי בפוליו ובדלקת קרום המוח כשהייתי בן כמה חודשים", הוא מספר. "הייתי בבידוד בבית חולים, חיברו לי את הרגל לאלקטרודות והעבירו זרמים כדי להעיר לי את השרירים. אבל למעשה לא ידעו מה לעשות. היה מעליי משולש ברזל, ואמרו לי שאם אני ארצה לאחוז במשולש ואנסה להתיישב, זו תחילת ההחלמה. וזה אכן קרה. היו לי כאבים איומים ברגל, כמו כאב ראש. לא ידעתי איזו תנוחה לעשות כדי שלא יכאב לי. עד היום רגל שמאל אצלי דקה יותר, וכשאני עייף אני צולע. על הבמה אני משתדל להסתיר את הצליעה, אבל הרבה פעמים אני נתקף בכאבים שאין להם מרפא".
היית ילד בודד? שואלים אותו השניים. "לא בודד, מתבודד", עונה כספי. "זה היה מרצון. אהבתי להתבודד ולחלום. בגיל עשר התחלתי ללמוד מוזיקה קלאסית, ניגנתי על פסנתר. המורה שלי הועיד לי גדולות ונצורות, אמר שאהיה פסנתרן ברמה עולמית, ואבא שלי ישב לידי שעה ביום, שש שנים, חוץ מיומיים שבהם היה חולה. אבא שלי היה אדם קשה מאוד. כמו רובוט, חסר רגש לחלוטין. לא עצב, לא שמחה. רק קודר. אני מקווה שאין משהו דומה באופי שלנו, אבל אנחנו דומים פיזית, אז אני מסתכל על המראה ונבהל".
בשלב זה דותן מנסה, לאט ובזהירות, לשאול את כספי על סיפור ששמע, לפיו לאמא שלו היה אדם שאהבה, ואביו שיקר לה כדי לזכות בליבה. "היה לה אהוב נעורים אמיתי והוא נשאר ברומניה", מספר כספי. "היא הגיעה לקיבוץ, ואבא שלי, על מנת לזכות בה, שיקר לה שהוא נהרג. בזאת היא איבדה כל תקווה, הסכימה עם מר גורלה ואנחנו נולדנו. "אבל אני מאשים אותה בזה שהיא הייתה נטולת עמוד שדרה. היא קיבלה על עצמה את העונש, במקום שהיא תהיה מאושרת. אם אבא שלי עוד היה חי, הייתי אומר לו שהוא בנאדם רע. שמה שהוא עשה זה פשע, והוא חי עם אמא שלי בלי אהבה. זה משפיע על הילדים, שצריכים אחר כך מזל גדול כדי להירפא מהשריטה הזאת".
מבורך ודותן תוהים לגבי גיל ההתבגרות של כספי. "הבנתי שאני לא כמו כולם בגלל הרגל, שהיא דקה, ובגיל ההתבגרות רציתי שהיא תהיה יותר עבה, אז התחלתי לעסוק יותר בספורט. לא הייתי כוכב הבנות, הייתי ביישן וסגור. החברה הראשונה שלי הייתה כשהייתי בצבא".
כספי שירת במלחמת ההתשה בסיני ב־1968, במסגרת להקת פיקוד דרום. "היו ימים שנסענו בקו בר לב ממוצב למוצב ושמענו את השריקות מעלינו", הוא מספר. "היה מקרה שהייתי במוצב, המפקד הלך לשער כדי לסגור אותו אחריי, נפל פגז והוא התעוור. זה משאיר את אותותיו".
בהמשך הסרט מראיינים הבמאים את גליה, אשתו הראשונה, שמספרת על ימיהם יחד ועל הגירושים המהירים אחרי שנה. "באותה תקופה הכרתי לו את שלמה גרוניך, והיה ברור שהפגישה ביניהם תלך לכיוון המוזיקה", היא משחזרת. "בתקופה מסוימת שלמה היה חולה, ואז מתי ואני הזמנו אותו לגור אצלנו. כשמתי היה כותב שירים, הרגשתי כאילו פועל שם כוח עליון. יום אחד הם אמרו שהם כתבו לי שיר. ביקשתי שישמיעו. התיישבתי באמצע הסלון, והם השמיעו לי את 'ואותך'".
"כשבאתי אליהם, הייתה אווירה של לגלות את החופש המוחלט, שזה האל־אס־די והטריפים באותם ימים", מוסיפה אבירמה גולן, חברתו של כספי. וגרוניך משלים: "אני זוכר שפעם נתתי לו לנסות, לא זוכר איזה סמים. זה הכניס אותו למקום בהתחלה טריפי, צבעוני ומפליג למרחקים, אבל הפך למשהו לא טוב".
"היו לו כמה טריפים שגרמו לו משבר שהיה לו קשה מאוד לצאת ממנו", מוסיפה גולן. "הקרע עם גליה היה בגלל טריפים. יצאו שם דברים איומים ונוראיים שאי אפשר היה לתקן אחר כך".
ואז גם הגיעו הגירושים. "הוא התייאש ממני", מספרת גליה לבמאים. "נורא הרגיז אותי אצלו שאי אפשר היה לקרוא על הפנים שלו מה הוא מרגיש. אני זוכרת שאני עומדת מולו ונותנת לו סטירה, אומרת לו — תכעס, תצעק, תבכה, תגיד משהו. והוא עומד קפוא. וכשהתחלקנו ברכוש, הוא אמר שהוא רוצה רק את איגלו, הכלב שלנו. הוא השאיר לי את כל השאר והלך".
דמות שייקספירית
דותן ומבורך כבר עשו בעבר סרטים על להקת הקליק (שדותן היה הסולן שלה) ועל אריס סאן, אבל שום דבר לא התקרב לקושי שבפיצוח חידת כספי. "הוא לא היה קל, בלשון המעטה", מודה דותן. "אבל חשבו שאם יש מישהו שיכול לפתוח אותו, זה אנחנו. והוא ענה על כל הדרישות של הסרטים שאנחנו עושים. דמות יוצאת דופן, שרק מרחוק אתה מבין שמדובר בבנאדם חד פעמי. הוא סופר אייקון, דמות שייקספירית. כל פגישה בינינו נמשכה בין שבע לשמונה שעות של ראיון. היינו צריכים את זה כדי לפצח מישהו כל כך ברזלי. ואז צללנו לשנה של אינסוף ארכיונים ותמונות, וראיונות עם חברים ואמנים אחרים".
היו לו תנאים? משהו שלא מדברים עליו?
"היה תנאי אחד ברור — שהוא רוצה לספר את הסיפור שלו. התנאי שלנו היה שכל מה שהוא אומר לא ניתן לצנזורה, ובחוזה שלנו מול ההפקה יש סעיף שאומר שאנחנו אחראים בלעדית לתוכן הסרט".
מבורך: "בגדול, זרמנו עם מה שהוא רצה לספר. הנרטיב שלנו היה שהוא מספר בעצמו את הסיפור שלו. בעריכה הוא לא היה מעורב. ושם, על שולחן העריכה, עשינו את ההיכרות המעמיקה שלנו איתו והתאהבנו בו. שם החלטנו שהסרט יהיה סביב הרגש, לחפש אותו אצלו. לספר את המסע שלו אל האהבה, המגע, וכל זה עטוף בשירים שלו".
היה משהו שהפתיע אתכם?
דותן: "הכל הפתיע אותנו. יושב מולך אדם, והמשפט הראשון שהוא מוציא זה: 'נולדתי להורים קרים'. זה מפיל אותך מיד לתוך החיים שלו. הפתיע אותנו לגלות עד כמה הילדות הייתה אפקטיבית על החיים שלו בעולם הבוגר, שכל החיים הוא בחיפוש נואש אחרי אהבה. אתה רואה את האיש הכל כך קר למראה הזה, ומבין שהוא פשוט היה עם אבא קר וגדל נכה ובלי אהבה עם אנשים שצוחקים עליו מאחורי הגב. אז היה לו כישרון מוזיקלי שאיפשר לו לפלס את הדרך, וכמיהה נואשת לאהבה".
כשהוא מתבקש לספר על אשתו השנייה, דורין לובצקי, עונה כספי: "לא הייתה שם אהבה. לא הצעתי נישואין, לא רציתי אפילו לחשוב על זה, עד שיום אחד היא אמרה לי שאם אנחנו חיים כמו בעל ואישה כבר שלוש שנים, למה שלא נתחתן. ואני, מתוך הפחד לומר את האמת באותו הרגע, שאני לא רוצה להתחתן ובואי ניפרד, מצאתי את עצמי מתיישב על המיטה, חושב שנייה, ואומר טוב, בסדר.
"וככה החיים עברו. זוג נורמלי שמתחתנים מתוך אהבה אמורים להוליד ילדים, ואנחנו לא. זה נמשך שש שנים עד שנולדה הבת. הכל היה גם במקרה. הילדים נולדו מתוך ניסיון נסתר מבחינתי אולי להציל את הנישואים. בתוכי הרגשתי כבול, מיוסר, כמישהו שנתון במין מצב מתסכל שהוא לא יכול לצאת ממנו".
למראית עין, עם כל הפרסים והתארים שבהם זכה, לצד מצג משפחתי שהתברר בדיעבד כמצג שווא, נראה כאילו חייו של כספי הם גן עדן עלי אדמות. "לא פתחתי לומר מה אני מרגיש בפנים, אבל זה היה ההפך ממושלם, זה היה סבל נוראי. אבל הייתי יותר מדי פחדן כדי לפרק את זה. כי מה יאמרו?"
את אהבתו הגדולה באמת, אשתו השלישית הקאו (רחל) וגנר, הכיר בסוף שנות ה־80. "הוזמנתי לביתו של קונסול ברזיל בישראל, ופתאום היא נכנסה", הוא משחזר בסרט. "היא הייתה האחראית על מחלקת הוויזות בשגרירות. ראיתי אותה ועקבתי אחריה. היא הייתה מוארת במשהו זוהר, ואני כמו ילד קטן בהיתי בה, ולאן שהיא הלכה הלכתי אחריה. זה לא קרה לי אף פעם בעבר.
"ואז הקונסול ניגש אליי, שאל אם אהיה מוכן לשיר. התיישבתי והיא התיישבה על כנף הפסנתר והסתכלה עליי. החלטתי לנגן את 'זו ילדותי השנייה', כשאני כל הזמן עם הפנים אליה, ובמשפט האחרון לא החזקתי את עצמי יותר, הסתכלתי לתוך העיניים הירוקות שלה ושרתי רק לה: 'זו ילדותי השנייה, איתך'. עברתי לגור עם אהובתי וידעתי שהנה, החיים הטובים שלי מתחילים. יהיה מה שיהיה, יקרה מה שיקרה".
אלא שההשלכות לא היו פשוטות. כספי גדע את יחסיו עם דורין, וזו לקחה את זה קשה. "עשיתי איתה יחד מופע קברט ומתי היה מדריך אותנו קולית מדי פעם", מספרת רולנדה שגרן, חברתה הטובה של דורין. "היה לנו מופע בשבת, ודורין תמיד הייתה מגיעה בזמן, ופתאום היא לא מגיעה.
"שלחנו את מנהל ההצגה לבית שלה ברמת השרון. הוא מטפס על המרזב כי הדירה נעולה, ורואה אותה מבעד לחלון שוכבת על המיטה ללא רוח חיים. דורין גם חתכה את הוורידים וגם לקחה כדורי שינה. היא אמרה לי שהיא לא רוצה לחיות, שחבל שהצילו אותה. אמנם מתי ביקר אותה בבית החולים, אבל לא היה יותר קשר ביניהם. הוא לא הסכים לראות אותה. אז השנאה שלה אליו נעשתה ממש אובססיבית".
קרב הגירושים ביניהם היה קשה. "היא ביקשה שלום בית, הדיינים ברבנות עשו ממני צחוק וחייבו אותי לחזור ולגור איתה", משחזר כספי מול המצלמה. "ידעתי שהם לא יאפשרו לי להתחתן מחדש, אז פשוט המשכתי לגור עם הקאו וככה נולדה בתנו הבכורה. זה הגיע למצב שעורך הדין אמר שלעולם לא אוכל להתגרש אם לא אביא הוכחה שהיא בוגדת בי. החלטתי שהפעם אני עושה הכל כי אני רוצה לשנות את חיי ולהיות מאושר.
"לא הייתה לי ברירה. שכרתי חוקרים שניהלו מעקב ומצאו שהיא בוגדת, והיא גם צולמה בעת המעשה עצמו. באתי עם התמונה לרבנים, הראיתי להם אותה, הדיין הראשי הסתכל והזיל ריר. כעבור ימים ספורים זומנתי למשטרת רמת השרון וכל הציבור חשב שאני פושע. צלבו אותי. מבחינה כלכלית קיבלתי מכה נוראית כי כל הופעותיי הופסקו. תנועת הקיבוצים המאוחדת שלחה מכתב שלא יזמינו אותי להופעות בקיבוצים עד שאפתור את ענייני האישיים. הבנתי שאין לי ברירה, אני לא רוצה להיות כאן, אני רוצה שקט. אקח את האישה שאני אוהב ואת הילדה שלנו, ואעבור לגור במקום אחר. עזבתי על מנת לעזוב, אפשר לקרוא לזה גם ברחתי".
ילדים שלא נולדו מאהבה
באמריקה הרגיש כספי חופשי לחלוטין, לראשונה זה שנים. שם גם התחתן עם בת הזוג החדשה שלו. רק דבר אחד העיב על אושרו — המרחק מהבית, מהשירים ומקהל שכל כך אהב אותו, ומוקיר לו תודה ואהבה גם היום. אחרי ארבע שנים הוא חזר לכאן, עם חובות כלכליים ושמועות על כך שהתנצר, אבל גם עם רצון אמיתי לשים הכל מאחוריו ולקבל בחזרה את החיבוק של הקהל.
"ארבע שנים לא ראיתי את הילדים שלי, כשהייתי בארצות הברית", מגלה כספי לדותן ומבורך. "הילדים נוצרו מתוך תקווה להציל את הנישואים ולא מתוך אהבה אין קץ לאישה, אז יש הבדל מהותי בעניין. והם יודעים את זה. בליבי פנימה אני אוהב אותם כי הם הילדים שלי, אבל אין מה לעשות, זה לא אותו הדבר. כמובן שכל הדבר הזה גרם אצלם לשריטה בנפש".
שני הבימאים כבר חושבים על הסרט הבא, ועוד מחפשים את הדמות שתמשיך את המסע שלהם. "מתי מבחינתנו התיישב בול על המשבצת הזאת", הם מספרים. "הוא היורד הישראלי, הבוגד, העלוקה, ומצד שני המוזיקאי שכולם אוהבים".
מבורך: "אנחנו לא עושים סרטים שלוחצים על בלוטות הרגש, אבל הסרט הזה בכל זאת עושה משהו. נתנו למתי להתוודות, והווידוי שלו נגע באנשים. אחרי ההקרנה הראשונה אנשים יצאו מהאולם ובכו". .
dani—s@yedioth.co.il
הסרט "מתי כספי — וידוי" יוקרן בסינמטק תל־אביב מחר ב־18:30 במסגרת פסטיבל דוקאביב ובחודש יוני בערוץ הראשון
מימין מתי כספי זמר תמונה מ להקת פיקוד דרום להקות צבאיות
האלבום המשפחתי
מתי כספי זמר ב ילדותו תמונות מאלבומו הפרטי של מתי כספי מצורף אישור 0549020006 24שעות
האלבום המשפחתי
© כל הזכויות שמורות.
אין להעתיק או לשכפל תכנים מהעמוד
